יסודי ורציני כמו כל מה שמוציא תחת ידו הרב עזריה אריאל, מסתובב בחודשיים האחרונים בין רבנים כתב יד של ספרו החדש, "כוהניך ילבשו צדק", ממתין להערותיהם. בספר עורך הרב עזריה – בנו של הרב ישראל אריאל, נשיא מכון המקדש – דיון מקיף, יחיד מסוגו בדורות האחרונים, כמדומה, בשאלת כשרות כוהני הזמן הזה לעבודה במקדש.
המסקנה היא שמי שמתייחסים אליו בבית הכנסת ככוהן, מי שעולה לתורה ככוהן ונושא את כפיו בברכה, שסומכים על כהונתו לצורך "פדיון הבן" – הוא כוהן לכל דבר. אם יעלה צורך, אזי הוא מתאים גם לעבודת המקדש.
דברים אלה באים מול טענות שנשמעות כיום ונשמעו גם בעבר הרחוק, שלפיהן אי אפשר לסמוך עוד על "חזקת הכהונה". אותן גישות טוענות שבהיעדר כתבי ייחוס אמינים יש לוותר על המאמצים לכונן מחדש את המקדש עד להתגלות שמימית בעניין, כזו שאיננה תלויה במעשי בשר ודם.
לדברי הרב אריאל, סקירת ספרות השו"ת בעניין טעויות וזיופים שאירעו בכהונה מלמדת שמדובר במקרים מועטים ממש, ודאי לא כאלו ששיבשו את יכולתנו להסתמך על מי שמוחזק ברבים ככוהן להיחשב כזה לכל דבר. יש לכך סיוג מסוים: "חזקת הכוהנים של משפחות שאינן שומרות מצוות הורעה, ובפרט אלו הגרות בחו"ל. לעומת זאת, במשפחות ששמרו על מצוות התורה, חזקת הכהונה ניתנת כיום לאישוש ביתר קלות מבעבר". רוב הפוסקים, מכריע הרב אריאל, "סבורים שכוהני חזקה ללא כתבי ייחוס כשרים ללא דופי, וסוגיות הגמרא מורות כשיטה זו".
בנוסף, משנה במסכת עדויות מצהירה שגם אליהו הנביא, לכשיבוא, לא ירחיק את הפסולים שהתערבו בעם ישראל. מסקנת הגמרא העוסקת בעניין היא ש"משפחה שנטמעה – נטמעה". רבים מהפוסקים הבינו שהכוונה היא גם שכל הזרים והפסולים שהתערבו בכוהנים יוכשרו לעבודה במקדש כפי שהם.
הספר מתעמת עם דעת הרמב"ם, הטוען ש"כוהן מיוחס" הוא רק מי שיש לו מגילת יוחסין מהימנה עד כוהן שעבד במקדש. לפי שיטה זו, יש לנטות לדעות אחרות של גדולי ישראל לאורך הדורות – שסברו שאין הכרח לחפש עדות כזו. דרישה לייחוס מתועד עד כוהן שניצב על גבי המזבח הופכת את הנסיונות לקומם את הבית השלישי בידי בשר ודם לבלתי אפשריים.
הרב אריאל מאריך להראות שסוגיות הגמרא מסתדרות טוב יותר לפי השיטות האחרות מאשר לפי הנחת הרמב"ם, שמשום מה נתפסה בתודעה כפרשנות האפשרית היחידה. מה גם שהרמב"ם הוסיף את דרישת כתב הייחוס שלו כהחמרה בלבד, ולא היה עומד על הדרישה הזו לו היה יודע שהיא תוריד מהפרק אפשרות לחידוש עבודת המקדש.
הרב אריאל מביא בספר הערכות שלפיהן הכוהנים מהווים 5־10 אחוזים מהציבור היהודי. זה נשמע הרבה מדי לכאורה, כשנזכרים שבעת יציאת מצרים אהרן ובניו היו משפחה אחת בלבד בעם ישראל, מה שמעורר אולי חשד להיטמעות זרים רבים בכהונה – אולם הרב מרגיע ומציין ש"אחוז הכוהנים כיום הולם את שיעורם באוכלוסייה בסוף ימי בית ראשון ותחילת ימי בית שני, ואין בו הוכחה לעלייה מלאכותית של מספר הכוהנים. יחס מספרי קרוב למצב בימינו נמצא בשלהי ימי בית ראשון, בפסח יאשיהו". בפסח ההוא השתתפו כל הנותרים לאחר גלות עשרת השבטים, ולפי דברי הימים "מספר הצאן והבקר מצביע על רבבות כוהנים ורבבות לוויים".
הגידול במספר הכוהנים ביחס לשאר עם ישראל מקורו בעיקר בגלות עשרת השבטים, ששינתה דרמטית את היחס בין הקבוצות. "מספר הלוויים כיום נמוך ממספר הכוהנים, ובפרט בעדות המזרח", מוסיף הרב בהסתמך על נתונים שונים. בראשית הדרך במדבר, כזכור, אהרן ובניו היו משפחה בודדת מבין 22 אלף הלויים.
אולם גם היחס הזה לא חייב להיות מוסבר בזיוף נרחב של הכהונה, כפי שטוענים. בעליית זרובבל, מסביר הרב אריאל, מספר הלוויים עמד על פחות מ־10 אחוזים מן הכוהנים, ורוב הלוויים נשארו בגולה. הוא וגם אחרים מניחים שבשלב כזה או אחר בגולה שכחו הלוויים את מעמדם, מאחר שבניגוד לכהונה – בגולה אין לכך ביטוי מעשי.
שתי דרגות לכוהן
למרות כשרותם העקרונית של הכוהנים, הרב אריאל מציע "להקים בית דין לענייני כהונה אשר יברר את ייחוס הכוהנים והלוויים שיבואו בפניו, וירכז מאגר מידע על מי שייחוסם מבורר".
הרב ממליץ ש"יוגדרו שתי דרגות של בירור: כוהן מוחזק וכוהן מיוחס: 'כוהן מוחזק' הוא מי שיש עד אחד, איש או אישה, המעיד שהוא מכיר את הוריו של פלוני, ויודע שאביו הוחזק ככוהן במשפחה שומרת מצוות ושאמו מוחזקת ככשרה לכהונה. כל רב קהילה מוכר יוסמך לערוך את הבירור בעצמו ולדווח לבית הדין על רשימת הכוהנים הכשרים שבידיו, בהסכמתם כמובן.
"כוהן מיוחס הוא מי שיש שני עדים כשרים המעידים שהם מכירים את אביו של פלוני, ויודעים שהוחזק ככוהן במשפחה שומרת מצוות. כן תידרש עדות של עד אחד, איש או אישה, המכירים את אם הכוהן – ולכתחילה את ארבעת הדורות הקודמים של אמותיו, עד הסבתא של הסבא והסבתא, ויודעים שבסביבת מגוריהן לא נשמע עליהן קול שהן פסולות לכהונה. לצורך דרגה זו תידרש הגעה של העדים לבית הדין.
"כוהן מוחזק יהיה רשאי לקבל מתנות כהונה – לרבות ה'תרומה' הניתנת לכוהן. הוא יוכשר לעבודת המקדש, ובתו תהיה כשרה להינשא לכוהן העובד במקדש".
אין "גן כוהני" אחד
פרק בספר של הרב אריאל מתייחס למה שמכונה "גן הכהונה". מחקרים מעידים על כך שלכהנים הרכב גנטי ייחודי הניתן לזיהוי, מה שעשוי לכאורה לאפשר לברר אם אדם הטוען לכהונה הוא אכן כוהן. למעשה, כמו תמיד המציאות מורכבת וסבוכה יותר. הרב אריאל מסתמך על מחקרים שהקיפו עד היום כ־350 כוהנים וכ־11 אלף יהודים בכלל, ובהם נבדק כרומוזום Y – העובר ישירות מאב לבן ללא מעורבות גנטית של האם.
פרט ראוי לציון: "הוודאות האבהית שנצפתה בכוהנים הייתה הגבוהה ביותר שנצפתה במחקרים מסוג זה בכל העולם. ממצא זה מצביע על רמה גבוהה ביותר של נאמנות בין בני זוג בקרב משפחות הכוהנים לאורך כל הדורות".
לפי אותו המחקר, אין "גן כוהני" אחד, אלא כמה גנים שונים. הכוהנים מתחלקים לחמש קבוצות המכונות על פי הכינויים שניתנו להן במיזם בשם "אבותינו" העוסק בתחום.
"אבותינו 22" היא קבוצת הכוהנים הגדולה ביותר, שעל פי המדגמים שנערכו משתייכים אליה 40 אחוזים לפחות מכלל הכוהנים, אולי אפילו 46 אחוזים מהם. הקבוצה כוללת כוהנים מכל עדות ישראל.
על פי המקובל במחקר הגנטי, מוטציה מתרחשת מדי 83 שנים בממוצע, ולפי מספר המוטציות הקיימות בקבוצה אפשר לאתר את מועד קיומו של מייסד השושלת. במקרה של "אבותינו 22", האב המייסד של הקבוצה חי לפני 2,700 שנה לכל המאוחר – לא רחוק מאהרן הכוהן, שחי לפני 3,200 שנים בקירוב.
כמה משפחות כהונה מפורסמות שייכות לקבוצה הזו, כדוגמת משפחת מפרש השולחן ערוך "שפתי כהן" (הש"ך) הרב שבתי כוהן, וכן משפחות רפפורט, כהנא הלר, משפחת ה"חפץ חיים", כהנא שפירא ומשפחת קוק לענפיה.
"אבותינו 47" היא קבוצת הכוהנים השנייה בגודלה, ומשתייכים אליה 14־19 אחוזים מהכוהנים. רובה המוחלט אשכנזי. לפי מספר המוטציות שחלו בה, האב המייסד האחרון שלה חי לפני כאלפיים שנה לכל המאוחר.
"אבותינו 51" מונה 7־17 אחוזים מכלל הכוהנים, והיא אשכנזית בלבד. האב המייסד של הקבוצה חי לפני 1,650 שנה לכל המאוחר. "אבותינו 480" מונה 6 אחוזים מכלל הכוהנים או פחות מכך, ועליה נמנים בעיקר כוהני ג'רבה ומעט כוהנים מתוניס ומלוב. זו קבוצה כוהנית מובהקת, שלא ידוע כיום על אף אדם שאיננו כוהן המשתייך אליה. האב המייסד של הקבוצה חי לפני 1,700 שנה לכל המאוחר. שאר הכוהנים, כ־20 אחוזים, אינם משתייכים לאף אחת מהקבוצות.
המוטציות עוקפות את אהרן
למרות הייחוס המכובד של ארבע הקבוצות, קיים כשל כשמנסים לראות בכל אלו גם יחד כוהנים. זאת, מכיוון שעל פי המחקר הזה, האב הקדמון המשותף לארבע הקבוצות (המסומן במחקר באות J) הוא גם אביהם הקדמון של 40 אחוזים מהיהודים שאינם כוהנים, ולמעשה גם של המונים שאינם יהודים כלל. בפועל, תחת J נמצאים עשרות מיליוני ערבים – כחצי מהגברים בעיראק, בירדן, בכוויית, בלבנון, בקטאר, בסוריה, בתימן, וכן רוב ככל הקווקזים.
בין כל צאצאיו של J הידועים כיום יש הבדלים של למעלה מ־350 מוטציות. לפי השערות המדע, שקוצב כאמור ממוצע של 83 שנה לכל מוטציה, טוענים החוקרים שהאב האחרון המשותף לכל ארבע קבוצות הכוהנים המזוהות חי לפני כ־30 אלף שנה – הרבה לפני אהרן הכוהן.
קשיים נוספים מהמחקר הגנטי הנוכחי התעוררו גם מכך שהאב המייסד של קבוצת הלוויים רחוק גנטית מכל קבוצות הכוהנים. בשורה התחתונה, הרב מכריע ש"לפי מצב העניינים כעת אין להתחשב להלכה במחקר זה, ויש להעמיד את כל הכוהנים בחזקתם, משום שמחקר הארכיאולוגיה הגנטית, שמשחזר את אילן היוחסין אלפי שנים אחורה, טרם התבסס כראוי – בניגוד לבדיקת דנ"א של קשרים קרובים".
הרב עזריה אריאל פנה לכתוב את הספר הזה לאחר שגורמים רבניים שונים ריפו את ידיו מהעיסוק בחידוש מצוות הפרה האדומה, ובאופן כללי מהמאמץ לחדש ימינו כקדם בהר הבית. זאת, בטיעון שאין בנמצא כוהנים כשרים שיוכלו לשרת בקודש. כעת, אם כן, התברר שכוהנים כשרים דווקא יש. אפשר לסמן "וי" על המשימה הזו ולעבור לסעיפים הבאים בדרך הארוכה העולה אל ההר.
