עד לאחרונה היה נראה שנושא המלחמה, החטופים והחיילים, מוצה מכל כיוון אפשרי במוזיקה הישראלית. אבל ביום חמישי האחרון היוצר הוותיק יוני בלוך, שהתגורר שנים רבות בארצות הברית, הוכיח לציבור הישראלי שיש זווית חדשה. הסוף הטוב לסיפור הרע שעובר עלינו. התקווה אמנם בנות שנות אלפיים אבל אחרי שנה ושלושה חודשים של הודעות הותר לפרסום שנורות בזו אחר זו, וידיעות שוברות לב על גורל החטופים שעוד מוחזקים בידי החמאס, ברור שקשה עוד לאחוז בה. ואז בלוך הוציא את "סוף טוב".
בקליפ ארוך, אבל לא ארוך מספיק אם תשאלו את הגולשים שהגיבו עליו, מציג בלוך את המציאות האחרת, זו שהייתה מתרחשת לו חיינו בסרט הוליוודי או באירופה השקטה. על רקע המילים הנעימות והלחן המרגש, הקליפ מציג באמצעות בינה מלאכותית את שדרני החדשות מכל הערוצים מדווחים על מה שישראלים לא מצליחים לדמיין. קושמרו בוכה כשהחטופים חוזרים בהמוניהם, וערוצים 11, 13 ו-14 מדווחים על שלום מזרח תיכוני שפוטר חיילים משירות ביטחון ומאפשר נסיעה ברכבת לקהיר וטיול מפעים בשביל שחוצה את לבנון וסוריה. בונוס – הופעה של טיילור סוויפט בפארק הירקון כאשר המחמם הראשי שלה הוא לא אחר מבלוך בעצמו. זכותו.
היצר הישראלי הטבעי מגחך לראשונה מול הקליפ. מה גם שלא כל העם היושב בציון בהכרח רואה את הסוף טוב ככזה, ואכן נכונה אכזבה כאשר באוטופיה של בלוך הישראלים זוכים לבקר רק כתיירים באל אקצא ולא מעבר. מה גם שלא בטוח שהצד השני בסכסוך יראה בעין יפה את החלום שטווה בלוך, וכאן המקום לציין את הדמיון בין היחס של אותו צד לחזון המרגש של חלוצי הציונות בשנת 48'.
אבל אחרי כמה שניות הרצון האנושי לסוף טוב ואופטימי גובר על הציניות הטבועה בתוכנו. הבינה המלאכותית המשכנעת מאוד דוחקת את כל ההיגיון, המרמור וההתרעמות. לדקות בודדות הלב נכנע לדמיון הפרוע וקשה להילחם בחיוך התמים שנולד מול המסך. בלוך הצליח ליצור קסם, אין מילה יותר מדויקת מזו, שמאיר לזמן קצר את החושך, גם אם מדובר באור מלאכותי מאוד.
"אולי פשוט נתחיל עם סוף טוב ונלך אחורה בזמן נפרסם תמונות ברחוב של כל מי שהחזרנו משם נתחיל אחרי שיש כבר שלום ורק נשאר לסגור כמה פרטים נזמין את כל תושבי הצפון למסיבת שפיות ברעים".
