איש אמן היה בירושלים, בנם של גדולים, שסייעוֹ קונו להעמיד לעולם כולו ציור דמות דיוקנו של צדיק מל"ו שהעולם עומד עליהם. וכל המתבונן באותו צדיק נרתע מעבירה ומבקש לרדוף טוב. ואותו צייר אמן, איש רז, ידעה נפשו לקלוט את פנימי שרטוטי דיוקן הצדיק ולציירם מתוך ליבו, עד שרבבות ניאותו מאורו וזכו לראות שגם בעולמנו היה צדיק צנוע מאנשי ירושלים, הרואה אך טוב וחסד, ומתבונן באומתו כמו שבוראה העיד עליה: כולך יפה רעייתי ומום אין בך.
יודע אני שהאזכרה היא לשמחה רז, יודע אני שספרים רבים כתב שמחה, אבל ימחלו לי רבותיי שאצלי תמיד שמחה רז נזכר כאיש צדיק היה, כשם ספרו הנפלא על רבי אריה לוין. יש צדיק קונה עולמו בשעה אחת, ויש סופר קונה עולמו בשעה אחת. כל ספריו של שמחה יפים אבל איש צדיק היה הוא ספר טהור, והמחובר לטהור נטהר. איש צדיק היה הוא הספר שבו יכול אתה לראות מוניטין של שמחה רז. שם יסד הוא בלי ספק ז'אנר חדש של כתיבת ביוגרפיה על גדולי ישראל. ביוגרפיה שאין דומה לה בסגנונה, ואחר כך הלכו רבים בעקבותיו. שמחה רז יצק סגנון חדש של ציור חכמי ישראל. לא תולדות חיים הוא כותב, כפי שחוקרים כתבו, ולא מופתי אדמו"רים הוא מספר, כפי שחסידים סיפרו, אלא אורג לנו נימים דקים של חיי איש מופת, חודר לעומקה של נפש ומעמיד את הדמות בהדרה.
"איש צדיק היה" הוא הספר שבו יכול אתה לראות מוניטין של שמחה רז. לא תולדות חיים הוא כותב, כפי שחוקרים כתבו, ולא מופתי אדמו"רים הוא מספר, כפי שחסידים סיפרו, אלא אורג לנו נימים דקים של חיי איש מופת, חודר לעומקה של נפש ומעמיד את הדמות בהדרה
מה עשה הסופר שמחה רז, ובמה כוחו גדול? הוא הבין את מה שאמרו חכמים על הפסוק אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים, שתולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. אבל עוד יותר הוא הבין שמסכת חייו של אדם בנויה לאו דווקא על השעות הנראות לנו גדולות, אלא דווקא על המעשים שלכאורה פשוטים, המעשים הקטנים, הם שבונים את חייו של אדם והם המציירים את קלסתר פניו של הצדיק. משל למחוגים הקטנים בשעון שהולכים לאט וקטנים הם, אבל מראים את השעות הגדולות.
עבור רבים רבים, איש צדיק היה הוא ספר המוסר הטוב ביותר שהשפיע עליהם רבות, ואף אני ביניהם. מאז שקראתי את המעשה שמספר שמחה על לימוד לכף זכות, לא עוזב אותי הסיפור הזה.
יותר מאלף הטפות
מרגלית בכל מקום שהיא מרגלית שמה, הצדיק הוא צדיק, אבל מי יעמיד את דמותו לפנינו? הסופר. כך אמרו רבותינו: חמרא למריה וטיבותא לשקייה. יין טוב טוב הוא לעצמו ושמור לבעליו, אבל למי מגיעה הכרת הטובה של טועמיו? למי שמוזג אותו לנו. הוא הבוחר את הכלי, הוא המשפיע את המידה, הוא הדולה ומשקה, הוא הממתק את היין במים בדיוק במידה הראויה, והוא המגלה את מומחיותו לא רק במזיגה.
מי שזכה לקרוא ולהתבונן ולטעום מיין המשומר, לא יסור ממנו טעם זה. מה כוחו של סיפור? מדוע יכול הוא לחולל מהפכה בנשמתו של אדם יותר מאלף הטפות? כמה מהיושבים באולם זה יעידו על הטהרה שקנו לנפשם מקריאת איש צדיק היה מפני שהוא מעשה אמנות, ויש מיתר בנפש שאי אפשר לנגן עליו אלא באמנות. שורה אמנותית אחת יכולה להשפיע במקום שאין כל כלי אחר יכול להשפיע, לא שיעור ולא שיחה ולא דרשה. רק כתיבה אמנותית של אמת יכולה לנגן עליו, ולעורר נפש מי שיודע להקשיב ולהאזין. דבר זה ידעו החסידים, ולפיכך אצל החסידים משול המעשה על סיפורי הצדיקים לדבר שבקדושה. וראיתי כתוב שכשהיו הצדיקים מספרים מעשה היו חובשים את השטריימל ולובשים את המעיל כמו שמתכוננים לדבר שבקדושה.
זיכה איש רז להראות לעולם מה היא אהבת ישראל של אמת, ומה היא אהבת תורה באמת, ומה היא צניעות באמת, ולְמה יכולים לזכות לומדי תורה לשמה. ובימים קשים אלה כמה טוב שיכול אדם להיפנות שעה מהרעש מַצליל האוזניים של העולם שסביבו ולשקוע בעולם אחר לגמרי, עולם מלא אורה. ביום הראשון שנברא העולם נברא האור. העולם מלא אורה היה ולא יכול לעמוד בו, עד שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, ואנו שרויים בחשכה. אבל כמה ניצוצות מהאור ההוא נתפזרו בעולמנו ויש מי שזכה ללקט מהם ולארוג מהם את גלימת חייו. וניצוץ אחד זוכה בו מי שיוצר יצירת אמת.
לא רבים זוכים להתקרב לצדיק אמיתי, ולא אלה שזכו להתקרב יודעים לקרב אחרים אליו. זכה שמחה רז להתקרב לצדיק אמת, וזיכנו לקרבנו אליו.
ואל יקל בעיניכם כוחם של מספרי מעשים ותסברו שביטול תורה יש בהם, שהרי הרב לוצאטו כתב לנו שהם דרך לקנות מידה יקרה גבוהה מאוד בסולם המידות, היא מידת החסידות. ולא נחה דעתו עד שהשווה אותם למי שמעיין במזמורי תהלים.
ישועה בזכות הסיפור
חסידים מספרים: מעשה באדמו"ר אחד, דור חמישי לבעש"ט, שבאו אליו שיתפלל על חולה. אמר להם: מעשה שבאו לתלמיד הבעש"ט שיתפלל על חולה. הלך ליער, חג עיגול, עמד בתוכו, ייחד ייחודים, התפלל תחינה, ניגן ניגון והחולה נרפא. לימים באו אל תלמידו להתפלל על חולה. אמר להם: אני אין אני יודע את הייחודים אבל נלך ליער, נתפלל תחינה, ננגן ניגון והחולה נרפא. לימים באו אצל תלמידו שיתפלל על חולה מסוכן. אמר להם: אני אין אני יודע את הייחודים, וגם את התחינות המיוחדות כבר שכחתי, אבל אני זוכר את המקום ביער. נלך לשם, ננגן ניגון והחולה נרפא. לימים באו אל מורי ורבי דור רביעי לבעש"ט שיתפלל על חולה מסוכן. אמר להם: יודעים אתם מה נהגו לעשות רבותיי, אבל אני את הייחודים אינני יודע, את התחינות המיוחדות שכחתי, גם המקום ביער אינו ידוע לי, אבל את הניגון אני זוכר. ניגן הרבי את הניגון והחולה נרפא. ועתה, אמר להם הצדיק: אתם באים אלי להתפלל על חולה. ואני איני יודע לא את הייחודים ולא את התחינות, את המקום ביער איני זוכר, גם הניגון נשכח ממני, מה אם כן אעשה לכם? ואז אמר פתאום, אבל יודע אני את הסיפור. נספר את המעשה. סיפר, והחולה נרפא.
אף אנו נאמר: איננו יודעים את הייחודים שהיה מייחד ר' אריה בהשכמה בבית הכנסת זהרי חמה, איננו יודעים את הלחישות שהיה לוחש ר' אריה כשבאו אליו להתפלל על חולה. הניגון מזמן נשכח, היער עלה באש, הצדיקים מן העולם נאספו, אבל זכינו והיה לנו מי שידע לספר את הסיפור. נאזין לסיפור והישועה תבוא.
הרב חיים סבתו הוא מראשי ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים. דברים שנאמרו באזכרת השלושים בבית הכנסת ישורון בירושלים
