אחרי כשנה ורבע ללא נשיא קבוע תבחר ככל הנראה השבוע הוועדה לבחירת שופטים את השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון ה-13 מאז קום המדינה. בבית המשפט מתאמצים מאוד לקבע את הנרטיב, לפיו מי שמנע בחירת נשיא קבוע לבית המשפט העליון משך זמן רב כל כך הוא יו"ר הוועדה, שר המשפטים לוין, הוא ולא אחר. אלא שהאמת כמו תמיד הרבה יותר מורכבת, שלא לומר – כמעט הפוכה.
לוין היה נכון כבר מזמן לבחור נשיא, ובתנאי שהדבר ייעשה בהסכמה רחבה. אלא שכדי שניתן יהיה להגיע להסכמה כזו, נדרש היה להכניס ל"חבילה" אחת את כל המינויים בבית המשפט העליון. נשיא, משנה לנשיא, ושני (בהמשך שלושה) תקני שיפוט פנויים. אך לכך לא היו מוכנים יצחק עמית וחבריו להסכים. הם דרשו בכל תוקף שבחירת נשיא העליון לא תיכרך באף מינוי אחר, ותיעשה ללא משא ומתן, רק בהתאם לשיטת הסניוריטי.
נשמע קצת לא סביר, להתנגד כך לכל משא ומתן, לא? ובכן, השופט עמית הסביר שהוא לא נגד הסכמות באופן עקרוני, הבעיה היא שבמקרה הזה פשוט אי אפשר. ועל מנת להסביר מדוע אי אפשר גייס השופט עמית נימוק משפטי מעניין. לטענתו של עמית, כחבר הוועדה לבחירת שופטים הוא יהיה צריך להצביע על בחירת שלושת שופטי העליון שייבחרו כחלק מההסכמה. אולם, אם בחירתם נועדה לסלול את הדרך לבחירה שלו לנשיא, משמעות הדבר היא שהוא נכנס לניגוד עניינים אישי בבחירה.
השתכנעתם לרגע? תחשבו שוב. האם הנשיא המיועד עמית באמת כל כך רגיש לנושא ניגודי העניינים? לפחות מחשיפתו המדהימה של עמיתנו, כתב המשפט של ידיעות אחרונות נטעאל בנדל, נדמה שעולה בדיוק להיפך. על פי הפרסום, השופט עמית היה צד לשורה של הליכים משפטיים בשנים האחרונות, אך לא דיווח על כך כנדרש. מרבית ההליכים להם היה עמית צד, נוהלו כך שהשם המופיע בכתבי בית המשפט הוא יצחק גולדפריינד, שם נעוריו של השופט לפני שעוברת לעמית. ההליכים, פליליים ואזרחיים, נסובו סביב דירת מגורים בתל אביב שירשו עמית ואחיו, דב גולדפריינד, מהוריהם. השופט עמית לא ניהל את ההליכים בעצמו, אך היה מודע לפחות במידה מסוימת לעצם קיומם. על אף זאת לא טרח השופט לברר את הפרטים ולא דאג להימנע מהימצאות בניגוד עניינים.
כך למשל, גם לאחר שעיריית תל אביב הגישה כתב אישום נגד כל בעלי הנכסים בבניין, ובהמשך ביטלה אישום נגד השופט עמית בלבד מתוך כלל הנאשמים שהיו קשורים בו (ההליך היחיד מבין ההליכים המדוברים בו הופיע שמו העדכני של השופט), לא נמנע השופט עמית מלדון בהליכים שהעירייה צד להם. השופט עמית אף לא נמנע מלדון בעניינים בהם בעלי דין שהופיעו בפניו יוצגו על ידי אותם עורכי דין שייצגו בהליכים בנוגע לדירה אותו ואת אחיו. משרד עורכי הדין שייצג את האחים לא הוסף לרשימת המניעויות של השופט, ופרקליטים מהמשרד הופיעו בפניו. הליכים שלהם היה השופט עמית צד, אף לא הובאו בפני נשיא בית המשפט העליון על מנת שיקבע בפני איזה בית משפט יתבררו, ככל הנראה משום שהשופט הופיע בכתבי בית הדין שלא בשם בו הוא משתמש ברגיל, כך שזהותו למעשה הוסתרה, הן מהשופטים והן מבעלי הדין שכנגד.
מסתבר שישנם סוגים של ניגודי עניינים אליהם כבודו רגיש במיוחד, ואחרים שמעניינים אותו הרבה פחות. ולשאלה מתי כבודו מתעקש להקפיד על קוצו של יו"ד ומתי הוא מסתפק בתירוצים מן הגורן ומן היקב, דומה שתצטרכו להשיב בעצמכם.
