במכתבו של ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון שנשלח אמש (ב') לשר המשפטים ניסה השופט עמית להתנער מהטענה לפיה היה מצוי בניגוד עניינים מול עיריית תל אביב בדרך מתוחכמת.
לדבריו, נסב כתב האישום שהגישה נגדו העירייה על "עבירת קנס", לפי חוק עזר עירוני של עיריית תל אביב. לדבריו, "עבירת קנס כגון דא לא מקימה, כשלעצמה, מניעות אוטומטית לשופט לדון בתיקים שבהם העירייה היא צד להליך. זאת, בדומה לקנסות מסוגים נוספים שלעתים מוטלים על שופטים (כגון דוחות חניה ותנועה), שאין בהם, כשלעצמם, כדי להקים מניעות מלדון בתיקים שבהם העירייה או משטרת ישראל הן צד להליך".
נשמע משכנע? אולי למי שלא בקיאים בחוק ובמונחים המקצועיים, משום שהעבירה שבגינה הוגש כתב האישום איננה "עבירת קנס" כמשמעותו של המונח הזה בחוק. ממילא דינה שונה מדינן של עבירות קנס קלאסיות כמו דו"חות חניה ותנועה, הדוגמאות שאותן ציין השופט עמית.
עו"ד יצחק בם, סנגור פלילי ותיק ומוכר, מסביר בפשטות את ההבדל. "כבוד השופט עמית הואשם בעבירה של אי מילוי דרישה לתיקון מבנה מסוכן, בניגוד לסעיף 3 לחוק העזר העירוני תל-אביב-יפו (מבנים מסוכנים), תשס"ב-2001, יחד עם סעיף 254 לפקודת העיריות. מדובר בעבירה שדינה קנס עד 3,600 ש"ח ו-160 ש"ח לכל יום של הפרה (כאן מדובר בעבירת מחדל נמשך). זו עבירה שדינה קנס, אך זו לא "עבירת קנס" כמשמעה בחוק בתי המשפט. הכיצד? – עבירות קנס הן עבירות ששר המשפטים ושר הפנים הכריזו עליהם כעבירות קנס בהתאם לסמכותם לפי סעיף 221(א) לחוק סדר הדין הפלילי ודינן קנס קצוב (כלומר שסכומו נקבע מראש ולא נתון לשיקול דעת בית המשפט). בגין עבירות אלה מקבלים דו"ח פקח ולא מוגשים בגינן כתבי אישום. עבירה שדינה קנס אינה זהה לעבירת קנס. עבירה שדינה קנס היא עבירה שנדונה בבית משפט ובית משפט קובע את שיעור הקנס בגזר הדין, עד לתקרה המותרת בחוק. לכן, הדבר שונה מקבלת דו"ח מהירות (להבדיל מהזמנה לדין), או דו"ח חניה. השופט עמית מתעתע ומנסה להיבנות מבלבול מושגים – עבירה שדינה קנס אינה בהכרח עבירת קנס".
למעשה, הראיה הטובה ביותר לכך שלא מדובר ב"עבירת קנס" מופיעה במכתבו של השופט עמית בעצמו, 2 פסקאות אחרי הפסקה ממנה ציטטנו. בפסקה זו מביא השופט עמית את הסברה של עיריית תל אביב מדוע ביטלה רק את כתב האישום נגד השופט, בעוד האישום נגד יתר בעלי הנכסים בבניין הוסיף להתנהל. בתגובת עיריית תל אביב נאמר כי "על פי חוק, כתב אישום כנגד שופט יכול שיוגש רק בידי היועץ המשפטי לממשלה ובהסכמתו. התביעה חזרה מכתב האישום כנגד כבוד השופט עמית מיוזמתה, זאת לאחר דיון ראשון בתיק במהלכו התברר לה כי מדובר בנאשם שהינו שופט, כפי שהייתה עושה בכל מקרה של שופט אחר באשר הוא. בשים לב להתחייבות בעלי הדירות הרבים בתיק (38 במספר) להמשיך ולקדם את הסרת הליקויים בנכס ולאחר שבוצע הנדרש בפועל, בוטל כתב האישום, כפי שנעשה ברוב המכריע של תיקי מבנים מסוכנים".
אם מדובר היה בעבירת קנס מהסוג שאותו ציין השופט עמית בדוגמאותיו, לא היה כלל צורך באישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום. שופטים מקבלים כפעם בפעם דו"חות חניה ותנועה, בלי כל מעורבות של היועץ המשפטי לממשלה. אלא שכתב האישום שהוגש על ידי העירייה אינו כזה, ולכן ממילא נדרש האישור.
