המשך הלחימה בהובלת ישראל נגד החות'ים בתימן וההכרה הגוברת בכך שהפעולות הישראליות נגד טהרן במהלך השנה האחרונה, תרמו לנפילתו של בעל בריתה של איראן בסוריה – כמו גם ההחלטה האחרונה של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר כנגד נתניהו וגלנט, שלא זכתה לתמיכה משמעותית בעולם – אינה צריכה להפתיע איש.
מעולם לא היה רגע בהיסטוריה המודרנית של ישראל שבו רוב המדינות המתורבתות לא רק תמכו בפעולותיה, אלא אף העריכו את עוצמתה והתבססו עליה מסיבות ביטחוניות וכלכליות. עוצמה זו רק הולכת ומתחזקת.
מאז טבח 7 באוקטובר, ישראל עוברת תהליך של לידה מחדש – הן בתפיסתה הפנימית והן באופן שבו העולם רואה אותה. המדינה נלחמת בו-זמנית בשש חזיתות שונות, תוך הפגנת יכולות מודיעין צבאי מרשימות וניהול מודל גיוס חובה, שמבקרים טענו לא פעם כי זמנו עבר. במהלך המלחמה, ישראל מגבשת לעצמה "ייעוד גלוי" בזירה הבינלאומית: להוביל את המאבק למען חירות, יציבות וביטחון – לא רק במזרח התיכון, אלא גם בעולם כולו. גם במלחמה זו, ישראל ממשיכה להוכיח שהיא יכולה לתפקד, והעולם כולו צופה בה.
אכן, לצד ההערכה העולמית, ישנה גם הכרה בכישלון המודיעיני שהוביל לפרוץ המלחמה, ורבים משווים את מתקפת הפתע על ישראל למתקפה היפנית על ארצות הברית ב-7 בדצמבר 1941. אך ההשוואה המעניינת אינה רק למה שהוביל לאירועים, אלא לאופן שבו הם שינו את שתי המדינות מבפנים ואת מקומן בעולם.
במקרה האמריקני, מתקפת פרל הארבור, שגבתה אלפי קורבנות, אילצה את ארצות הברית לנטוש נטייה להסתגרות ולרתיעה ממעורבות בינלאומית. לאחר הניצחון במלחמה תחת הנהגתם של רוזוולט וטרומן, ארה"ב הפכה למעצמה גלובלית ולמנהיגת העולם הדמוקרטי.
באופן דומה, ישראל עוברת כעת שינוי משמעותי. מלחמת חרבות ברזל מחזקת את מעמדה בעולם, כשמאחורי הקלעים הציבור מאוחד במטרתו. במקום תורים ליציאה מהארץ – תורים ארוכים מתייצבים לשירות קרבי. הכלכלה הישראלית מוכיחה יציבות וגמישות, ומצליחה להקים פסי ייצור מקומיים ולתפקד למרות גיוס נרחב של כוח אדם למילואים. גיבוריה ממשיכים לשלם את המחיר, בין אם זה בבית חאנון, ג'באליה, חאן יונס, זייתון, ציר נצרים, בינת ג׳בייל או עייתא א-שעב.
בזירה הדיפלומטית, מעמדה של ישראל רק התחזק. מדינות העולם הדמוקרטי ממשיכות לשתף פעולה עמה, לרכוש ממנה טכנולוגיות צבאיות, ואף לשלוח סיוע ישיר. מדינות ערביות שהצטרפו להסכמי אברהם שואפות להחליש את איראן, מתוך הבנה שהדבר עשוי לקדם את תהליכי הנורמליזציה עם ישראל. אף מדינה מאלה לא ניתקה את קשריה עם ירושלים מאז פרוץ המלחמה.
לנוכח העוצמה הזו, ישראל נהנית היום מלגיטימציה רחבה להמשיך במאבקה נגד איראן וגרורותיה. העולם מבין שישראל אינה רק אחת הנפגעות העיקריות מאיומים אלו, אלא גם המדינה המנוסה ביותר בהתמודדות עמם.
אין ספק שהמלחמה צפויה להיות ממושכת ולדרוש מחיר כבד מהעורף. אך ככל שהזמן עובר, צפויות מדינות נוספות, ואף בגלוי, להצטרף לקואליציה בהובלת ישראל נגד איראן. בסיום המלחמה, שיתרחש במועד ובאופן שתקבע ישראל, היא לא תחזור להיות כפי שהייתה. התפיסה שישראל מוגבלת בזירה המדינית או שאינה יכולה להוביל מהלכים בינלאומיים – תיעלם.
מעתה, לא רק מה שחושבים בוושינגטון, לונדון או ברלין יקבע – אלא מה שיוזמים ועושים בירושלים. העולם יפסיק לראות בישראל כמי שיוצרת בעיות ויתחיל לראות בה כמי שפותרת אותן.
בזמן שבו הנוכחות האמריקנית בזירה הבינלאומית משתנה, נפתחות בפני ישראל הזדמנויות להפגין עוצמה ולהפוך לשחקנית מפתח בתחומים שבעבר נחשבו מחוץ להישג ידה. הדגל הכחול-לבן הופך לא רק לסמל של מדינה יהודית, אלא גם לחזון, לתקווה ולדמוקרטיה בעולם. ישראל לא רק מגלה מחדש את ייעודה, אלא מוצאת את עצמה מובילה ומעוררת השראה בזירה הבינלאומית.
הכותב הינו מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן–גוריון בנגב
