שלוש התפתחויות מעניינות התרחשו השבוע מול הזירה המשפטית בהאג. התפתחות ראשונה, חיובית, מהזווית הישראלית: נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), נוואף סלאם הלבנוני, עזב השבוע את תפקידו לאחר שנשיא לבנון הטרי ג'וזף עאון הטיל עליו להקים את ממשלת לבנון החדשה. הסתלקותו של סלאם העוין, שהיה ממונה על תיק "חוקיות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, על פי כללי הדין הבינלאומי" בבית הדין בהאג, היא רווח נקי למדינת ישראל.
בעוד ראש הממשלה הפורש, המיליארדר נג'יב מיקאתי, הוא בן לאצולת הממון הלבנונית, סלאם בן ה־71 משתייך לאצולה הלבנונית הפוליטית הישנה, שעם היחלשות חיזבאללה שבה ומרימה ראש. סבו, סלים סלאם, היה חבר בפרלמנט העות'מאני. דודו מצד אביו הוא סאיב סלאם שכיהן ארבע פעמים בראשות ממשלת לבנון, ובן דודו תמאם סלאם שימש אף הוא כראש ממשלה בשנים 2014־2016. ואכן, סלאם נבחר ברוב של שני שלישים מחברי הפרלמנט.
המעבר של סלאם מהארמון בהאג לארמון בעבדה בביירות, הוא מהלך שתוכנן בקפידה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הלבנונית המורכבת והמסוכסכת. על פי פרסומים ערביים הוא חלק מההסכם שהלבנונים הגיעו אליו עם השליח הסעודי ללבנון, יזיד בן מוחמד בן פהד אל־פרחאן. השליח הסעודי הוא כנראה הגורם שיצר את התנאים להסכמת חיזבאללה ותנועת אמל לבחירתו של הגנרל ג'וזף עאון לנשיא.
אז נכון שסלאם אינו חובב ישראל, הוא היה עוין כלפינו מאוד גם כשהיה שגריר באו"ם וגם בתפקידו כנשיא בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, ואין סיבה לחשוב שמשהו ישתנה כעת בעמדותיו. מצד שני, אם הוא חב את בחירתו לסעודים יש סיבה לקוות שהוא גם יתיישר לפי התכתיבים של ריאד. וכפי שזה נראה כרגע, עם הכניסה לעידן טראמפ צפויים מהלכים מזרח־תיכוניים רחבי יריעה כמו נורמליזציה עם ישראל, שישליכו על המרחב כולו.
ההתפתחות השנייה בזירת האג היא כניסתה של השופטת מאוגנדה, ג'וליה סבוטינדה, לתפקיד הנשיאה. מנקודת המבט הישראלית זוהי התפתחות חיובית בלתי צפויה. שינוי של 180 מעלות מנשיא עוין לשופטת היחידה שעמדה לצד ישראל בכל הפעמים שהוצאו נגדה צווים זמניים. כולל ההחלטות שדרשו מישראל להכניס סיוע הומניטרי לעזה, לחקור קריאות לרצח עם ולהעניש את משמיעיהן. עמדתה היא ש"הסכסוך בין מדינת ישראל לבין העם הפלסטיני הוא פוליטי במהותו ואין זה סכסוך לגלי שצריך לידון בבית משפט".
מינויה של סבוטינדה, ששימשה עד כה סגניתו של סלאם, הוא זמני, שכן נשיא וסגן נשיא נבחרים אחת לשלוש שנים והסבב האחרון היה בשנה שעברה. האו"ם יצטרך לבחור כעת מחליף לסלאם, שעל פי המפתח האזורי באו"ם היה נציג אסיה. לא נותר אלא לקוות שישראל תשכיל לנצל את הזמן המוגבל של סבוטינדה בתפקיד.
עובר מסך
ההתפתחות השלישית השבוע התרחשה בבית הדין הפלילי בהאג, והיא שבה ומוכיחה עד כמה הזירה המשפטית הבינלאומית הפכה לכאב ראש מתמשך למדינת ישראל. קרן הינד רג’ב, הארגון ששם לו למטרה לצוד חיילים ישראלים ברשת, ביקש השבוע מבית הדין הפלילי לעצור את מתאם הפעולות בשטחים, אלוף רסאן עליאן, שלפי טענתו הגיע השבוע לביקור חשאי באיטליה. כיצד בדיוק הגיע המידע הזה לידי ארגון עוין כמו הקרן? זה עניין שיצטרך להיבדק. לדברי מקור ישראלי, לא מן הנמנע שהמידע התגלגל לאחד הארגונים הבינלאומיים שעובדים מול המתפ"ש, ומשם לקרן הינד רג’ב. ושם, מתברר, פועלים ביעילות ובזריזות שישראל תצטרך לטפל בהן בהקדם אם היא לא רוצה למצוא את עצמה מופתעת פעם אחר פעם. בזמן כתיבת שורות אלו עוד לא ברור, מעבר למסך של שתיקה שירד על הנושא, כיצד מטופל העניין מול הגורמים הבינלאומיים. אך ברור למדי שהנושא הזה עלה במפגש שהתקיים השבוע בין שר החוץ גדעון סער לשר החוץ האיטלקי אנטוניו טאיאני ברומא.
דיאב אבו־ג'הג'ה, מייסד קרן הינד רג'ב, מתגלה כאויב מר ומתוחכם שצפוי להעסיק בזמן הקרוב גופי ביטחון ומודיעין ישראליים ובינלאומיים. דיאב הוא לבנוני במוצאו ובעל אזרחות בלגית. משפחתו מתגוררת בכפר חאנין הסמוך לבינת־ג'בייל. יש לו הופעה מערבית ואנגלית משובחת, והוא עובר מסך היטב. במידה רבה הוא תאום גנרי של עזמי בשארה, גם בעניין הקשר שלו לחיזבאללה, פעילותו הפוליטית, רהיטותו התקשורתית והארומה האינטלקטואלית של "לוחם חופש". השבוע הוא הופיע בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית "דמוקרטיה היום", והסביר כי אלוף רסאן עליאן הוא האיש "הממונה על הגוף שאחראי להרעבה כנשק בעזה, והוא נמצא באיטליה בחשאי. הגשנו בקשה לצו מעצר בבית הדין הפלילי בהאג וגם עדכנו גם את הרשויות באיטליה. אין לו חסינות".
אבו־ג'הג'ה מתואר כאדם "סופר מתוחכם וסוג של אייקון בהתהוות: הכלאה של אינטלקטואל ו'לוחם חופש', שנשבע אמונים לחיזבאללה. לא אדם שמתנזר בבונקר, אלא אחד שאוהב את החיים הטובים"
בהמשך, בפוסט ברשת X של אילון מאסק, כתב אבו־ג'הג'ה: "הגשנו תיקים לבית הדין הפלילי הבינלאומי ופנינו לרשויות באיטליה בדרישה למעצרו המיידי של עליאן, שנמצא כעת ברומא. עליאן פיקח על המצור על עזה, על הפעלת רעב כנשק ועל תקיפות תשתיות אזרחיות, לרבות בתי חולים. אלו מעשים שמהווים רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הדה־הומניזציה הפומבית שעשה עליאן לפלסטינים כ'חיות אדם' משקפת את כוונתו. בהיעדר חסינות, איטליה מחויבת על פי החוק הבינלאומי לפעול נגדו במהירות. ה־ICC כבר הוציא צווי מעצר בגין פשעים דומים נגד בכירים ישראלים, ועליאן פיקח ישירות על מדיניות זו".
ההתבייתות של אבו־ג’הג’ה על אלוף עליאן היא שלב נוסף בציד חיילים וקצינים ישראלים. ישראל תהיה חייבת למצוא מנגנון לנטרל אותו במהירות, אולי בשיטות דומות לשלו. למשל, הגשת תביעות משפטיות נגדו על כל צעד ושעל בגין חברות בארגון טרור, הסתה לטרור, הפרת סנקציות בינלאומיות, אנטישמיות, בקיצור – לדאוג לכך שהוא יצטרך לבלות את כל ימות השבוע בבתי המשפט בבלגיה וברחבי אירופה. הביוגרפיה שלו מלאה באמירות קיצוניות תומכות טרור, מתמיכה בפיגועי 11 בספטמבר בארה"ב ועד שבחים למבצעי טבח 7 באוקטובר בישראל.
על פי מקורות ישראליים, אבו־ג'הג'ה הוא בעלים של כמה חברות לבנוניות, המקושרות לחברות הנתונות לעיצומים אמריקניים על רקע מימון חיזבאללה. יש לו גם קשר למשפחת טג'דין הלבנונית, המוכרת כמשפחה תומכת טרור שבבעלותה עסקים ברחבי אפריקה. על פי ארגון OFAC, החברה מספקת לחיזבאללה פלטפורמה להלבנת כספים. למשפחה גם נציגות בכירה בחברת ג'יהאד אל־בינה, שביצעה עבור חיזבאללה מיזמי תשתית צבאיים וחקלאיים וכעת היא משמשת זרוע הבנייה והשיקום של חיזבאללה בלבנון.
מקורות ישראליים העוקבים אחר פעילותו של אבו־ג’הג’ה, מודים כי עד לאחרונה האיש והארגון לא היו ממש על סדר היום של ארגוני הביון הישראלים, שלדבריהם לא טיפלו מערכתית בארגוני המערכת האזרחית הנושקת לטרור. זו הנישה שעליה יושבת קרן הינד רג'ב. מי שמטפלים בנושא היום הם משרד החוץ ומשרד התפוצות, בעקבות צווי המעצר שהחלה הקרן להוציא כנגד חיילים ישראלים בחו"ל.
להערכת המקורות, הטיפול הממשי בנושא החל לאחרונה, בעקבות הניסיון לעצור את החייל יובל וגדני בברזיל. גורמי המודיעין עדיין לומדים את הנושא, ויש מה ללמוד. לדברי המקורות מדובר באיש "סופר מתוחכם, שעד כה לא ענה בדיוק לקטגוריה של מימון טרור או יעד מודיעיני מוצהר. זה השתנה בעקבות הפרשה בברזיל". חשיבותו נובעת מהפרופיל התקשורתי הגבוה שיצר לעצמו, אומרים המקורות, ועורכי דין וגופים אנטי־ישראליים המזדהים עימו עומדים בתור כדי להצטרף אליו. הוא "סוג של אייקון בהתהוות: הכלאה של אינטלקטואל, סופר ו'לוחם חופש', שהצטלם בצעירותו עם נשק וחזה חשוף ונשבע אמונים לחיזבאללה. לא אדם שמתנזר ומבלה את ימיו בבונקר, אלא אחד שאוהב את החיים הטובים ויודע לשלב אותם עם המאבק". הנוסחה הזו קוסמת לא רק למעריצים שנולדו במזרח התיכון אלא גם לאוהדיו האירופים.
מה שהופך את הטיפול בדיאב אבו־ג'הג'ה למורכב יותר הוא האזרחות הבלגית שלו ופעילותו הפוליטית במדינה. אחד הנושאים שהוא דואג לפמפם הוא היותו "נרדף על ידי הציונים" לדבריו, והרשויות בבלגיה וארגוני המודיעין כבר הזהירו אותו לבל יצא מחוץ לגבולות המדינה. לדברי מקורות בישראל כבר היו ניסיונות בעבר להידבר עם הרשויות בבלגיה בעניינו, אך ללא הועיל. ברור שמשם לא תבוא הישועה, הם אומרים. בין אבו־ג'הג'ה ובין הרשויות בבלגיה, אומרים המקורות, יש מערכת יחסים מפותחת למדי. לדבריהם, אבו־ג'הג'ה ושותפו לניהול הקרן (ממוצא מרוקאי), ועורך דינו בהולנד (ממוצא פקיסטני), נהגו במשך שנים לבקר במסגדים ובמרכזים קהילתיים מוסלמיים ברחבי בלגיה. הם שימשו כאנשי קשר עם הרשויות וסיפקו תובנות על מגזרים רחבים, מה שהפך אותם לכלי עזר למניעת אירועי טרור, ובתמורה הם זכו לסוג של הגנה.
