בעוד תהליך אישור תקציב המדינה לשנת 2025 מתקדם, חלק מהותי ממנו קוצץ דרמטית. הממשלה מגישה בצמוד לתקציב גם חוק הסדרים, שכולל בדרך כלל שורה של עשרות חוקים ורפורמות משמעותיות. חוק ההסדרים הוא מנגנון שנוי במחלוקת, כיוון שהוא מעביר במקשה אחת עשרות חוקים שונים, ועל כן מַקשה לקיים בקרה משמעותית על כל אחד מהם. מצד שני, בהתחשב ביכולת הממשלתית הלא מבוטלת למסמס רפורמות נדרשות – החוק הזה הפך למנגנון שדרכו עברו הרפורמות הגדולות של העשורים האחרונים, ולכן הוא חביב במיוחד על משרד האוצר.
הפעם, נוכח המלחמה המתמשכת, הציג משרד האוצר חוק הסדרים רזה במיוחד, כיוון שעיקר המיקוד היה בהתאמות תקציביות וצמצום הגירעון. אבל גם הרפורמות שכבר נכללו בו, הלכו ונשרו עם הזמן. עוד לפני שהחוק הגיע לכנסת הוצאו ממנו כמה סעיפים שנויים במחלוקת שלא עברו בממשלה. בגלל הצורך לקדם את כל התאמות המס לפני סוף השנה האזרחית, החלקים הנוגעים למיסוי יצאו מחוק ההסדרים ועברו בנפרד בחודש האחרון. השבוע פוצלה ממנו עוד שורה של סעיפים ורפורמות, שנדחו לדיון נפרד בכנס הקיץ של הכנסת, בלי תאריך מוגדר להשלמת החקיקה, מה שלא מעיד על סיכויים טובים עבורה.
הסיבה העיקרית היא הנחיה של היועצת המשפטית של הכנסת שדרשה לפצל את הסעיפים שאינם בעלי משמעות ישירה לתקציב, בגלל לוח הזמנים הצפוף שאינו מאפשר דיונים בעניינם. תקציב 2025 הוגש באיחור, ובמהלך הדיונים בעניינו נדרשה הכנסת לקיים שורת דיונים על תיקונים שהוכנסו בתקציב 2024, וגם לדיונים על תיקונים בתחום המיסוי שהיה הכרח להעביר לפני תום השנה האזרחית. לכן, כל מה שלא קשור ישירות לתקציב ולעמידה במסגרות התקציביות – יצא החוצה. בפועל, המשמעות היא שהתקציב הקרוב מגיע עם הרבה מאוד גזירות, אבל עם מעט מאוד בשורות.
איש לא יופתע כנראה לגלות שרבות מהרפורמות שלא מצאו את דרכן לקו הסיום, הן כאלה שדורשות מאבק עם קבוצות אינטרס וּועדי עובדים. בהן מעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים במערכת החינוך, שנועד לשפר את ההתאמה בין שבוע העבודה של ההורים לשבוע הלימודים של הילדים, כך שלא יהיו כל כך הרבה ימי חופשה נטולי מסגרת לילדים. שינוי כזה היה כרוך במאבק עם ארגוני המורים, דרישות לתוספות שכר ואיום בשביתה.
עוד רפורמה שפוצלה השבוע מחוק ההסדרים היא דיגיטציה של השירותים הציבוריים במשרדי הממשלה והרשויות המקומיות. הצעת החוק נועדה לחייב גופים ציבוריים להנגיש שירותים נפוצים לציבור באופן דיגיטלי בתוך שלוש שנים, ולהביא את הממשלה באיחור של רבע מאה אל המאה ה־21. גם השינוי הזה נדחה. היועצת המשפטית לכנסת טענה שמדובר ברפורמה מורכבת המעוררת סוגיות של פרטיות. במישור המעשי, ברור שזהו סוג החקיקה שיביא איתו מאבקים עם ועדי עובדים בגופים שונים, שמסרבים להטמיע מערכות טכנולוגיות ודיגיטציה בלי התחייבות לתוספות שכר ואי־פיטורים.
גם הצעה לאיחוד מנגנוני הגבייה של מס הכנסה והביטוח הלאומי, כפילות ארוכת שנים הכרוכה בעלות גבוהה ונטולת הצדקה אמיתית, נתקלה בהתנגדות נחרצת של ועדי העובדים החזקים של שני הגופים הללו ונדחתה. בגרסה המקורית של חוק ההסדרים הייתה גם הצעה לסגור חמישה משרדי ממשלה, על פי הצעה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה היה אמור להביא בתוך חודש, אבל זה לא קרה. במקרה הזה, הלחצים הם כמובן פוליטיים.
רפורמה נוספת מהסוג הזה היא הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות. כיום התחבורה הציבורית בישראל מנוהלת כולה באופן ריכוזי ממשרד התחבורה. פקידים בירושלים קובעים אילו קווים יעברו באילו תחנות בכל מקום בארץ. ניהול ריכוזי מהסוג הזה תמיד מביא איתו חוסר יעילות: קווים עמוסים מצד אחד מול קווים אחרים שנוסעים כמעט ריקים, מחיר נסיעה שאינו מתחשב בעלויות, תכנון לקוי שאינו מעודד אנשים להשתמש בתחבורה ציבורית, מחסור בנהגים שמביא לתדירות נמוכה, כאשר כל אלה מזינים כמובן זה את זה. הפקקים בכבישים הם לא רק מטרד לא נעים, אלא משקולת כלכלית על המשק. אובדן התוצר כתוצאה מהגודש בדרכים נאמד בכ־24 מיליארד שקלים בשנה, סכום שצפוי להגיע עד לכ־40 מיליארד; רוב העומס הזה מתרחש בגוש דן, המטרופולין הכלכלי של ישראל. כל אדם שעוזב את הרכב הפרטי ועובר לתחבורה ציבורית מקל על הגודש ומצמצם את הפקקים, אבל כשהתחבורה הציבורית גרועה, קשה מאוד לגרום לאנשים לעבור אליה.
הצעת החוק, שכבר לא תעבור בהליך מזורז וספק אם תעבור בכלל, אמורה לאפשר למחוזות לנהל את התחבורה הציבורית שלהם בעצמם, על פי הבנתם את הצרכים המקומיים בשטח. זהו המודל המקובל במדינות ה־OECD. בשלב הראשון הוא היה אמור להיות מיושם בגוש דן ובירושלים, ואחריהם בחיפה ובבאר־שבע. ההתנגדות מגיעה כמובן ממשרד התחבורה, שלא רוצה לאבד את השליטה והסמכויות לטובת רשויות מקומיות, אבל גם מהמפלגות החרדיות שחוששות מיישום תחבורה ציבורית בשבת ברמה המקומית. התוכנית להקמת רשויות תחבורה עלתה כמה פעמים כהצעה בחוק ההסדרים, וכבר יותר מעשור מנסים לקדם אותה. אזרחי ישראל ימשיכו לחכות, בפקקים.
