אנשים לפעמים מופתעים כמה אני יודע על גיאופוליטיקה. אין מי שיודע על גיאופוליטיקה יותר ממני. הזהרתי את פוקס, כשפנה אליי, שאולי לא תהיה לו עבודה אחרי שאכתוב את הטור הזה. אבל הוא התעקש והנה אני כאן.
פיתוח נדל"ן דומה מאוד לגיאופוליטיקה. לכאורה, בנדל"ן העניין הוא לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. אבל האמת היא שלא רק המיקום קובע את ההצלחה שלך – אלא גם מה שאתה עושה איתו. כשהקמתי את מגדל טראמפ במנהטן אף אחד לא הסתכל על האזור שהוא הוקם בו. אבל עכשיו כולם רוצים משרד שם. זה מה שאני אוהב בישראל – היה לכם מיקום גרוע והפכתם אותו לנדל"ן מבוקש. כולם רוצים חתיכה מישראל: חמאס, חיזבאללה, איראן, טורקיה – כולם. זאת יזמות. זאת גיאופוליטיקה.
בטור הזה, רגע לפני השבעתי לנשיאות, אנסה לחלוק קצת מהידע שלי על גיאופוליטיקה ואומנות העסקה, ואולי לעזור ליזמים – או למדינאים בקהל – להיכנס לתחום, גם אם הם עדיין לא יודעים שהם יכולים. כי גיאופוליטיקה, כמו נדל"ן, היא עניין של אינסטינקט. או שיש לכם את זה או שלא, אבל לא תדעו אם לא תנסו.
העסק את התקשורת
כשאני מותח ביקורת על ערוץ או על פרשן אנשים חושבים שאני שונא את התקשורת. ההפך! אני מת על התקשורת! והתקשורת מתה עליי. דבר לא יכול לתרום לקריירה של עיתונאי יותר מכך שאני אמתח עליו ביקורת. אנשי תקשורת בוכים באולפנים ואומרים לי תודה בפנים כשהרייטינג שלהם עולה או כשהם מקבלים ריאיון אקסקלוסיבי. הכול בסדר.
אנשים חושבים שגיאופוליטיקה היא עניין של טנקים וספינות, אבל במאה ה־21 גיאופוליטיקה היא קודם כול תקשורת. מי פולש למדינות אחרות עם צבא? פוטין פלש לאוקראינה, וזה עולה לו מיליארדים. חמאס פלש לישראל, ועזה נחרבה. לא, אתה לא פולש – אתה מפעיל את התקשורת.
אם אני רוצה להפעיל לחץ על מדינה אחרת, אם אני רוצה עסקה טובה, כל מה שאני צריך זה לצייץ – והתקשורת תעשה את השאר. ראש ממשלת גרינלנד זמין לענות לי בכל רגע בגלל ציוץ. נשיא פנמה שולח לי מכתבים ומבקש שלא אפלוש לארצו. למה? בגלל התקשורת. אתה צריך לדעת איך להשתמש בתקשורת כדי להפעיל לחץ שיקדם אותך לעסקה. והתקשורת תעזור, ובחינם, כל עוד תיתן לה סיפור. אז אני נותן לה.
שפר את הלוקיישן
הקונספט הכי לא מובן בנדל"ן הוא המיקום. אתה לא צריך את המיקום הכי טוב – אתה צריך את העסקה הכי טובה. אם אתה משלם יותר מדי על מיקום טוב לא השגת כלום. אתה צריך עסקה טובה במיקום טוב, ואז אתה צריך לשפר את המיקום שלך.
הסינים בונים היום תחנות מחקר ונמלים ומה לא בקוטב הצפוני, כי הם יודעים שיש שם כמויות אדירות של נפט וגז טבעי וכל מיני משאבים. זה קל להם וזול יחסית, כי אף אחד לא חושב שהקוטב הצפוני שווה משהו, כי הוא קפוא. אבל אני יודע אחרת.
אז אני רוצה עסקה טובה בגרינלנד כדי שארה"ב תוכל להתחרות עם בייג'ינג. אנחנו נקנה את גרינלנד ואז נשפר את גרינלנד: נבנה בה בסיסים ושדות תעופה ונכרה את כל העושר האדיר שלה. וכולם יהיו מרוצים: הגרינלנדים כי תהיה להם עבודה, והדנים כי הם יקבלו כסף טוב על אי שגם ככה הם לא משתמשים בו, ואפילו סין אולי תהיה מרוצה כי סוף־סוף מישהו יתחרה איתה כמו שצריך.
אם לא מספיק רק לקנות את הנדל"ן, וצריך להשביח אותו, צריך לחזק את הכלכלה האמריקנית. רק כך נוכל להגדיל את העוצמה שלה. אתה לא יכול לטעון שאתה מעצמת־על כשהכלכלה שלך בקרשים, פשוט לא. כוח צבאי הוא חשוב, אך בלי כלכלה חזקה הוא לא ייקח אותך רחוק.
השב מלחמה
אנשים שמכירים אותי יודעים שקל להסתדר איתי. אני מחבב אנשים ואנשים מחבבים אותי. אבל אם אני מרגיש שמישהו מנצל אותי, או מנסה לדרוך עליי – אני אלחם על שלי. כי אין דרך אחרת. אם לא תילחם על שלך, אנשים פשוט ימשיכו לדרוס אותך.
עד שנכנסתי לבית הלבן מדינות פשוט דרכו על ארה"ב. הן דרכו עלינו עם הסכמי סחר גרועים, הן דרכו עלינו עם נאט"ו כשהקדישו סכומים נמוכים מדי להוצאות ההגנה. אני לא הייתי מוכן לכך. כל בעל ברית של אמריקה שלא מוכן לממן את ההגנה של עצמו לא יזכה להגנה מאמריקה. אנשים אומרים שאני משוגע. אולי. אבל זה משוגע לתת לאחרים לנצל אותך.
השתדל ליהנות
החיים קצרים ושבריריים. ראיתי יותר יזמי נדל"ן פושטים את הרגל ממה שאני יכול לספור. אנשים שהיו בשיא ההצלחה שלהם ואיבדו הכול בשבריר שנייה. הכסף הוא רק ניקוד. העיקר הוא ליהנות.
כשאנשים נבחרים לבית הלבן הם חושבים לעצמם: "וואו! כמה אחריות! גורל ארה״ב נמצא על כתפיי". ואז הלחץ משתק אותם, שוחק אותם והם הופכים לקליפה של מה שהם היו. לא אני. כשהם הראו לי את הכפתור האדום לשיגור הטילים הגרעיניים אתם יודעים מה שאלתי? אם אפשר ללחוץ על זה. הקצין שאחראי על הכפתור כמעט התעלף. אתה צריך ליהנות. אם אתה לא נהנה – מה הטעם?
