הסכם החטופים המסתמן אינו מפסיק את שלטון חמאס בעזה, וכולל את שיקום הרצועה, נסיגה כמעט כוללת של צה"ל כבר בשלב הראשון, דילול קריטי של נוכחות צה"ל בציר פילדלפי, סיוע הומניטרי נרחב שיחולק בידי חמאס ושחרור אלפי מחבלים. בניגוד להסכם בלבנון, הכושל כשלעצמו, שדרש מחיזבאללה להתפרק מנשקו, כלפי חמאס אין מגבלות על התעצמות וחימוש, אין רשימת חטופים ואין התחייבות שהם בכלל בחיים. חמאס טוען שקיבל ערבויות שהאש לא תתחדש, ובכך למעשה הסתיימה המלחמה.
אם יתאמתו הדברים הללו, ישראל הובסה במלחמה. חמאס ישקם את המנהרות, את התעשייה הצבאית ואת יבוא הנשק. הון עתק יוזרם לשיקום הרצועה וייצור פרנסה ושפע כלכלי, חטופים יוכלו להישלח אל מחוץ לרצועה, שלטון חמאס יתבסס וישוב לממדיו המפלצתיים, עשרות מנהרות המובילות לסיני ישוקמו במהירות, והררי הנשק, חומרי הנפץ, הרקטות ואלפי הכטב"מים והרחפנים המחכים בסיני יזרמו במהירות לרצועה. גם אם תתחדש המלחמה, זריקת האספקה הקצרה לחמאס עלולה לעלות לנו ביותר הרוגים ממספר המשוחררים. אם ישראל הייתה נכנעת לעסקה כזאת לפני חודשים, כהמלצת האופוזיציה, ניתן היה לפחות לחסוך את חיי הלוחמים שנפלו מאז. עם תוצאה כזאת, כל התמרון הקרקעי על מחיריו היה למעשה מיותר. כעת קיבלנו גם כניעה וגם מחיר דמים מיותר כתוצאה מהוויתור על הניצחון.
רוב העם הבין את החשיבות של המשך המלחמה עד לניצחון מלא, ונשך שפתיים. אנשי מילואים היו מוכנים להקריב הכול – בדם, בעוד ועוד סבבי מילואים, במחירים כלכליים ומשפחתיים עצומים – כדי לגבות את ראש הממשלה כל עוד נראה שהוא עומד איתן בדרך להשגת הניצחון. ואכן, תעמולת האופוזיציה והפגנות "שחרור החטופים" לטובת הפסקת המלחמה לא המריאו, למרות מסע הסחיטה הרגשית הבלתי פוסק של כל ערוצי התקשורת העיקריים, ובייחוד הממלכתיים. קריסת נתניהו כעת מציגה את ההקרבה כמיותרת, מבזבזת את הדם שנשפך לחינם והופכת את החיילים לפראיירים. במיוחד זועקת לשמיים רשימת ההרוגים בצפון הרצועה בחודש האחרון, שלפחות בחלקו היה ברור לנתניהו ולממסד הביטחוני שכל חייל שנהרג בשטח שהם עומדים למסור לחמאס נופל לשווא. כלומר, מדובר גם בהפרת אמונים ובניצול ציני של הנכונות התמימה להקרבה, דבר שיפגע במוטיבציה בעתיד.
גנץ בזמנו וגם נתניהו הפסיקו שלוש פעמים את המעצרים בצפון השומרון כדי "לתת צ'אנס" לרשות הפלסטינית "להילחם בטרור". כל סבב מופקר כזה עלה בדם ושִדרג את הטרור שם לגבהים חסרי תקדים. מול היכולות שהתפתחו לא היה לרשות סיכוי, ולאחרונה הופיעו פתאום "השוטרים הפלסטינים" בג'נין עם מטולי אר־פי־ג'י, בניגוד להסכמים. לא ייתכן שנתניהו וצה"ל לא ידעו על זה. לציבור שיקרו שזוהי רקטה יחידה ש"השוטרים" תפסו אצל המחבלים, אך מאז נורו עוד עשרות רקטות בידי "השוטרים" הללו, ובכך גם התקבע שדרוג יכולותיה של מיליציית המחבלים הקרויה "משטרה פלסטינית". כעת, על השרפה הזאת שופכים בנזין של מאות מחבלים מנוסים, תאבי נקם ואחוזי אקסטזה מהניצחון הסוני המשולש הכולל את 7.10, תבוסת הציר השיעי ונפילת אסד, וכעת תבוסת ישראל בעזה. בשורת הצעדים הללו פותחת ישראל את שערי הגיהינום ביו"ש בשלב ראשון, ובשאר הארץ בהמשך.
לאויב לא אכפת מאלפי ההרוגים ומההרס האדיר, וזאת בניגוד לאיבוד שטח ושלטון, שרק הם נחשבים בעיניו להפסד מובהק במלחמה. אם נתניהו היה מחזיק מעמד בלחצים היה אפשר לשלוט בסיוע ההומניטרי שמתדלק את שלטון חמאס ובכך למוטט אותו, לגרום למצרים לפתוח את הגבול ולתת למאות אלפי עזתים לצאת, להשאיר שטחים מהרצועה בידינו, ובכך לקבע מצב של ניצחון שיבלום את התנופה החמאסית־דאעשית במזרח התיכון. במצב כזה היה סיכוי לשחרר את כל החטופים בלי לשלם מחירים מחרידים, וללמד כל אויב לקח מכאיב. כעת הסיכוי לכך שואף לאפס.
עם ישראל התגלה במלוא גדולתו במלחמה הזאת. ההנהגה שלו שוב התגלתה במלוא עליבותה, והובילה את דור הניצחון להפסד. מגיע לנו יותר. הרבה יותר.
