בעולם מתוקן, קברניטי מערכת המשפט היו קשובים וערים לרחשי לב הציבור כולו, והשופט יצחק עמית היה פונה מיוזמתו בבקשה לדחות את מועד בחירת נשיא העליון בעקבות הפרסומים השליליים בעניינו השבוע. בעולם כזה, לנשיא המיועד היה ברור שהנכס היקר לו מכול הוא אמון הציבור ביושרו ובניקיון כפיו, ועל כן היה הוא הראשון לבקש שבחירתו לא תתרחש לפני בדיקה מקיפה שתטהר את שמו מכל רבב.
בעולמנו הלא מתוקן, אפילו ציפיות פשוטות ובסיסיות כאלו ממי שעומדים בראשה של מערכת הצדק הן בגדר חלום באספמיה. כך מעיד המכתב ששיגר השופט עמית לשר המשפטים ביום שני, בתגובה למכתב של לוין בעקבות הפרסומים בעיתון. הקריאה בו יוצרת רושם שבעיני כבודו הפרסומים המביכים בידיעות אחרונות השבוע הם אפילו לא בגדר מכה קלה בכנף.
מכתב מעין זה היה אמור לבייש אפילו סטודנט למשפטים, מאחר שהוא כולל שגיאות משפטיות בוטות ומפנה לטענות עובדתיות לא מדויקות, לכל הפחות. למשל, השופט עמית מתייחס לטענה שהמשיך לעסוק בענייניה של עיריית תל־אביב בשעה שהיה תלוי ועומד נגדו כתב אישום מטעם העירייה בעבירה של אי מילוי דרישה לתיקון מבנה מסוכן. בתשובתו טען עמית כי לא נקלע לניגוד עניינים משום שהעבירה המופיעה בכתב האישום נגדו ונגד עוד 38 בעלי דירות בבניין היא "עבירת קנס" גרידא.
כדי לדעת שטענתו של עמית שגויה אין צורך להיות שופט בבית המשפט העליון. די לקרוא לשם כך את תגובת עיריית תל־אביב, שעמית ציטט במכתבו שתי פסקאות לאחר מכן. כדי להסביר מדוע חזרה בה רק מכתב האישום נגד השופט, בעוד ההליך נגד שאר בעלי הדירות המשיך להתנהל, העירייה ציינה כי כתב אישום נגד שופט מכהן רשאי להגיש רק היועץ המשפטי לממשלה. לכן, ברגע שהתברר כי אחד הנאשמים הוא שופט, לא נותרה לעירייה ברירה והיא נאלצה לבטל את האישום. לו היה מדובר בעבירת קנס לא הייתה העירייה צריכה לחזור בה מכתב האישום, ממש כפי שכל שופט נדרש לשלם דו"חות חניה ותנועה בלי שאושרו קודם לכן בידי היועץ המשפטי לממשלה. כעת נותר רק לתהות כיצד היה מגיב השופט עמית לו מתמחה בלשכתו היה עושה שגיאה משפטית דומה.
השגיאה המשפטית הגסה מצטרפת לאי דיוקים עובדתיים בנוגע לאופן ייצוגו של השופט עמית בהליכים נגדו ולניגודי העניינים שיצר לכאורה, אך מעל כל אלה מרחפת רוחו הכוללת של המכתב, ולפיה לשופט עמית פשוט לא אכפת. הוא כלל לא מוטרד מהידיעה שבחירתו לנשיא בית המשפט העליון תיעשה תחת עננה שכזו. הנשיא המיועד מסתפק בכך שהוא וחבריו לבית המשפט משוכנעים בצדקתו, ואוטם את עיניו אל מול הסדקים באמון הציבור במערכת המשפט, שהופכים לשבר של ממש. קו ישיר מחבר בין חוסר הנכונות של עמית לכל פשרה סביב בחירתו לנשיא והחלטתו להיבחר על כידוני החלטות בג"ץ ובין התעלמותו מהכתמים האתיים שמעיבים על הבחירה.
שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל היה נוהג לתקן את כל מי שכינה אותו "שופט עליון" ולהדגיש "אני שופט בבית המשפט העליון, שופט עליון יש רק אחד בשמיים". דומה שהשופט עמית לא ניחן בענווה דומה, שתאפשר לו להבחין בחוסר הלגיטימציה של בחירתו לכהונה הרמה.
