עסקת החטופים מסיימת למעשה את המלחמה בעזה. כל בר־דעת מבין את זה, ולא משנה מה יהיה מצג השווא בעניין מצידו של ראש הממשלה נתניהו. גם אם ירצה לחדש את המלחמה לאחר השלב הראשון בעסקה, דעת הקהל בישראל לא תאפשר לו להזניח את שאר החטופים. גם הנשיא טראמפ – שכבר הבהיר את רצונו בשקט במזרח התיכון, בעסקה גדולה עם הסעודים, ובפרס נובל לשלום – לא יאפשר לו לחזור למלחמה.
ההערכה הזאת מאפשרת אפוא לערוך מאזן של תוצאות המלחמה (מאזן ביניים, כי את השפעותיה ארוכות הטווח קשה להעריך כעת). ראשית יש לומר שבניגוד לקינות הימין, גם סיום המלחמה בעסקה ולא ב"ניצחון מוחלט" לא גורע מההישגים הגדולים שהיו לה. כל שלושת הגורמים המרכזיים של "טבעת האש" – חמאס, חיזבאללה ואיראן – ספגו מכות קשות, ויהיו מן הסתם זהירים בצעדיהם, לפחות לזמן מה. המזרח התיכון כולו חזה בתוצאות הקשות הנגרמות למי שמעז לפגוע במדינת היהודים. לא במקרה סעודיה ומדינות המפרץ המתונות ממשיכות לרצות בהעמקת הנורמליזציה עם ישראל. הן אינן עושות זאת מתוך חיבת ציון אלא מתוך הכרה בעוצמתה של ישראל, כגורם מייצב נגדי לעוצמתה ההרסנית של איראן.
חשוב להדגיש: בגלל מאזן הכוחות במזרח התיכון, ישראל כנראה לעולם לא תוכל להשיג ניצחון מוחלט על אויביה. גודלה ומספר תושביה מול הסובבים אותה תמיד יפתה אותם לפגוע בה. אפילו אחרי מלחמת ששת הימים, הדבר הקרוב ביותר לניצחון מוחלט, המתינו המצרים חודשים אחדים בלבד לפני שפתחו במלחמת ההתשה. ההכרה בצורך לחיות על חרבנו, המאפיינת במיוחד את אנשי הימין, פירושה המעשי הוא הכרה בכך שבטווח הנראה לעין נצטרך לחיות בין סבבים של מלחמות, כשההישג האפשרי הגדול ביותר הוא הארכת משך הזמן בין סבב לסבב. סיום המצב הזה יוכל לבוא רק אם ישתכנעו עמי האזור עצמם בחזונו של מוחמד בן־סלמאן, נסיך הכתר הסעודי, האומר שעוצמה כלכלית חשובה ממלחמות.
מנגד, צריך בוודאי לבוא חשבון עם הממשלה וראשה על כך שההסכם שהושג השבוע אינו שונה בהרבה מזה שגובש בין הצדדים כבר לפני שמונה חודשים. היה אפשר להציל לפחות את חיי חלק מהחטופים, ואיתם עשרות חיילים, אילו נחתם ההסכם כבר אז. אבל נתניהו היה שבוי בפחדיו ממפלגות הימין, עד שבא טראמפ והוכיח שיש מי שהוא מפחד ממנו עוד יותר. לא פחות מכך צריך לבוא חשבון עם נתניהו על כך שלא דאג לקדם שום כוח חלופי לחמאס, שישלוט בעזה אחרי סיום המלחמה, כדי לרצות את הימין. התוצאה היא שאנחנו עומדים לסיים עכשיו את המלחמה כשחמאס עדיין שולט ברצועה, ונותר רק לקוות שהרצון של התושבים בשיקום הרצועה יביא לגיבוש שלטון שבו משקלו של חמאס יהיה נמוך ככל האפשר, וכן שחמאס עצמו ייזהר מלהרגיז את טראמפ בחידוש פעולות הטרור.
השלמת העסקה וסיום המלחמה בעקבותיה יאפשרו גם לחברה הישראלית להתפנות לבדק הבית הפנימי החיוני כל כך מאז 7 באוקטובר. יהיה צורך להקים ועדת חקירה ממלכתית, וכדי שתוכל להתמקד בניסוח הלקחים המקצועיים הדרושים, ראוי לנסח בכתב המנדט שלה – ואולי אף בחוק ועדות החקירה עצמו – שלא יהיו לה סמכויות המלצה אישיות, אלא רק מקצועיות. את החשבון עם המנהיגות הישראלית צריך לתבוע בקלפי, ומשום כך גם חיוני שאחרי השלמת העסקה תלך ישראל לתהליך בחירות, בלי התירוץ של מלחמה המונעת בחירות.
ועיקר העיקרים: עם כל ההישגים שהיו למלחמה, האתגר העיקרי היה ונשאר הבסתו של ראש הנחש לצרות המזרח התיכון בדור האחרון, משטר האייתוללות באיראן. המכות שחטף המשטר הזה במהלך המלחמה הפכו אותו למסוכן במיוחד, משום שהוא עלול לרצות לפצות עליהן בהתחמשות גרעינית מהירה. הגיהינום שהבטיח טראמפ למי שלא יאפשר עסקת חטופים צריך להיות מופנה כעת כלפי המשטר באיראן. צריך להחזיר את מנופי הסנקציות, והפעם בליווי איום טראמפי גם כלפי בעלות בריתה של ארה"ב לבל יעזו להפר את הסנקציות, כדי להפיל את משטר האימים הזה מוקדם ככל האפשר, ולאפשר לכוחות החיוביים במזרח התיכון להיות גם המובילים בו.
