החות'ים, מושא לבדיחות אינספור בתחילת המלחמה, קצת פחות מצחיקים כרגע. לאחר הפסקת האש בצפון הם ממשיכים להטריד את ישראל, וגם אם אינם גורמים נזק פיזי רב בתוך ישראל עצמה, המטרד שהם יוצרים בשיגורי הטילים והכטב"מים אמיתי בהחלט, שלא לדבר על השפעתם על הסחר הימי הישראלי. הסחר הימי העולמי מצא מעקפים כדי להימנע ממעבר במצרי באב אל־מנדב בעקבות התקפות חות'יות, למצרים ולישראל אין דרך טובה לעקוף את הנזקים מהימנעותן של ספינות מן השיט בתעלת סואץ ובים סוף.
התקיפות הישראליות בתימן מרשימות, אולם הן אינן יומיומיות וכנראה יתקשו להיות כאלה. תקיפה ארוכת טווח דורשת תכנון מורכב בדרך כלל ומטוסים רבים, כולל מטוסי תדלוק, ואבטחתם. באשר לחיל הים, במקום לחקור מדוע החליטה ישראל לקנות עוד צוללת וספינות, אולי כדאי לחקור אם היה נכון להגדיל את חיל הים הרבה יותר, כדי לאפשר לו יותר פעולה כזרוע האסטרטגית של ישראל.
בטווח הקצר, ייתכן שאם החות'ים יפסיקו את האש בעקבות הפסקת האש הצפויה בעזה, ישראל תחליט שהבעיה נפתרה עד שתופיע שוב בהתפרצות הבאה. אפשרות אחרת היא שישראל תמשיך לעשות מה שהיא עושה, בעוצמה משתנה. סביר שישראל תתחיל בשלב מסוים גם לחסל מנהיגים חות'ים. סביר שגם מדינות מערביות ימשיכו לתקוף משיקוליהן שלהן, לא דווקא למען ישראל – אך ללא נוכחות ימית קבועה משלהן, לתקיפות האוויריות תמשיך כנראה להיות השפעה מוגבלת.
צילום: איי.אף.פי
פגיעות באספקה לנמלי החות'ים ומצור־שכנגד (פגיעה בספינות המבריחות דלק, בתשתיות וכן הלאה) יכולות להגביל את החות'ים במידת מה. ספק אם מצור כלכלי יצליח להוריד את החות'ים על ברכיהם. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות כושלות למצור כזה, וגם אם נניח שהאשמה היא בקמפיין "הילדים הרעבים" שהושיע את החות'ים מהלחץ הסעודי לפני כמה שנים, לא ברור למה הפעם מצור כלכלי יסתיים אחרת. כבר זכינו לראות את התגובות בעולם בנושא עזה, שלא כולן היו ספונטניות ובוודאי לחלקן יש קשר להשפעה מדינתית כזו או אחרת.
בטווח הארוך יותר, נדרשת הכרה בכך שהבעיה עם החות'ים איננה רק החות'ים אלא איראן. הפתרון לבעיה אינו רק בשדה הצבאי, אבל בהחלט לא רק בשדה המדיני. החות'ים ואיראן טובים בצורות מסוימות של לחימה והשפעה בדיוק משום שהם גרועים באחרות, כשם שישראל אינה מוצלחת בתחומים מסוימים בדיוק מפני שהיא טובה באחרים – והיא צריכה להשתפר גם באלה.
להתעסק עם איראן
החות'ים עצמם לא היו מעניינים איש מחוץ לתימן לולא היו מצוידים באמל"ח איראני ומפעילים אותו – בתיאום עם איראן או באופן עצמאי, זה לא משנה. מהרגע שאיראן מספקת להם טילים בליסטיים וטילים נגד ספינות ותומכת בהם, איראן היא מפעילה של החות'ים. טילים בליסטיים לרוב אינם נודדים בכמויות מרצונם החופשי. יתר על כן, מבחינת איראן התמקדות ישראלית בתימן היא צעד רצוי. אסטרטגיית הפרוקסי של איראן (שהיא חרגה ממנה, ולא בהכרח בתוצאות משביעות רצון מבחינתה, כשירתה טילים משטחה על ישראל) התבססה על כך שאיראן פוגעת בישראל ואחרים משלמים את המחיר. התמקדות בתימן רק מחזקת את כללי המשחק שאיראן מעוניינת בהם.
יתרה מזו, בשל המרחק מישראל, היכולת הימית המוגבלת של ישראל והעובדה שקל הרבה יותר להטריד את ישראל מאשר להזיק ממש לתימן, ייתכן בהחלט שנתרגל לתופעה שבה בכל עימות יתחוללו חילופי מטחים קבועים. תימן תטריד את שנתם של תושבי המרכז על בסיס קבוע וישראל מפעם לפעם תתקוף ותשמיד מטרות כלשהן. כל זמן שאיראן ממשיכה לספק לחות'ים אמל"ח וציוד אחר, יש להניח שיש להם יכולת להמשיך להטריד את ישראל; ואם איראן מצרפת גם סיוע כלכלי אזי החילופים הללו יכולים להשתלם להם גם כלכלית ולא רק אידיאולוגית. העובדה שתימן תחת החות'ים היא מדינה מפגרת למדי, שכלכלתה כוללת גם מיסי יבוא גבוהים דרך החלק ה"רשמי" של תימן (הוכחה נוספת לכלל שסנקציות יכולות אולי לקבוע מה ייכנס למדינה, אבל השולט בשטח בסופו של דבר שולט בחלוקת היבוא ובכסף), דווקא מקשה לשתק אותה בתקיפת מרכזי כובד בודדים.
במילים אחרות, הרוצה למנוע את הירי מצד החות'ים, כדאי שיתעסק עם הספק שלהם. ולהתעסק עם איראן אפשר לא רק דרך תקיפות אוויריות. למעשה, זו אינה הדרך העדיפה. ישראל, כך לכל הפחות מאמין רוב העולם כולל רוב הישראלים, כבר פועלת בחשאי באיראן, ולכן סיבת המוות המובילה בקרב מדעני גרעין הפכה להיות פיצוצים ויריות. אבל גם זה רק חלק מאסטרטגיה שלמה. לא הכול אפשר לפתור בדרך צבאית. מצד שני, אמירות כמו "צריך ליצור ברית נגד איראן" משולות להצעה הידועה להרתיח את הים כדי לבשל את הצוללות הגרמניות: הרעיון חסר תועלת אם לא מציגים דרך לבצע אותו, או סיבה לכך שה"ברית" תתקיים. את האינטרסים המערביים בפתיחת מצרי באב אל־מנדב אפשר לפתור לא רק בלחימה נגד החות'ים אלא גם בהפעלת לחץ על ישראל להפסקת המלחמה, והסינים ממילא נעים שם בחופשיות ולא מותקפים. מדינות אינן נוטות להילחם למען אינטרס של צד שלישי אם אינו האינטרס שלהן, וקשה להאמין שסעודיה, שלפי העיתונאי בוב וודוורד לחצה על ישראל בתחילת המלחמה לחסל את חמאס, תהיה נכונה יותר להיכנס ללחימה יחד עם ישראל דווקא אחרי הסכם שיבטיח את הישרדותו של חמאס.
כאן דווקא אפשר לקחת דוגמה מאיראן, ולהסתכל גם על חולשותיה. בתחום הצבאי, הצבא וחיל האוויר האיראני אינם נחשבים למעולים במיוחד. לא רק בגלל האמברגו האמריקני, אלא מסיבות פנימיות: כמו במדינות דיקטטוריות אחרות, לפעמים הצבא לא מהימן מספיק ולכן צריך להיזהר בו ולהגביל את כוחו. לכן כידוע איראן מחזיקה במקביל את משמרות המהפכה עם כוחות אוויר, ים ויבשה משלהם, וכמובן מודיעין. המשמעות היא, למשל, שהצי האיראני פגיע למתקפה מצד כוחות מודרניים. האיראנים מסוגלים לשלוח נחילי סירות נפץ לעבר ספינות זרות, אך הדבר כנראה לא יושיע אותם מהתקפה על כוחם. אם יוטבעו ספינות איראניות, כולל ספינות המודיעין ופלטפורמות הכטב"מים של איראן, בתגובה למתקפות חות'יות, התועלת לישראל תהיה ברורה גם אם לא תקבל כל אחריות רשמית על המתרחש. באשר לחשש מתגובה איראנית, ההנחה צריכה להיות שמטרות ישראליות בחו"ל כבר נמצאות על הכוונת, ויש לנהוג בהתאם.
פיתוח הפרוקסי ויכולות הטילים היו רק חלק מהמאמץ האיראני. האיראנים השתמשו בזרועות תעמולה ובמבצעי השפעה, חלקם מגוחכים, חלקם מוצלחים וחלקם סמויים, הן כלפי ישראל והן כלפי ארה"ב – כולל ניסיונות כושלים (בינתיים) לנצל את יכולות הבינה המלאכותית כדי למקד את המסרים שלהם ולחולל מהומה. האיראנים גם מתמחים בהעברת מסרים כפולים: למשל הפצת הרעיון שכדי לעודד את הרפורמיסטים באיראן נגד הקיצונים, טראמפ צריך לעשות צעדי רצון טוב כלפי איראן (שהשלטון ירוויח מהם, כמובן).
ישראל נהנית מעליונות צבאית ניכרת, אולם כידוע איננה מוצלחת במבצעי השפעה. ולא במקרה. כל מדינה נוטה לנסות לפצות על חולשותיה בתחום שהיא טובה בו, ולא פעם מדינות יהיו טובות בכל מיני אסטרטגיות עקיפות – הונאה, השפעה וכן הלאה – דווקא כי אינן יכולות להפעיל ביעילות מספקת אסטרטגיה ישירה של כוח נרחב, או שהמחיר על כך גבוה מדי. גם ההפך נכון: מדינה עם כוח צבאי ניכר תתמקד בהפעלתו, ועלולה להזניח דיפלומטיה, חשאיות ומבצעי השפעה ארוכי שנים, בפרט אם היא דמוקרטיה, ומבצעים כאלה נחשבים בה ל"מלוכלכים".
בסיכומו של דבר, המחיר על פעולותיה של תימן צריך להיגבות מאיראן. איראן מאיימת שפגיעה בה עלולה להוביל למלחמה, ולכן צריך לגבות מאיראן את המחיר גם בעקיפין. חסימת גבול ומניעת העברת נשק לתימן היו אידיאליים, אך קשה לקיים אותם מהאוויר. לעומת זאת, פגיעות בצי האיראני ותקלות במתקניו, פיצוצים שאיש לא יקבל עליהם אחריות, מתקפות סייבר על בנקים איראניים, תביעות אישיות נגד כל איראני המעורב בטרור ונגד כל גוף המעורב במימון טרור, תמיכה בכל גורם שעלול להציק למשטר בטהרן ולא מאיים על ישראל, פעולות נגד מימון הטרור בידי איראן ונגד מימון כל דבר שהוא בידי איראן במערב, וכן הלאה, לצד בניין זרוע הים כדי שתוכל להקרין כוח ישראלי בעתיד – כולם צריכים להיות חלק מאסטרטגיה הישראלית. פעולותיה של תימן נגד ישראל צריכות להוביל לכך שחייה של איראן נעשים קשים יותר, והיא מאבדת יכולות שהייתה רוצה לשמר. החות'ים הם פרוקסי איראני: תהיה זו טעות להגיב נגד השליח ולא נגד המשלח.
ד"ר יגיל הנקין הוא חוקר עמית במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים (JISS) ומרצה במרכז האקדמי שלם
