אתמול התעוררתי לידיעה קשה, בלתי נתפסת: המחבל שרצח את אבי משתחרר במסגרת עסקת החטופים. הוא לא משתחרר מתוך חרטה או צדק, אלא במסגרת עסקה שממחישה את חוסר האונים של מדינת ישראל מול הטרור.
לפני תשע שנים, אבי, ריצ’רד לייקין ז”ל, נרצח באכזריות על ידי מחבל חמאס בנסיעה הביתה באוטובוס 78 בירושלים. יריות ודקירות שסיימו את חייו ושינו את חיינו. אך הכאב הפרטי שלי הוא רק חלק מכאב לאומי רחב הרבה יותר.
כיהודי, אני מאמין בקדושת החיים. אם שחרור המחבל שרצח את אבי יציל אפילו חטוף אחד ממרתפי הזוועה בעזה – אני בעד. אני בטוח שגם אבא היה חושב כך, אך המחיר הזה יקר מדי. ההיסטוריה מלמדת שמחבלים משוחררים חוזרים לרצוח.
לאורך השנים, שחררה מדינת ישראל אלפי מחבלים במסגרת עסקאות שונות. הנתונים אינם משתמעים לשתי פנים: יותר ממחציתם שבו לטרור, ורבים מהם אחראים לרצח אלפי יהודים נוספים. בין המחבלים ששוחררו בעבר נמצאים גם מנהיגי הטבח הנורא בשביעי באוקטובר. זוהי מציאות שאיננו יכולים להרשות לעצמנו לקבל.
העסקה הנוכחית אינה יוצאת דופן – המחבלים שישתחררו במסגרתה צפויים להצטרף לשורות הטרור ולגבות את חייהם של עוד יהודים. המספרים מבהילים: מאות, ואולי אלפי יהודים, עלולים להירצח על ידי אותם מחבלים שמשתחררים כעת. מה נגיד למשפחות שלהם? איך נסביר להם שידענו את המחיר מראש, ובכל זאת אפשרנו לזה לקרות?
הגיע הזמן לשים לזה סוף. אנחנו לא יכולים להמשיך לנהל מדיניות של כניעה. במקום לשחרר רוצחים, אנחנו צריכים לשלוח מסר אחר: דם יהודי אינו הפקר. אני קורא לממשלה ולכנסת לחוקק באופן מיידי חוק עונש מוות למחבלים.
החוק חייב להיות מחייב ובלעדי – ללא כל חלופות וללא שיקול דעת נוסף – לכל מחבל שהורשע ברצח יהודי בבית משפט אזרחי או צבאי. מיד בתום תקופת הערעור יבוצע גזר דינו. רק כך נוכל להבטיח צדק, הרתעה ומסר חד לאויבינו: דם יהודי אינו הפקר, ורוצחים ישלמו את המחיר המוסרי הראוי.
חיי ילדינו אינם סחורה
הציווי המוסרי ברור: מי שלוקח חיים של יהודי מאבד את זכותו לחיות. התורה מצווה: “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ” (בראשית ט, ו) ו-“וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ” (דברים יז, ז). מדינת ישראל, שנבנתה על ערכי צדק וקדושת החיים, אינה יכולה להשלים עם מציאות שבה רוצחי יהודים זוכים לתנאים נוחים בכלא ולעיתים משתחררים. זהו עוול מוסרי שאינו עולה בקנה אחד עם הערכים שעליהם הוקמה המדינה.
מעבר להיבט המוסרי, מדובר גם באחריות כלכלית. לאורך השנים, מדינת ישראל הוציאה מאות מיליוני שקלים על החזקת מחבלים בבתי הכלא. הכספים האלה, שבאו מכספי משלם המיסים, צריכים להיות מופנים לשיקום נפגעי טרור ולבניית עתיד טוב יותר לילדינו, ולא למימון תנאי כליאה מפנקים לרוצחים.
אני, מיכה אבני, הבן של ריצ’רד לייקין ז”ל, פונה אליכם מתוך כאב אישי ומתוך דאגה כנה לעתידה של מדינת ישראל. אבל זהו מאבק של כולנו. דם יהודי אינו קלף מיקוח. חיי ילדינו אינם סחורה שניתן להתמקח עליה.
הגיע הזמן שנעמוד על כבודנו ועל עתידנו. דם יהודי איננו הפקר, ורוצחים צריכים לשלם את המחיר המוסרי הראוי. יחד, נבטיח שמדינת ישראל תתמודד עם הטרור בכוח, בצדק ובכבוד.
