הסנאטור האמריקני טום קוטון ממדינת ארקנסו ספג קצת אש כתוצאה מיוזמת החקיקה שלו בהצעת "חוק שייפטר מהבלבול החריף על שמו האמיתי של אזור ההשפעה של ישראל, על ידי הכרח שימוש ממשלתי בשם יהודה ושומרון"— בקיצור, הצעת חוק ההכרה ביהודה ושומרון.
למעשה, זה מחייב את כל המסמכים והחומרים הרשמיים של ארה"ב להשתמש במונח המדויק מבחינה היסטורית "יהודה ושומרון" במקום "הגדה המערבית". יתרה מכך, הוא מכנה את המונח "הגדה המערבית" כשפה "טעונה פוליטית".
חאפיז ראשיד, בוגר תואר עיתונאות באוניברסיטת מרילנד, כתב בחודש שעבר ב"ניו ריפובליק" כי קוטון ייכנס בקרוב לתפקיד יו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנאט, ודחף את תיאוריות הספקולציות לפיהן הרפובליקנים יתמכו בתוכניתה של ישראל "לספח הגדה המערבית" בגיבוי אמריקני. ראשיד הוסיף כי צעד זה ואחרים הם חלק ממזימה "להתעלם מהפלסטינים".
מה שהצעת החוק בעצם עושה, הוא לעצור את הניסיונות המתמשכים להתעלם מהשמות הגיאופוליטיים השגויים בכוונה של האזור, ולא פחות חשוב מכך – מכמעט כל ההיסטוריה של היהודים במולדתם הלאומית ב-3,000 השנים האחרונות. אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לכך היא הניסין לטעון שהציונות היא המצאה חדשה שמטרתה היא פלישה לארץ זרה וטיהור אתני של העם הילידי שלה.
הנשיא ג'ון קווינסי אדמס כתב למרדכי נח ב-15 במרץ 1819 והודיע לו: "יכולתי למצוא בלבי לאחל שתעמוד בראשם של מאה אלף מבני ישראל… צועד איתם ליהודה וכובש את הארץ ההיא ומחזיר את אומתך לשליטתה – כי באמת אני מאחל ליהודים ביהודה שוב אומה עצמאית… בכבוד ובהערכה / עבדך הצנוע והנאמן". אדמס ייחל שהיהודים יחזרו ליהודה – ולא לפלסטין. זו הייתה אדמת יהודה, לא איזו שטח "הגדה המערבית".
הרבה קודם לכן, ב-23 באוקטובר 1765, עזרא סטיילס כתב לבנג'מין פרנקלין שלא היה "מצב עגום יותר מיהודה אשר בתקופתו של ישו הייתה מחוז תחת שליטה כבדה של "הסנאט הרומי". המונח "הגדה המערבית" הופיע בלקסיקונים פוליטיים רק ב-24 באפריל 1950, כאשר הפרלמנט הירדני החליט לאשר את קביעתו של המלך עבדאללה בדבר זכות הגדרה עצמית מיתית כלשהי, לפיה יש "אחדות מוחלטת בין שתי גדות הירדן", המזרחי והמערבי, ומיזוגם במדינה אחת.
אבל אשמים אנחנו
לרוע המזל, התקשורת הישראלית היא אחת האשמות המרכזיות בהנחלת המושג בתודעת הציבור, כאשר החלה להשתמש בו ב-1967. ב-5 בפברואר 1968 הגיש חבר הכנסת אליעזר שוסטק מסיעת "המרכז החופשי" שאלה פרלמנטרית שבה מחה על השימוש במונח "הגדה המערבית" במקום "יהודה ושומרון" על ידי שרי ודוברות הממשלה. ראש ממשלת ישראל דאז, לוי אשכול, השיב: "השם הרשמי שבו השתמשו משרדי הממשלה וצה"ל הוא יהודה ושומרון. קשה לי להיכנס למחקר היסטורי… או להיכנס לגינקולוגיה – איך נולד השם 'הגדה המערבית'". שר הביטחון דאז משה דיין אמר למחרת: "איני מעלה על דעתי שניתן להסיר מתחום הקשר של העם היהודי במולדתו את אותם אזורי יהודה ושומרון שהיו ערש העם היהודי".
אם נחזור ל"גדה המערבית", "סקר פלסטין" משנת 1946 אינו כולל את המונח הזה, אלא משתמש ביהודה ושומרון במספר מקרים. אחד מששת המחוזות המנהליים של אזור המנדט היה השומרון. בשנת 1880, הקרן לחקר פלסטין פרסמה מפה של "פלשתינה המערבית", אך אין בה "גדה מערבית" שניתן למצוא. בתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947, בסעיף ב' שמתווה את גבולות שתי המדינות הצפויות, אנו יכולים לקרוא: "גבול גבעות שומרון ויהודה מתחיל בנהר הירדן… בנקודה על גבול המחוז בין חיפה לשומרון. מכאן הוא ממשיך אל עבר הגבול הצפוני והמזרחי של הכפר ערערה, ומצטרף שוב לגבול מחוז חיפה-שומרון בוואדי ערה…".
מסמכים רשמיים מרובים מתקופת המנדט הבריטי ודיוני האו"ם משתמשים כולם במושגים "יהודה" ו"שומרון", כמו גם אלה בדיונים בפרלמנט הבריטי משנת 1923 ואף בשנת 1982. לאורך מאות השנים, מפות ארץ ישראל כללו את השמות "יהודה" ו"שומרון", כאשר "הגדה המערבית" לא הייתה בנמצא.
לא רק שהשימוש מונח "הגדה המערבית" הפך להיות כמעט חובה, אלא שהרבה פעמים, כשמישהו משתמש ב"יהודה ושומרון", דבריו "מתבטלים" אוטומטית. דוגמה משנת 2005, היא כאשר העיתונאי גרג מאייר מ"הניו יורק טיימס" ציטט את ראש הממשלה דאז אריאל שרון שאמר כי "לא כל ההתנחלויות של היום ביהודה ושומרון יישארו", והוסיף כי שרון "מתכוון לגדה המערבית, בשמה המקראי".
היוזמה של קוטון, יחד עם הצעת חוק מקבילה קודמת שהוצגה לבית הנבחרים על ידי הנציגה קלאודיה טני, היא מהלך מבורך כדי לקדם את האמת ולהתאים מחדש את האובייקטיביות בפוליטיקה. האם הכנסת תלך בעקבותיה ותאמץ את הצעתו של ח"כ שמחה רוטמן לשנות את כל האזכורים של "הגדה המערבית" בחוק הישראלי ל"יהודה ושומרון"?
