מדינה שלמה טעמה באותה תמונה את המר והמתוק שבעסקת החטופים. הרגע שבו הן יצאו לחופשי הוא הרגע שבו חמאס הפגין את כוחו ושרידותו. מכאן ואילך המר יהיה יותר מר, אבל המתוק לא בהכרח יהיה יותר מתוק.
עם הזמן, מספר וזהות הרוצחים המשוחררים צפויים לעלות בסולם הדם על הידיים, ומפגני הכוח של חמאס יתעצמו ויתמסדו לתוך הפסקת האש. מנגד, טפטוף המשוחררים החיים יחדל בשלב מסוים. השבוע קיבלנו שלוש חטופות חיות, על הרגליים, עם שיקום ארוך לפניהן אבל גם עם הרבה תקווה. בפעימות המאוחרות יותר יגיעו גם ארונות.
שחרור עשר החטופות הראשונות מובטח לכאורה. שלוש כבר שבו, ארבע בשבת הקרובה (בהן כבר חלק מהתצפיתניות) ועוד שלוש בשבת שאחריה. כל אלה במסגרת שלוש פעימות ראשונות בתוך ארבעה־עשר ימים. החל מהיום השישה־עשר צפוי להיפתח המו״מ על השלב השני, אבל הוא עלול להקרין על המשך השלב הראשון, שכולל גם את הגברים המבוגרים, ועשרה גברים צעירים שהוגדרו הומניטריים.
נתניהו מתנהל תחת שתי הבטחות סותרות. לטראמפ, למתווכות, וגם למשפחות החטופים שלא נכללו בשלב א', הוא התחייב למשא ומתן שיביא לשלב השני בעסקה ולסיום המלחמה. לסמוטריץ' הוא הבטיח הפוך: שהמלחמה תחודש. כלומר, שהמו״מ לא יבשיל ואלו שיחות סרק. הפומבי שניתן להבטחה השנייה, כדי לאפשר לסמוטריץ' לשרוד פוליטית את ההישארות בממשלה, עלול לפגוע כבר בהשבת 33 הראשונים. אם חמאס יתרשם שממילא לא ממשיכים לחלק הבא של העסקה, הוא עלול להכשיל גם את סוף החלק הראשון. זו הצהרה שעלולה להגביר גם את החשדנות של טראמפ, שיצטרך לשפוט מי מהצדדים הכשיל את המשך העסקה.
קשה מאוד יהיה לשבור את הקוראלס המדיני שישראל נוּוטה אליו. נתניהו קנה זמן, אבל סופן של הסתירות להתנגש במציאות. במפלגת הציונות הדתית טוענים שההתנגשות היא לא בין הפוליטי למדיני, אלא בין העסקה למטרות המלחמה. עסקה שתיעצר בשלב א' מוגדרת שם כ״אירוע טקטי קטסטרופלי״, אבל כזה שמאפשר עדיין הישארות בממשלה. אם היא תימשך לשלב ב' והמלחמה תסתיים רשמית, זה כבר יהיה ״אסון אסטרטגי" שסותר את המטרה של מיטוט חמאס ולכן הם יֵצאו החוצה, אבל בניגוד לבן־גביר גם יפעלו אקטיבית לסיום הקדנציה.
גם בהצהרות של אנשי טראמפ אבל גם בדברי ביידן ביומו האחרון במשרד, האמריקנים רומזים על פתרון לא צבאי להעברת חמאס מהשלטון. ממשל חדש ברצועה, אולי בכסות מקצועית, במסגרת ההתקדמות לשלבי העסקה הבאים. את הפיילוט ראינו השבוע במעבר רפיח, שנמסר לידיים עזתיות חמקמקות שאינן חמאס ולכאורה גם לא של הרש״פ. במילים אחרות: חיזבאלליזציה של חמאס. הארגון יוותר פורמלית על השלטון בעזה, ויתפנה לבנייה מחודשת של כוחו הצבאי. מדינת עזה וחמאס יתנהלו כמו חיזבאללה בלבנון. שלטון בובות וצללים, עם הפרדה מלאכותית שבמסגרתה סינוואר האח לא יתעקש להיות אחראי לפינוי הזבל ברצועה.
המספרים מדברים
אחד ה״הישגים״ הפוליטיים שהוצעו למתנגדי העסקה כדי להצדיק את הישארותם בממשלה היה פיטורי הרמטכ״ל. בן־גביר חשף בראיונות את מה שדלף בזמן אמת מהשיחות של אנשי נתניהו, אבל זה היה סחר במוצר שכבר נמכר. הרצי הלוי היה מתפטר כך או כך. החתימה על עסקה הביאה את שתי הגזרות, בעזה ובלבנון, להפסקת אש שמאפשרת לו ללכת. או מדויק יותר: לא מאפשרת לו להישאר.
המחשבה האבסורדית בממשלה שהתפטרותו דוחה את התפטרותם היא מגוחכת. לקמפיין להדחתו, שנוהל בימים האחרונים במקביל להחלטת הממשלה בעד העסקה, יש סאבטקסט מכוון היטב: חמישה־עשר חודשים שהובילו להישגים אך לא לניצחון המוחלט הם בעצם אשמת הרמטכ״ל. זה לא הדרג המדיני שלא התווה אסטרטגיה מעשית, אלא מפקדי הצבא שלא ידעו ליישם את התוכניות הנפלאות של הגאונים בממשלה. במקום להודות שהניצחון המוחלט היה קמפיין לא רע אבל לא תוכנית עבודה, ממשיכים למכור את הבלוף.
עם הזמן, מספר וזהות הרוצחים המשוחררים צפויים לעלות בסולם הדם על הידיים. מנגד, טפטוף המשוחררים החיים יחדל בשלב מסוים
צה״ל בראשות הלוי כשל באופן החריף ביותר בשבעה באוקטובר, אבל כדי לנקות את הדרג המדיני היה מי שניסה להכפיל את המשקל הבלתי־אפשרי גם כך שעל כתפי הדרג הצבאי. העובדה המחרידה שבנאום הפרישה שלו נאלץ הרמטכ״ל להדוף ישירות את הקונספירציות על בגידה מבפנים, מלמדת כמה עמוק חלחל הקמפיין הנבזי הזה.
הרצי הלוי הולך מאוחר מדי. לצד המחדל הוא יישא איתו גם את מחירי והישגי המערכה שהקימה את צה״ל אחרי כישלון שלא היה כמותו. הוא החזיר לצבא את תחושת המסוגלות, ניהל מערכה ממושכת גם כשלא היה לו גב, וניווט תחת לחצים פוליטיים ועוינות שספק אם רמטכ״ל ישראלי נדרש אי־פעם להתמודד עימם.
מי שמדמיין שהרמטכ״ל הבא יפתור לממשלה את שתי הבעיות הפוליטיות שמערערות אותה – יתבדה. שום רמטכ״ל לא יוכל גם לנהל בט״ש בעזה וגם לתת גב מוסרי לתוכניות ההשתמטות של הממשלה. גם אם יתאמץ, הוא לא יוכל ולא ירצה להכשיר את הפרדוקס הבלתי נסבל שבו אותה ממשלה שפועלת להרחבת הפטור לחרדים, דורשת מצה״ל משימות שאין לו סד״כ למלא. שרים מצהירים שיורו לצבא על כיבוש קבע של הרצועה וניהול אזרחי של שני מיליון עזתים, ושרים אחרים (לפעמים אפילו אותם שרים) פועלים לביסוס הפטור לחרדים. מאיפה יבואו החיילים?
ראש אכ״א הובהל השבוע בהתראה קצרה לוועדת חוץ וביטחון ומסר את אותם מספרים שכבר נמסרו, למורת רוחם של הפוליטיקאים שקיוו אולי לשיפור עמדות. לא עזרה גם כניסתו הפתאומית של השר כ"ץ לחדר. דדו בר־כליפא, סוס דוהר לכל הדעות, הסביר להם שוב שצה״ל מתחנן ל־7,000 לוחמים ועוד אלפי תומכי לחימה. וזה לפני חישובי הסד״כ הדרוש לניהול אזרחי של 2 מיליון פלסטינים. איזה רמטכ״ל שלא ימונה, וההיצע לא גדול, לא יוכל לסגת מהמספרים הללו. לכן, גם הניסיון להציג את המכשול בדרך לחוק כמשפטי בלבד, נכשל. רצף הדיונים שנקבעו לשבוע הבא, מלמד על ניסיון אחרון לבליץ חקיקה נואש.
למשבר העסקה שעד תום שלב א' יכריע את גורל הממשלה, ולמשבר הגיוס שעלול להקרין על היכולת להעביר את התקציב עד סוף מרץ, יש להוסיף גם את מצבו הבריאותי הלא משופר של ראש הממשלה, את המשפט שנדחה ברקע משבוע לשבוע (ואולי גם את ההיעדרות הממושכת והמסתורית של ״משענת חייו״ מהארץ). המסקנה היא שהסבירות לפירוק הממשלה ויציאה לבחירות עלתה השבוע בחדות.
