שליט סוריה החדש , שעד לאחרונה התהדר בכינוי אל־ג'ולאני, שלח השבוע איגרת ברכה רשמית לנשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ. עניין ממש לא מובן מאליו בעבור ג'יהאדיסט שבילה את שנות חייו היפות ביותר בבתי הכלא האמריקניים בעיראק, שמהם צמחה בהמשך צמרת אל־קאעידה.
אבל מה שהיה בעבר שייך לעבר. או כך לפחות חושבים בדמשק. והאיגרת? ובכן, אין מה לומר, מדובר במלאכת מחשבת של יחסי ציבור. בראשה מופיעה תמונתו של אל־ג'ולאני לצד תמונתו של הנשיא טראמפ, מסר בלתי כתוב שלפיו מדובר בדיאלוג בין שווים. בהמשך מגיע טקסט הכולל מינון מדויק של ברכות לצד מחמאות על גבול החנופה לטראמפ. אל־ג'ולאני מביע את ביטחונו כי טראמפ הוא המנהיג שיביא שלום ויציבות למזרח התיכון. בממשל החדש בוושינגטון עדיין לא הגיבו על האיגרת המפתיעה, אבל לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שאלו בדיוק הצלילים שאוזנו של הנשיא הטרי כרויה להם.
בנתונים האלה נראה שביקור בדמשק הוא סוג של הרפתקה, אבל לא רעיון מופרך לחלוטין. מה גם ש"קטאר איירווייז" כבר הזדרזה וחידשה את טיסותיה בקו דוחה־דמשק. מי שמתכוון לצאת לביקור בבירת סוריה כבר בימים הקרובים הוא איש העסקים והפילנתרופ היהודי־אמריקני מוטי כהנא. בימים אלה הוא שוהה בדאבוס, לרגל הכנס השנתי שבו מתקבצים מנהיגים ושועי עולם לדיון במצב הפלנטה. בין הבאים לשווייץ גם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שנפגש שם גם עם ראש ממשלת קטאר והודה לו על שירותי התיווך בדרך לעסקת החטופים.
מה יש לכבודו לעשות בסוריה, שאלנו בנימוס את כהנא, לאחר שתפסנו אותו לשיחה צפופה. להשיב פיקדון לבעליו, ענה כהנא. "בשנת 2013 הייתי שותף למהלך התמיכה הנועז של הסנטור המנוח ג'ון מקיין במורדים הסורים נגד משטר הדמים של בשאר אל־אסד". המילה "נועז" בהחלט משקפת את מה שהתרחש. מקיין, אז סנטור בכיר ומועמד לשעבר לנשיאות, חצה את הגבול מטורקיה לסוריה ונפגש עם מנהיגי המורדים, שביקשו ממנו לחמש אותם בנשק כבד מול כוחות אסד וחיזבאללה. קשה לדמיין היום מישהו עושה מהלך דומה.
דבר הוביל לדבר. כהנא יצר קשר עם כוחות המורדים, מה שהוביל אותו לביקור בדמשק בסיועם האדיב. "במהלך הביקור", משחזר כהנא, "הגענו לבית הכנסת אליהו הנביא בפרוור ג'ובאר בדמשק". באזור השתוללו אז קרבות בין חיילי הצבא הסורי למורדי אל־קאעידה. מחשש לגורלו של בית הכנסת, כהנא נטל עימו את ספר התורה העתיק ותשמישי קדושה נוספים. "הבטחתי למורדים, ששלטו אז בשטח, שאני אקח אותם איתי למשמרת", מספר כהנא. ביקורו לא עבר מתחת לרדאר. ערוץ אל־מנאר, שופר חיזבאללה, דיווח כי "סוכנים ציונים שדדו את קודשי בית הכנסת". לדברי כהנא, הוא התחייב אז כי הפריטים שנטל יישארו בחזקתו עד היום שבו המשטר השנוא ייפול, או־אז הוא ישיב את ספר התורה העתיק למקומו.
כעת, במלאת חודש לשובו של אל־ג'ולאני לדמשק, הגיעה העת לקיים את ההבטחה. פרטי המסע עדיין לא סגורים, אך כהנא מקווה להגיע לביקור בדמשק מלווה בבני הקהילה היהודית־סורית, ולהחזיר עטרה ליושנה. אם ביקור כזה אכן יצא לפועל, הוא יהיה מתנה שלא תסולא בפז לשלטון החדש בדמשק. הוא ייצר לאל־ג'ולאני מראית עין של פתיחות ומתינות בין־דתית, שספק אם היה יכול לחלום עליה. לא בטוח שבירושלים יתלהבו מן המהלך. הרוח הנושבת כאן היא של חושדהו וחושדהו. אבל עבור כהנא, שבשנה האחרונה אכל מהצמרת הישראלית לא מעט מרורים, זה יהיה סוג של נקמה מתוקה.
כבר חודשים מנסה מוטי כהנא (בתמונה), מנכ"ל חברת הלוגיסטיקה האמריקנית GDC, להתברג לתעשיית היום שאחרי בעזה.
כבר חודשים ארוכים שכהנא, המנכ"ל והבעלים של חברת הלוגיסטיקה האמריקנית GDC, מנסה בלי הצלחה להתברג לתעשיית "היום שאחרי" בעזה. יש לו ניסיון קודם ממבצעי לוגיסטיקה הומניטריים באזורי מלחמה, כולל עיראק וסוריה. במהלך הדיונים שהתקיימו בחודשים האחרונים מול צה"ל, משרד הביטחון והממשלה, קיווה כהנא להיבחר על ידי ממשלת ישראל כקבלן ביצוע להובלת הסיוע ההומניטרי לעזה. הוא דיבר על מודל של "בועות הומניטריות"; אזורים מוגנים ונקיים מטרור, שיאפשרו חיים נורמליים בתוכם.
בצבא דווקא אהבו את התוכנית, הוא אומר, בלשכת נתניהו לא. כהנא הוא לא היחיד שניסה להיכנס לנישה הזו. חברות אמריקניות נוספות הגישו תוכניות. לדבריו, לא חסרים מקורבים שלוחשים על אוזנו של ראש הממשלה בעניין הזה, ולא בכדי. אם וכאשר החוזים הללו יצאו לפועל, הפוטנציאל הכלכלי שלהם יגיע למיליונים רבים, אולי אפילו מיליארדים. אבל עוד הרבה לפני הכסף, יש בעיה עקרונית. ממשלת ישראל והעומד בראשה מתקשים לקבל החלטות שעלולות להביא לפירוקה. וכך הדיונים נמשכים כבר חודשים ארוכים, ובינתיים מחבלי חמאס ממשיכים לארוב לשיירות הסיוע הנכנסות לרצועה, שודדים את הסיוע ההומניטרי ומעבירים אותו למחסני חמאס. הסחורה הגנובה נמכרת בשוקי עזה. נכון לעכשיו, ההערכה היא כי חמאס כבר שלשל לכיסו סכום של מיליארד דולרים, יותר מכל הכסף שעבר במזוודות של קטאר לפני שבעה באוקטובר.
כהנא לא מסתיר את תסכולו. "מבחינתי אני חוזר לעבוד בסוריה", הוא אומר. "שם יותר קל לי, אין ישראלים. אם רק ייתנו לי לעבוד בעזה, אעבוד בעזה". יהיה מעניין לראות איך יגיבו בירושלים על מסעו המתוכנן של כהנא לדמשק. אהבה הדדית גדולה אין שם. אם תוכנית המסע של כהנא לסוריה תצא לפועל, היא תייצר מן הסתם תחושת עקיצה בירושלים. אבל בלי קשר, המצב בשטח עושה את שלו. החתימה על העסקה להשבת החטופים מייצרת בכורח המציאות את השינוי שהממשלה מתקשה לקדם כבר חודשים. בפועל, השטח כבר נמצא במצב של היום שאחרי, אבל סוגיית הלוגיסטיקה ההומניטרית והמשילות של חמאס עדיין תקועה.
בשבועיים האחרונים, ככל שהדיונים לקראת עסקה התקדמו, צפו פרטים ראשוניים על מה שאולי צפוי בשטח. ומה שעולה הוא כי בתום שבוע לחתימה על הסכם הפסקת האש יוכלו תושבי הרצועה לשוב לצפונה, אם חמאס יעמוד בהסכם שנחתם. התושבים החוזרים יעברו בידוק על ידי חברה אמריקנית פרטית, שתעסיק לשם כך עזתים מקומיים.
האם זה מה שיקרה? לפי שעה אין בשטח שום סימן כזה. ובניגוד להסכם, יש כל הזמן נהירה של תושבי הרצועה חזרה צפונה. בדובר צה"ל ובלשכת ראש הממשלה לא היו מוכנים השבוע להתייחס לעניין. כפי שהדברים נראים כרגע, ישראל מוכנה להעלים עין כדי לאפשר לעסקת החטופים להתקדם ולא לשבור את המומנטום. די ברור שהציבור בישראל יתקשה להכיל כל אפשרות אחרת. ומעל הכול מרחפת רוחו של טראמפ והציווי הבלתי מעורער של הבוס לסיים את המלחמה ולהתקדם.
איבה חשוכת מרפא
סימן ברור לכך שבירושלים מחפשים כעת נתיבים שאולי לא חיפשו עד כה, הוא ביקורו השבוע של יו"ר ש"ס אריה דרעי באיחוד האמירויות. הוא נפגש שם עם שר החוץ וסגן ראש הממשלה. נזכיר שרק לפני שבועיים ביקר באמירויות שר החוץ גדעון סער. הסטטוס הנוכחי של דרעי מתאים למצב הרגיש כמו כפפה ליד. הוא אינו שר בממשלה, אך הוא חבר־משקיף בקבינט המדיני־ביטחוני. בידיעה שיצאה מלשכת דרעי צוין כי הביקור מתקיים ביוזמתו האישית ולא בשליחות ממשלת ישראל.
וכך, בראשית השבוע נחת דרעי באבו־דאבי. ההזמנה, כך על פי הודעה שיצאה מטעמו, הגיעה כבר לפני שנה אך נדחתה בשל המלחמה. כעת, כשהעניינים נרגעו מעט, בשלה העת ו"הרב דרעי הגיע לאיחוד האמירויות במטרה להעמיק את ההיכרות ולשוחח עם בכירים מקומיים על מגוון נושאים אזוריים", לשון ההודעה. המילים האחרונות מתכתבות עם תפקידה האפשרי של איחוד האמירויות בכל כוח ערבי בינלאומי שינהל את עזה אחרי המלחמה, וגם במסגרת תהליך הנורמליזציה עם סעודיה במסגרת הסכמי אברהם שאיחוד האמירויות חתומה עליהם.
בישראל ובארה"ב היו שמחים לראות נוכחות של איחוד האמירויות בעזה ביום שאחרי. מכל הדמויות הבינלאומיות הקיימות, האיש היחיד שיצא מעזה, מבין אותה לעומק ומסוגל למשול בה הוא מוחמד דחלאן, היום יועץ בכיר לשליט האמירויות. אבל שום מדינה ערבית לא תיכנס לעזה בלי שהרשות הפלסטינית תביע את הסכמתה לכך. מנגד, באיחוד האמירויות לא מוכנים לחשוב על כניסה לעזה לפני שהרשות הפלסטינית תעבור רפורמה נרחבת שתרפא אותה מהשחיתות הפוליטית והכלכלית הממארת שהיא נגועה בה. וברשות הפלסטינית, כל עוד אבו־מאזן חי ומתפקד הוא לא יאפשר לדחלאן דריסת רגל בעזה. בין השניים שוררת איבה תהומית חשוכת מרפא. בקיצור, תסבוכת חסרת סיכוי. ועדיין, באקלים החדש שנוצר עם כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, התחושה היא שבמציאות שנעה בין הכנסת ספר תורה בבית כנסת בדמשק ובין השלמת עסקת החטופים, הכול יכול לקרות.
ואכן, הקצב התחיל להשתנות. למקור ראשון נודע כי כוח של 96 אנשי חברת הביטחון האמריקאית AG Solutions, קבלנית של חברת Orbis, החל להתפרס אתמול במסדרון נצרים במסגרת פיילוט בן 42 ימים. הכוח, שיישא נשק צה"לי, ינהל נקודת בידוק לרכבים במטרה למנוע הברחת אמצעי לחימה צפונה. המהלך הזה מתבצע בהתאם לעסקה, שלפיה החל מהיום השביעי יחל בידוק על ידי חברה בינלאומית. בוושינגטון מעוניינים כבר כעת להיכנס לשיחות על השלב השני בעסקה, וסטיב ויטקוף, שליחו של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, יגיע בקרוב לעזה לסקור מקרוב את המצב בשטח, ובמיוחד בציר נצרים ובציר פילדלפי. כל זה בהנחה שהעסקה היא השער לכניסה לתהליך הנורמליזציה מול סעודיה.פנינו עם המידע ללשכת ראש הממשלה, ושם מסרו לנו כי "בהתאם לסעיפי העסקה, ובמטרה לאפשר את שחרור החטופים, ישראל פועלת בסנכרון עם הקהילה הבינלאומית. החברה שנבחרה על ידי המתווכות, בתיאום עם ישראל, תנהל נקודת בידוק לרכבים בציר נצרים, מתוך מטרה למנוע הברחת אמצעי לחימה צפונה. עם זאת", הדגישו בלשכת רה"מ, "ישראל נערכת לפעול בכל עת להגנת אזרחיה מכל איום. ישראל אינה מספקת נשקים לחברה, אלא מאפשרת את פעילותה בהתאם למחויבותה לפי סעיפי העסקה".
