דווקא בתקופה סוערת ומתוחה, כשהדיון הפוליטי והציבורי נוטה להתלהמות, שטחיות ופופוליזם, ראוי להרים על נס פוליטיקאים שמצליחים לשמור על ממלכתיות ולהביע את עמדותיהם באופן מכובד, שקול ומנומק, מבלי להתלהם.
ביום שישי שעבר פרסם ח"כ יצחק וסרלאוף הודעה על פרישתו מהממשלה בעקבות אישור עסקת החטופים. שווה להתעכב על ההודעה שלו, מכיוון שהיא עשויה ללמד כיצד פוליטיקאים אמורים להתנסח. וסרלאוף, כמו שאר חברי מפלגתו, התנגד לעסקת השבויים והצביע נגדה בממשלה, אבל את עמדתו בסוגיה הוא פתח קודם כול באמפתיה כלפי משפחות החטופים. הוא סיפר שאך לפני מספר ימים הוא הגיע לביתו של אחד מהורי החטופות שישוחררו בעסקה, חיבק אותו, ישב איתו ובכה.
"אמרתי לו שאני הולך להתנגד לעסקה שתחזיר את הבת שלו", כתב וסרלאוף. "הסברתי לו כמה ההחלטה קשה מנשוא, וגם הסברתי לו כמה אני רוצה את הבת שלו בבית. אל תקנאו בנו. עין במר בוכה ולב שמח". בהמשך סיכם וסרלאוף את פעילותו במשרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי בשנתיים האחרונות, ורק לאחר מכן החל לנמק את התנגדותו לעסקה ואת התפטרותו מהממשלה.
אפשר לחלוק על הבחירה של וסרלאוף להתנגד לעסקה וגם על בחירתו להתפטר מהממשלה, אבל ראוי לציין לטובה את הדרך שבה בחר להתנסח, דרך שמאפיינת באופן כללי את התנהלותו האישית והפוליטית. בשנה האחרונה יצא לי לא פעם לשמוע שבחים על התנהלותו הממלכתית והעניינית גם מגורמים מקצועיים וגם מיריבים פוליטיים. התנהלותו גם שונה, בלשון המעטה, מהתנהלותו הבלתי מרוסנת של ראש מפלגתו איתמר בן־גביר. וסרלאוף הוא הוכחה לכך שאפשר לאחוז בעמדות הנחרצות של "עוצמה יהודית" ובכל זאת להיות מענטש.
את השטחיות והפופוליזם אפשר למצוא כמובן בכל חלקי המפה הפוליטית. ראש האופוזיציה יאיר לפיד מקפיד להתנסח באופן כזה, וגם בימים האחרונים הוא לא הצליח להתעלות על עצמו. ביום שישי שעבר הוא האשים ברשעות את הממשלה שהיא דוחה את ישיבתה על עסקת החטופים בגלל חשש לחילול שבת, האשמה חסרת כל בסיס. רגע לפני אישור העסקה הוא הספיק לכנות את הממשלה "ממשלה פושעת וערלת לב". הוא לא חזר בו מדבריו גם לאחר שהממשלה קיימה את ישיבתה בשבת ואישרה את העסקה ברוב קולות.
מול השטחיות של לפיד ראוי לציין את ח"כ חילי טרופר מהמחנה הממלכתי, שבאופן קבוע נמנע מהתלהמות ומתנסח באופן שקול ומדוד. בשבוע שעבר, לאחר שהשר סמוטריץ' הותקף באופן מכוער על כך שהעז לבטא שמחה על שחרור החטופות למרות התנגדותו לעסקה, כתב טרופר: "בדיוק כפי שתמיכה בעסקה אין משמעותה התעלמות מהמחיר הגבוה או אטימות לכאב הגדול של משפחות שכולות שרוצחי יקיריהן משתחררים, כך התנגדות לעסקה אין משמעותה חוסר יכולת להשתתף בשמחה העצומה של השבות הביתה או אטימות לגיהינום שהן ומשפחותיהן עברו".
האדישות שהפגינו השרים החרדים לחשיבותו של דיון בעל השלכות גדולות על חיי אדם, היא הוכחה נוספת לכך שלא ראוי להשעין ממשלה על קולותיהם
אנחנו בעיצומה של תקופה מתוחה ושברירית. אין לנו מושג מה ילד יום, והלב נקרע בין התרגשות ושמחה על פדיון שבויים ובין כעס ותסכול משחרור מחבלים ונסיגה צבאית. דווקא בימים אלו מצופה מכולנו, וקודם כול ממנהיגי הציבור, להיות יותר שקולים ומתונים ופחות פופוליסטיים ובוטים. הגיוני שמנהיגי הציבור יחלקו זה על זה, אבל מותר לנו לדרוש שיעשו זאת באופן שיכבד אותם ואותנו.
עשו שבת לעצמם
בציבור הדתי־לאומי הרבו לעסוק בשבוע שעבר בהחלטתם של שרי "הציונות הדתית" להתנגד לעסקת החטופים וגם להישאר בממשלה. בין אם מסכימים עם ההחלטה ובין אם לאו, אי אפשר להאשים את השרים סמוטריץ', סטרוק וסופר שהם לא השקיעו מחשבה וזמן לפני שקיבלו הכרעה. גם המבקרים אותם, אם אינם פופוליסטים, מודעים לכך שהחלטתם התקבלה לאחר התלבטות ונבעה מכובד האחריות שהם חשים בנוגע לביטחונה של מדינת ישראל וביטחון תושביה.
מול ההתלבטות וההתייסרות שאפיינה את רוב שרי הממשלה, היה קשה לראות את הקלות הבלתי נסבלת שבה ויתרו השרים החרדים על השתתפותם בישיבת הממשלה הגורלית. פתקי ההצבעה שהם הותירו על שולחן הממשלה בכניסת השבת אולי ריגשו בתוכנם לרגע או שניים, אבל בפועל משמעותם הייתה זלזול מופגן באחד הדיונים החשובים והדרמטיים ביותר שממשלה בישראל עשויה להידרש אליהם. קשה למצוא דיון שהוא יותר "דיני נפשות" ויותר "פיקוח נפש" הדוחה שבת, מאשר ישיבת ממשלה הדנה בהשבת חטופים ושחרור מחבלים. ובכל זאת, השרים החרדים עשו שבת לעצמם והלכו הביתה. באופוזיציה ובמרבית כלי התקשורת התייחסו בסלחנות להיעדרם של החרדים מישיבת הממשלה, רק בגלל תמיכתם בעסקה. אילו הם היו משאירים אחריהם פתקי התנגדות לעסקה, הם לא היו זוכים ליחס סלחני. בצדק תהה ח"כ משה סעדה מהליכוד אם השרים החרדים היו מוותרים בקלות כזו גם על דיון בחוק הגיוס.
עם או בלי קשר לחוק הגיוס, צריך לומר שיש טעם לפגם בכך שדיון הרה־גורל על עסקת חטופים מתקיים בהיעדרם של שרים משתי מפלגות גדולות בקואליציה. האדישות שהפגינו השרים החרדים לחשיבותו של דיון בעל השלכות גדולות על חיי אדם וביטחון המדינה, היא הוכחה נוספת לכך שלא ראוי להשעין ממשלה על קולותיהם. ממשלה בישראל צריכה להתבסס קודם כול על מפלגות שחשות שותפות ואחריות לביטחון המדינה ואזרחיה. המפלגות החרדיות יכולות להיות חלק מהקואליציה, אבל לא הגיוני שממשלה שנדרשת לקבל החלטות קשות בעת מלחמה תישען על נציגיו של ציבור שאינו שותף במשימה הצבאית, שאינם טורחים להתעמק ולהתחבט בסוגיה רגישה כמו עסקת חטופים.
הרכב הממשלה הנוכחית כבר לא ישתנה כנראה, ולכן חשוב יותר לעסוק בשאלה כיצד גורמים לכך שאחרי הבחירות הבאות, מתי שלא יתקיימו, תוקם ממשלה ציונית רחבה מלכתחילה, שלא תיאלץ להישען על מפלגות חרדיות, וקל וחומר שלא על מפלגות ערביות. הדרך לממשלה כזו עוברת במפלגה אחת לפחות, ממחנה הימין או המרכז, שתתנה את כניסתה לכל ממשלה בכך שלפחות 61 מחברי הקואליציה ישתייכו למפלגות ציוניות התומכות בשירות צבאי־אזרחי לכולם. הבסיס של כל ממשלה בישראל חייב להיבנות על נציגי ציבור הנושאים בנטל האחריות לביטחונה של המדינה.
