בעוד בבית המשפט העליון מעוניינים לסכל לחלוטין את מתווה לוין-סער, בדיונים על המתווה שהחלו השבוע בוועדת חוקה נחשף מאמץ מקביל שמטרתו זהה, אף אם הטקטיקה שלו שונה – לעקר את המתווה החדש מתוכן. למאמץ הזה שותפים שורה של ארגוני שמאל-מרכז העוסקים בתחום המשפטי כדוגמת המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון תכלית ועוד. כל אחד מהגופים הללו העלה בישיבה הצעה משלו ל"ריכוך" המתווה, כאילו כבר נשכחה לחלוטין העובדה שהמתווה הנוכחי הוא גרסה מרוככת באופן דרמטי של הרפורמה אליה שאפה הקואליציה. כל תזוזה נוספת שמאלה, אפילו תזוזה קלה, משמעותה למעשה חיסולה הסופית של הרפורמה במסווה מזויף של "פשרה" ו"הסכמות רחבות".
אכן, ממש כמו שמזהירים מתנגדי המתווה, הוא נועד לחזק את כוחה של הפוליטיקה הגלויה בוועדה, על חשבונם של הכוחות ה"מקצועיים" בוועדה כדוגמת נציגי לשכת עורכי הדין, שגם הם כוחות פוליטיים במסווה. מטרתו של החיזוק הזה הוא בראש ובראשונה להתאים את דרך בחירת השופטים לתפקידם המעודכן במאה ה-21. כל עוד עסקו בתי המשפט בעיקר בשפיטה והדירו את רגליהם ככל שיכלו מעיסוק בסוגיות ציבוריות ומניסיון לנהל את ענייני המדינה בעזרת המשפט, ראוי היה שכך גם הם ייבחרו, בדרך מקצועית ככל הניתן. מרגע שמערכת המשפט הפכה לשחקן מוביל במגרש קביעת המדיניות – לא יכול להיות שלמי שנבחר על ידי הציבור כדי לקבוע בסוגיות של מדיניות לא תהיה לכל הפחות השפעה מהותית על בחירת השופטים.
לרעיון שלפיו הקואליציה תשלוט לבדה בבחירת השופטים יש אמנם חסרונות, אף שבפוליטיקה הגדולה והחזקה בעולם, ארצות הברית, הוא מתפקד לא רע כבר 236 שנה. אלא שהשיטה האמריקנית בגרסתה הישראלית כבר ממילא לא על הפרק. במקומה בא לעולם המתווה הנוכחי שדורש לכל הפחות הסכמה פוליטית חוצת מחנות בכדי למנות שופטים לכל הערכאות. המתווה הזה באמת מחזק את הפוליטיקה הגלויה בוועדה (אף שלראשונה הוא מעגן גם דרישות מקצועיות מינימליות בהן יידרשו לעמוד מי שאמורים לייצג את הצד המקצועי בוועדה, וכיום למרבה הצער לא תמיד עומדים אפילו ברף מקצועי נמוך בהרבה), אך זהו לא באג אלא פיצ'ר. זו מטרת המתווה, שנועד להביא לכך שבית המשפט העליון יחדל להיות מועדון חברים סגור שבו חברים בעיקר בני קליקה ספציפית מאוד, עם חריגות מעטות בלבד לימין או לשמאל. הצעות כדוגמת זו שהעלה בדיון המכון הישראלי לדמוקרטיה, לבחירת שני עורכי הדין החברים בוועדה במקום בידי לשכת עורכי הדין בידי חבר הדיקנים של בתי הספר למשפטים, לא "מרככות" את המתווה, אלא מעקרות אותו מתוכן.
המתווה בצורתו הנוכחית, כפי שהוצג השבוע בוועדת החוקה על ידי השרים סער ולוין, הוא בעל פוטנציאל רב להגביר את הגיוון והפלורליזם הרעיוני בבית המשפט העליון. אם הוא יעוקר מתוכן, כפי שמעוניינים שורת ארגוני השמאל-מרכז שהתייצבו כבר לדיונים, המטרה הזו לא רק שלא תושג. אנחנו עוד עלולים לראות נסיגה אפילו ממעט הגיוון שכן התחלנו לראות בבית המשפט. כל "פשרה" מרוככת יותר תביא הרבה יותר נזק מתועלת, והימין יצטרך להתקומם נגדה. ממש כפי שהתקומם נגד "מתווה הנשיא" שהתחזה לפשרה ולמעשה היה מתווה כניעה.
