במהלך השנתיים האחרונות נשמעו קריאות רבות ל"אחדות" מצד הציבור הציוני-דתי. בחיפוש פשוט באינטרנט, מוצאים עשרות ארגונים ופרויקטים שנוצרו סביב "אחדות", רבים מתמקדים באירועי "הרגשה טובה" וקבוצות דיאלוג.כל זה מאוד נחמד כי נעים "לדבר אחדות".
האם היוזמות הללו יעילות?
"אחדות" בציבור שלנו פירושה: "אתם (חרדים וחילונים) מסכימים איתנו ואז יש לנו אחדות". השאלה האמיתית היא על מה אנחנו מוכנים להתפשר, על מה אנחנו מוכנים לוותר כדי שתהיה אחדות?
כבר שנים רבות יש שיח אצל מנהיגנו על "העגלה הריקה" של החילונים. לא רק שהביטוי הזה פוגע ומתנשא, הוא שגוי. אפשר להסכים או לחלוק על ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, אבל העובדות שמאות אלפי אנשים הגיעו להפגין מדי שבוע כדי לתמוך בשימור הדמוקרטיה הליברלית והתנדבו בכמות עצומה למילואים במהלך המלחמה בכל זאת מוכיחות אחרת.
אם אנחנו רוצים אחדות, הגיע הזמן שהציונות הדתית תתחיל להרהר על מה שעשינו כדי לטפח "אי אחדות".
כשעליתי ארצה לפני 31 שנה, המפלגה הדתית הייתה ה"גשר" – קבוצת מתונים שהביאה את הקהילה החילונית ואת הקהילה החרדית לשולחן וזכתה לאמון ולכבוד על ידי שניהם. היום אנחנו לא קול המתינות אלא קול הקיצוניות, הפוליטית והדתית כאחד. בכל דבר, ההנהגה הציונית הדתית, בתוכן ובטון, מערער את האחדות במדינה הזו.
כיצד כן אפשר לתרום ל"אחדות" בעמינו?
הגיע הזמן לחשוב על הפשרות הכואבות שעלינו לעשות כדי לאחד שוב את העם היהודי. שום דבר לא הרחיק אנשים מיהדות מאשר כפייה דתית. כיום, כ-98% מהיהודים עורכים ברית מילה לילדיהם. כמה יערכו לילדיהם ברית מילה אם הכנסת תעביר חוק המחייב זאת? היום קשה למצוא מכונית בכבישים ביום כיפור. אם הכנסת הייתה מחוקקת חוק שאוסר על נסיעות ביום כיפור, אני בטוח שיהיה יום הפקקים הגדול ביותר בכל שנה.
כפייה דתית בחסות המדינה לא רק רעה לזכויות אדם, אלא גם רעה ליהדות.
לכן, אם אנחנו רוצים "אחדות", אנחנו צריכים "להחליף את הדיסקט". אנחנו צריכים לחזור לתפקיד שמילאנו פעם.
משמעות הדבר היא שלושה פעולות: דחיפה להסרת כפייה דתית בחסות המדינה, חיזוק האיכות והגיוון של החינוך היהודי בכל מערכת החינוך [כולל מערכת הממלכתי הדתי] וקידום תפיסת יותר מכיל ומכבד את ה"אחר" במערכות החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית.
קראנו בפרשת שמות בשבוע שעבר שהקב"ה בחר במשה להנהיג את העם היהודי בגלל שהוא היו הצנוע מכל אדם. אם אנחנו רוצים אחדות אמיתית, אנחנו צריכים ללמוד ממשה רבינו -להיות צנועה כקהילה וגם להתבונן על תרומתנו לשנאת החנם בעמינו. ואז, אולי נצליח להוביל את הפשרה שתיצור את אחדות אמיתית שוב.
