נסרין קדרי. אם הייתי מעלה את השם הזה ושואל אתכם מהם חמשת הדברים הראשונים שעולים לכם בראש אצלה, לא בטוח שהייתם מונים הומור. ודווקא לקדרי יש המון ממנו, יעיד כל מי שצפה בריאיון כלשהו איתה או בתוכנית הדוקו־סלב שנעשתה עליה, אך הדבר לא משתקף ממש ביצירה שלה. צעד אמיץ לכיוון הזה נעשה בסינגל האחרון "לא לפנות אליי" שמטריף כרגע את הרשת (ואת כותב שורות אלה, מודה ומתוודה), ומראה נוכחות גם ברדיו ובפלטפורמות הסטרימינג. השימוש של נסרין בשורות כמו ״בכוונה לא עניתי / בכללי אני בלתי״ או ״לא בא לי להרים / פילאטיס מכשירים / ללכת להורים שלך סליחה / איך בא לי לנתק באמצע השיחה״ מפתיע ומשעשע מאוד, וכמובן הפזמון, שאין לברוח ממנו לאחרונה. כל אלה, בנוסף להמון מודעות עצמית בטקסט, מראה שלא מדובר בעוד שיר דחיית גברים קלאסי.
ההפקה של ג׳ורדי לצד סוללת כותבים (ובהם עדן בן־זקן שהייתה אמורה לבצע את השיר בדואט עם נסרין במקור) מביאה את השיר להיות המוצר השנון והטוב שהוא, וזהו כיוון מעניין שנסרין יכולה לקחת גם להבא. בנוסף לכך – מדובר בכיוון מעניין שנסרין יכולה לקחת, אחרי שנים של אפיון מאוד ברור עם המוזיקה הערבית שאיתה הגיעה מהבית והערבוב לתוך הפופ, עד השתקעות מלאה ומקום של כבוד בתוך הפופ הים־תיכוני שמחזיק את המוזיקה הישראלית כבר שנים.
יש כמובן תגובות פחות אוהדות בחוץ, כמו לכל דבר בתרבות הפופ הישראלית. חלקן מתקשרות (ואולי לא במודע) למחשבה או לטענה שאנחנו עדיין בזמן מלחמה, ואיך אפשר ליצור תרבות אסקפיסטית שכזו בימינו אנו. נשים רגע בצד דברים נוספים, דוגמת תוכניות טלוויזיה, שדורשים דיון לפני המוזיקה בתפיסה שהתגבשה אצלי בחודשים האחרונים – כל עוד אין התכחשות למצב ברמת שכתוב הדברים עצמם וציור המצב בשונה ממה שהוא – לא מדובר בבריחה אמיתית. וזה גם צעד שלא כל אמני ישראל מאמצים שווה בשווה, לכאן או לכאן. לדוגמה, נונו המצויה בדרך כלל באזורי ההומור בשיריה (ויש לומר – מהטובות לעשות זאת) דווקא בחרה בטון אחר בזמן המלחמה, יותר מתכנס ועדין. השיר "אבא בוא", שנכתב במקור על אביה שנפטר, ו"היי את" עם גידי גוב וגם "SOS" שיצא בשיתוף מספר אמנים ועמותת ער"ן מראים שהמצב משפיע ונותן מקום לטון אחר, וזה רק מקרה אחד מני רבים.
בסוף, טוב וטבעי גם למחות על רצון לתוכן עמוק יותר, זה תמיד היה, הווה ויהיה. באמונתי – אלה ואלה רצויים וטובים. שירים שיספקו מחשבה ונחמה לצד אלה שיזיזו ויצחיקו נפש עייפה. אפשר לחיות עם "עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב" לצד "צליפות הדשא, חוטי עשן, תרוצי מהר, את נגד הזמן". ומי כמונו הישראלים יודעים את שגרת הלרקוד עם דמעות בעיניים (נעדכן ל"שגרת חרבו דרבו" לימינו) כסלוגן לחיים במדינתנו. כל עוד אין משהו אמיתי לומר על שיר שבא בעיקר להעלות חיוך ולהזיז – ממליץ לא לפנות.
כמה טוב שאתם כאן
לכבוד אחינו ואחיותינו השבים הביתה
1. בדרך הביתה | השמחות
2. באה אליכם | מירי מסיקה
3. בואי הביתה | ברי סחרוף
4. מחכים לבוקר | ניגון ירושלמי
5. חבלי משיח | יהושע לימוני
6. שובי אל ביתי | הפרויקט של עידן רייכל
7. מחכה | ריטה
8. Come Back Home | נוגה ארז
9. כמה טוב שבאת הביתה | עוזי נבון
10. חוזרים הביתה | שלמה ארצי, אריק איינשטיין
