השנה נציין שמונים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. בנובמבר 2005 החליטה העצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות כי מדי שנה ביום שחרור המחנה יצוין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שנרצחו בה 6 מיליון יהודים במכונת ההשמדה הנאצית.
גם השנה, מדינת ישראל והעם היהודי חשים בכאב העצום שפקד אותנו בעקבות המלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר. השבת השחורה העלתה ברבים מאיתנו את זכר השואה ואת הצלקות העמוקות שנחרתו בנפשנו בעטיה, אף שידוע לכול כי כל השוואה תחטא למציאות ההיסטורית של שתי הזוועות. השואה התרחשה בזמן שלא היו לנו מדינה, צבא, דגל או המנון, ואי אפשר להשוות שום אסון – נורא ומחריד ככל שיהיה – להשמדה של 6 מיליון בני אדם אל מול שתיקתו הרועמת של העולם. זה כאב שאין להשוותו לנסיבות אחרות, גם אם הן קשות וכואבות.
שני האירועים מחייבים אותנו לקבל על עצמנו את האחריות על ההיסטוריה שלנו, ללמוד ממנה ולוודא שהמסקנות ייושמו. דווקא לאחר הטבח ב־7 באוקטובר חזינו בעלייה דרסטית בהתבטאויות ובמתקפות אנטישמיות ברחבי העולם, כלפי מדינת ישראל והעם היהודי. כמובן, ההתבטאויות והמתקפות אינן חסרות תקדים מבחינה היסטורית. ההפך הוא הנכון. אף שהשואה התחוללה פעם אחת ויחידה, היא לא הייתה בשום אופן הגילוי היחיד של אלימות רצחנית שהופנתה כלפי בני ובנות העם היהודי. האנטישמיות היא מחלה כרונית, שהעם היהודי סובל מתוצאותיה הנוראות כבר מדורי דורות.
הלקח החשוב ביותר שיש ללמוד מ־7 באוקטובר, כמו בכל אירוע שמאיים על מדינת ישראל והעם היהודי, הוא שעתיד מדינת ישראל תלוי בעוצמתה של יהדות התפוצות – ועתידה של יהדות התפוצות תלוי בחוסנה ובביטחונה של מדינת ישראל.
בתור יו"ר אנו – מוזיאון העם היהודי, אני יודעת כי תנאי מקדים למלחמה באנטישמיות הוא עצם קיומם של יהודים ויהודיות הגאים במורשתם, ואינם חוששים להתייצב לנוכח גילויי אנטישמיות. הדרך לשם מתחילה בהעמקת השורשים ובכינונה של זהות יהודית חזקה.
על אף הבדלי העמדות, המנהגים והדעות, גורלות כולנו שזורים יחד, והם גורל אחד. חשוב לזכור זאת דווקא כעת, לאחר תקופה שנדמה כי הסולידריות בינינו נשחקה, ועל רקע השסע בחברה הישראלית, ולא פעם גם בינה ובין הקהילות היהודיות שמחוצה לה.
כל סקרי דעת הקהל שנערכו בשנים האחרונות העידו כי הזיקה של צעירים יהודים בארה"ב ליהדות ולמדינת ישראל הולכת ונשחקת. האסון הנורא שפקד את מדינת ישראל עורר אצל רבים חיבור מחודש לזהותם היהודית, אך לא די בכך. על הסולידריות בינינו להתקיים תמיד, לא רק לנוכח אויב או אסון. חובה עלינו לשקוד עליה ולטפח אותה, בימי סערה ואימה ובימי שקט ושגשוג.
יום השואה הבינלאומי הוא זמן להביט על העבר ולחשב את העתיד, מה למדנו ומה עלינו לעשות כדי להבטיח עתיד בטוח יותר. אסון 7 באוקטובר הוא תזכורת כואבת לכך שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אלא אם כן אנו מתעלמים מהלקחים שהיא מציעה לנו. עלינו לפעול עכשיו, ולוודא כי זיכרון השואה יהפוך למנוע לפעולה ולשינוי במציאות שלנו.
אירינה נבזלין היא יו"ר דירקטוריון אנו – מוזיאון העם היהודי
