חֶרְפָּה הִיא
אִם אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים עַל כַּפַּיִם בּוֹדְדִים וְאוֹיְבֵינוּ אַלְפַּיִם,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם הֻכְנַעְנוּ בְּתוֹךְ נִצָּחוֹן אֶת גְּדוֹלֵי צוֹרְרֵינוּ לָחֹן,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם נִדְחַקְנוּ לִקְנוֹת חַיֵּי מְעַטִּים בְּמַשְׁכַּנְתַּת מֵתִים,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם חוֹטְפֵי יְלָדַי עֲתִידַי מְגַלִּים שֶׁהָעֵסֶק כְּדַאי,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם עָלִינוּ בְּיַחַד מִפַּחַת לְשַׁלֵּם מַס חַמַאס שֶׁל שְׁנוֹת פַּחַד,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם טִפּוּל בַּתַּלְיָן מִפָּרַס מְחַיֵּב שֶׁטּוֹרְפִים יִקְּחוּ פְּרָס,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם זֶה חֵלֶק מִדִּיל אֲזוֹרִי וְעָתִיד שֶׁל שָׁלוֹם פֹּה זוֹרְעִים,
עֲדַיִן,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם שֵׂיוֹת וּטְלָאִים אֲהוּבִים מִתְקַבְּלִים עִם עֲדַת זְאֵבִים,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם הָמוֹן מַאֲמִין שֶׁטּוּב לֵב מְחַיֵּב אֶת שֵׁרוּת הָאוֹיֵב,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם לְלֵב זֶה הַחַם לֹא אִכְפַּת שֶׁיֻּקַּם בָּנוּ כֶּפֶל תַּרְפָּ"ט,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם מוּסָר בַּמָּסֹרֶת שֶׁל יוֹנִי מֻחְלָף בְּמוּסָר טֵלֵוִיזְיוֹנִי,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם נִשְׁבַּעְנוּ לֹא עוֹד, מְלוֹא לוֹעוֹת, אַךְ הִנֵּה בַּחֲלֹף זֶהוּ בְּלוֹף,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם מֻשְׁתָּק הַמְּחִיר, רַק הַיֵּשׁ מְפֻמְפָּם פֹּה וְאֵין מִתְבַּיֵּשׁ,
חֶרְפָּה הִיא.
אִם שִׂמְחַת הַשִּׁיבָה הַכֵּנָה, חֹם קָטָן בְּחוֹמַת הַצִּנָּה,
נַעֲשֵׂית קַרְנָבַל מְדִינָה, לֹא נֶחְגֶּגֶת בַּצַּד בְּצִנְעָה,
חֶרְפָּה הִיא.
גַּן וְגַן
הַיּוֹם תִּלְמְדוּ, יְלַדּוּדֶס בַּגַּן,
דָּבָר מְיֻחָד שֶׁנִּקְרָא גַּם וְגַם.
אִם תְּסַפְּרוּ עַל כָּךְ לַהוֹרִים
אִמָּא תִּשְׁאַל "מָה?!" וְאַבָּא יָרִים
גַּבָּה וְגַבָּה כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ
שֶׁתַּחְשְׁבוּ שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בַּמַּחְבוֹאַ.
אָז כָּךְ, יְלָדִים. גַּם וְגַם. קְצָת מוּזָר:
לִירוֹת בְּנוֹסְעִים עַל הַכְּבִישׁ זֶה אַכְזָר,
זֶה נוֹרָא וְאָסוּר, אַךְ גַּם רַע לְיַדּוֹת
אֲבָנִים וְלִשְׂרֹף אוֹטוֹאִים לְיָדוֹ.
וְרַע עוֹד גַּם זֶה: לִירוֹת שׁוּט שׁוּט שׁוּט
בְּנֹעַר מַפְגִּין שֶׁנִּרְאֶה קְצָת חָשׁוּד.
רֶגַע, קְטַנִּים שֶׁלִּי, רֶגַע. חַכּוּ.
זֶה עֲדַיִן מֻקְדָּם, לֹא נִגְמַר הָרִכּוּז.
שִׁמְעוּ מָה אוֹמֶרֶת לָכֶם הַגַּנֶּנֶת:
יֵשׁ הַרְבֵּה גַּם וְגַם בָּעוֹלָם. יֵשׁ גַּמֶּמֶת!
הָרִכּוּז לֹא נִגְמָר וּמֻקְדָּם עֲדַיִן,
הַקְשִׁיבוּ אֵלַי בְּשִׁלּוּב יָדַיִם.
אֶפְשָׁר גַּם וְגַם – גַּם בַּלֵּב גַּם בַּמּוֹחַ.
אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ הֲקַלָּה וְלִשְׂמֹחַ
בְּשׁוּב הַשְּׁבוּיוֹת שֶׁעָלוּ מֵהַשְּׁאוֹל,
וְגַם לְהָבִין וְלַחְשֹׁב וְלִשְׁאֹל
אִם שָׁוֶה בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהָעָם יִשָּׁחֵט.
מֻתָּר גַּם וְגַם, בֶּאֱמֶת. זֶה לֹא חֵטְא.
שָׁלוֹם, יְלָדִים! לְהִתְרָאוֹת!
יֹפִי, הִקְשַׁבְתֶּם לְלֹא הַפְרָעוֹת!
אַבָּא אוֹ אִמָּא בָּאִים לְהַסִּיעַ?
יֹפִי, אַךְ אַל תְּנַסּוּ אֶת הַשִּׂיחַ
שֶׁל הַגַּם וְהַגַּם עַל אִמֵּנוּ-אָבִינוּ:
לְפִי הָרְשָׁתוֹת, אֵין סִכּוּי שֶׁיָּבִינוּ.
