אם היו מחברים את השופט יצחק עמית למכונת אמת ושואלים אותו אם התנהל בניגוד עניינים או בחוסר יושרה בשלל הפרשיות שפורסמו עליו לאחרונה, אין לי ספק שהיה עונה שהתנהל ללא רבב. אני אפילו בטוח שהמכונה הייתה מראה שעמית דובר אמת.
העובדות אחרות לגמרי. עמיתי שלמה פיוטרקובסקי סוקר כאן באריכות מפורטת כיצד עמית ישב לא פעם ולא פעמיים בדיונים בעודו בניגוד עניינים, ללא כל גילוי נאות. הדברים פורסמו ב־2020, קלמן ליבסקינד שטח אותם בפירוט ב־2023, וכעת נטעאל בנדל ועמית סגל חשפו שורת מקרים דומים. במקביל, ישי פרידמן חשף עבירות בנייה בביתו של עמית, ושלי טפיירו פרסמה כי השופט היה מודע לעבירות ובחר שלא לטפל בהן. אם זה לא מספיק, פרידמן פרסם כי באורח פלא ועדת הבנייה התכנסה השבוע בזריזות כדי לסייע לעמית להלבין את העבירות.
עמית הוסיף חטא על פשע: בתגובות שפרסם באמצעות דוברות הרשות השופטת, שינה את גרסתו בהתאם להתפתחויות, ואף סתר את הדברים שלו עצמו. העיקר שלא יהיה כתוב כי כבודו טעה או שגה.
לסיום אף הגדיל לעשות ופרסם הודעה: "אין בכוונתי להיכנע למסע ההכפשות המאורגן המתנהל כלפיי בתקופה האחרונה, שכל תכליתו לסכל את מינויי לנשיא בית המשפט העליון". עד לא מזמן הודעות על "מסע הכפשות" היו מגיעות מדוברים של פוליטיקאים, אך כעת בית המשפט נוקט בדיוק אותה שיטה, ומוכיח שוב שעל כס השיפוט יושבים פוליטיקאים עוטי גלימות.
התנהלות עמית, וגם הדממה המוחלטת של חבריו לכס המשפט, מראה שהם סבורים כי יקבעו מה אומר החוק ומה לא. הם יחליטו על מי חל החוק ומי נמצא מעליו
אז מדוע ברור לי שאילו היה עמית מתחבר למכונת אמת, היא לא הייתה מגלה שהוא משקר? מכיוון שכבוד השופט עצמו משוכנע שכל דבריו הם אמת לאמיתה. עמית, כמו רבים מחבריו למבנה המפואר המתנשא מעל הכנסת, סבור שהוא ניצב מעל לזוטות כמו ניגוד עניינים ומעל לפרטים שוליים של עבירות בנייה. "העליונים", כפי שיש המכנים את שופטי בג"ץ, בטוחים בכל ליבם ובחוסר מודעות מוחלט שהם ניחנים באופי מיוחד שמנקה אותם מכל הטיה שנובעת מנגיעה אישית. הם מסוגלים להיות אובייקטיביים לחלוטין.
השופט עמית עצמו טען בדיוק את זה, בעתירה שטענה כי יש בעיה בכך שראש לשכת עורכי הדין דן בקידומם של שופטים שאנשי משרדו הפרטי מופיעים בפניהם. "דומה כי העותר חוטא באי הכרה של הדנ"א השיפוטי", כתב עמית, "שופט הוא אדם ולא מלאך, אך על כס השיפוט השופט לומד כיצד 'לנטרל' רעשים חיצוניים כמו מידת החיבה או חוסר החיבה שהוא רוחש לעורך דין פלוני או אלמוני". עמית בטובו מודה שאינו מלאך, אך מבהיר שבהיותו שופט יש לו דנ"א מיוחד, גבוה יותר מזה של בני האדם הרגילים – בוודאי מזה של פוליטיקאים או דמויות ציבוריות שהוא שופט ומאשים שפעלו בניגוד עניינים.
התנהלותו של עמית, לצד הדממה המוחלטת מצד חבריו לכס המשפט, מראה כי הם סבורים שהם יקבעו ממרום כיסאם מה אומר החוק ומה לא. הם גם יחליטו על מי חל החוק ומי נמצא מעליו. במילים פשוטות, לשופטי בית המשפט העליון יש כוח מוחלט. החוק, ההליך התקין ואפילו מראית העין לא נוגעים אליהם. מבחינתם ייקוב עמית את הדין, שיחשבו פשוטי העם מה שיחשבו. גם ככה האמון הציבורי במערכת בתי המשפט צלל לתחתיות שלא היו כמותם – אז שירד עוד קצת. הרבה יותר חשוב שהאדם הנכון ישב על הכיסא הרם, אדם שידע להמשיך לשמור על "הדמוקרטיה" מפני ההמונים שמאיימים עליה.
כעת הכדור נמצא בידי שר המשפטים יריב לוין. בג"ץ אומנם החליט שעליו לכנס ביום ראשון את הוועדה לבחירת שופטים ולהעלות להצבעה את מינויו של עמית לנשיא, אבל אם לנקוט בלשון האהובה על העליונים – מהותית זהו צעד בלתי סביר. יצחק עמית לא יכול לכהן כנשיא בית המשפט העליון. לא ייתכן שבראש המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל יעמוד אדם שחי בתודעה שהוא נמצא מעל החוק.
