לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, הליגה נגד השמצה מפרסמת ממצאי סקר גלובלי מקיף שבחן את שיעורי העמדות האנטישמיות ב-103 מדינות וישויות. זוהי הפעם השנייה בה הליגה עורכת סקר בהיקף כה נרחב, כאשר הפעם הראשונה התקיימה לפני עשור.
למרבה הצער, ממצאי הסקר לגבי המזרח התיכון מדאיגים במיוחד, שכן באזור נמצאים שיעורי העמדות האנטישמיות הגבוהות בעולם, והמדינות בו נמצאות בראש רשימת עשר המדינות בעלות השכיחות הגבוהה ביותר של עמדות אנטישמיות.
הסקר, שנערך השנה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיהם, מקצה ציון לכל מדינה או אזור, ומבוסס על 11 היגדים הבוחנים את מידת ההסכמה של הנשאלים עם סטריאוטיפים אנטישמיים. משיבים שהסכימו עם שישה או יותר מהיגדים אלו, סווגו כמחזיקים ברמות גבוהות של עמדות אנטישמיות. בין ההיגדים נכללו טענות כמו "היהודים נאמנים יותר לישראל מאשר למדינותיהם", "ליהודים יש יותר מדי כוח בעולם העסקים" ו"היהודים מדברים יותר מדי על השואה".
בירדן ובמצרים, לדוגמא – מדינות בעלות הסכמי שלום עם ישראל מזה כמה עשורים – שיעור הבוגרים המחזיקים בעמדות אנטישמיות גבוה בצורה מדאיגה ועומד על 91% ו-83%, בהתאמה. במדינות המפרץ, למרות הסכמי אברהם ומאמצים ממשלתיים למאבק בסטריאוטיפים אנטישמיים, שכיחות העמדות האנטישמיות נותרה גבוהה מאוד. באיחוד האמירויות ובערב הסעודית דווח על שיעור של 91%, בבחריין 95%, בכווית 97%, ובעומאן 94%.
אין זה מפתיע שבאזורי הגדה המערבית ועזה נרשמו הרמות הגבוהות ביותר של אנטישמיות לא רק באזורנו, אלא בעולם כולו. באזור קיימת אינדוקטרינציה חינוכית מושרשת וספרי לימוד המעודדים שנאה, לצד נרטיבים אנטישמיים מצד מנהיגים כמו מחמוד עבאס, שכתב דוקטורט בנושא והצהיר הצהרות המנציחות סטריאוטיפים אנטישמיים. אמנת חמאס, הקוראת מאז שנוסד הארגון להשמדת ישראל, מחזקת עוד יותר את העמדות הללו, ומתורגמת למעשי הטרור האיומים שחווינו ב-7 באוקטובר.
נקודת אור בודדת באזור היא מרוקו שבה ירדו רמות האנטישמיות ב-11% מאז 2014. מגמה חיובית זו נובעת, ככל הנראה, ממאמצי הנורמליזציה בין ישראל למרוקו, שיתופי פעולה רבים בין שתי המדינות, זרם המבקרים הישראלים במרוקו, ואולי יותר מכל – ההיסטוריה של היהודים במרוקו, שהם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המרוקאית.
באופן מפתיע, איראן, הנשלטת על ידי משטר הנחשב למוביל האנטישמיות בעולם, מציגה את שיעור העמדות האנטישמיות הנמוך ביותר במזרח התיכון – 49%. פער זה עשוי לשקף נתק ואף התנגדות מצד הציבור האיראני לתעמולה האנטי-ציונית שמקדם המשטר, או שהוא עשוי להעיד על היכרות הציבור האיראני עם הקהילה היהודית-הפרסית הוותיקה וסובלנותו כלפיה. העובדה שציון המדד של איראן ירד ב-11 אחוזים מאז 2014 רומזת גם על יכולת הולכת ופוחתת של המשטר לעצב את התודעה ולהטמיע דוקטרינה של שנאה אנטישמית בציבור האיראני.
בין "יהודי" ל-"ישראלי"
מספר גורמים תורמים לשיעורים הגבוהים של אנטישמיות במזרח התיכון. 76% מהמשיבים באזור מחזיקים בעמדות שליליות כלפי יהודים – השיעור הגבוה ביותר בעולם. הסכסוך המתמשך בין ישראל לאיראן ושלוחותיה באזור, המשפיע באופן ניכר על עמדות אנטישמיות, שכן האדם הממוצע לעיתים קרובות אינו מבדיל בין "יהודי" ל"ישראלי". עם זאת, כפי שהציג הסקר הקודם, גם בתקופות של רגיעה יחסית באזור, שיעורי האנטישמיות נותרים גבוהים במידה מדאיגה.
יתרה מכך, כלי התקשורת, ובמיוחד אלג'זירה, מעצימים נרטיבים מוטים ושקריים על יהודים ומציגים תמונה מעוותת של ישראל ושל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התקשורת המסורתית, בשילוב עם מאמצי דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה של פעילים ומשפיענים ברשתות החברתיות, יוצרים אפקט שחמאס, מן הסתם, כיוון אליו כשפתח במתקפת ה-7 באוקטובר. תמונות קורעות לב מעזה, שעל פי רוב נטולות הקשר רחב ומצביעות על ישראל לבדה כאשמה, מייצרות רגשות אנטי-ציוניים ופרו-חמאסים, גם במדינות שבהן קיימת מנהיגות מתונה יותר המכירה בסכנות הטרור בחסות המשטר האיראני. בסך הכול 59% מהמשיבים במזרח התיכון מחזיקים בדעות חיוביות כלפי חמאס—הרמה הגבוהה ביותר בעולם.
לבסוף, מערכות חינוך במדינות רבות במזרח התיכון מנציחות סטריאוטיפים אנטישמיים מגיל צעיר, ומעצבות את תודעתם של דורות העתיד באמצעות נרטיבים מעוותים. הדבר ניכר במיוחד בעזה, שבה ספרי לימוד וחומרים חינוכיים משחירים את פני היהודים וישראל כבר מגיל ילדות.
השאלה היא, מה אפשר לעשות? הממצאים מראים כי הסכמי שלום ונורמליזציה בין ממשלות, על אף חשיבותם הרבה, לא מספיקים למיגור השנאה המושרשת. נדרשת גישה הוליסטית, כזו שמטפחת קשרים בין בני אדם על בסיס הבנה הדדית ובכל הרמות.
יתרה מזאת, המזרח התיכון זקוק למנהיגות נועזת המסוגלת להציג חזון לעתיד של שלום, הבנה הדדית ושגשוג. מנהיגות כזו חייבת להראות ששנאה היא רעל שפוגע לא רק במטרותיו המיידיות, אלא גם בחברות שמטפחות אותו.
עתיד טוב יותר דורש מחויבות בלתי מתפשרת לעקירת זרעי השנאה ולהחלפתם ביסודות של דו-קיום.
