המחלוקת הלאומית על עסקת החטופים לא הייתה צריכה להידרדר לפסים אישיים. אלי אלבג, אביה של החטופה ששבה לירי אלבג, גיבורת ישראל, טעה כאשר השתלח בשרים ובחברי הכנסת שמתנגדים לעסקה. "אני בז לכם", אמר אלבג במסיבת עיתונאים בפריים־טיים ביום ראשון בערב, אחרי שארבע התצפיתניות חזרו ונקלטו בבית החולים בילינסון. "אנחנו נבוא חשבון עם מי שהצביע נגד העסקה", הוסיף.
קשה לשפוט את אלבג, שהיה אחד הלוחמים הגדולים להחזרת בתו והחטופים האחרים. בעיני רוחו המסויטת ראה אלבג את מתנגדי העסקה זוכים ברוב בקבינט ובממשלה, ובתו נשארת חלילה בעזה. מולו התייצבו הפוליטיקאים שהצביעו נגד, בעיקר בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר. טענתם החוזרת היא שהם דואגים למאות קורבנות טרור שיירצחו בידי אותם מחבלים ארורים ששוחררו במהלך השבוע ובעתיד במסגרת העסקה, כפי שקרה אחרי עסקאות קודמות.
סמוטריץ', בן־גביר, שרים בליכוד וחברי כנסת בימין, מתנגדים לשלב ב' של העסקה. הם רוצים את חידוש המלחמה והכרעת חמאס. המשמעות עלולה להיות קשה עבור עשרות חטופים, חיים ומתים שעדיין בעזה. לחשבון הדמים הנוראי הזה, צריך להכניס למשוואה גם את מאות הקצינים והחיילים הצעירים שעלולים לאבד את חייהם כאשר המלחמה ברצועת עזה תתחדש במלוא עוזה.
קשה לומר את זה, אבל מותם של הישראלים שיירצחו בעתיד בפעולות טרור אינו ודאי כמו מותם של הלוחמים שייאלצו להיכנס שוב לסמטאות בית־חאנון, ג'באליה וח'אן־יונס, בפעם הרביעית או החמישית. כדי לכבוש את עזה מחדש נצטרך להטיל חטיבות רבות של לוחמים לתוך הרצועה. מבחינת החיילים זה יהיה עולם קשה ומסובך, עם זירות מלאות מארבים ומטענים, בתים הרוסים שיקרסו על יושביהם, ירי דו"צ, תאונות וכל האסונות האחרים, והכול בתוך אוכלוסייה צפופה של מיליון איש שחזרו צפונה והם חדורי נקמה בצבא שהחריב את בתיהם והרג את יקיריהם. שלא לדבר על המחיר הכלכלי, המשפחתי והאישי האדיר שנשלם על גיוס מחודש של אלפי חיילי מילואים.
בשבועות האחרונים, מאז הפסקת האש, אין הלוויות בהר הרצל ובבתי העלמין הצבאיים האחרים. תודה לא־ל, אנחנו כבר לא נחרדים לשמוע כי הותרו לפרסום שמותיהם של נופלים בשג'אעייה וברפיח. יש לנו 840 חללי צה"ל במלחמה הזו, ואנחנו לא מתגעגעים להספדים הקשים, לבכי בהלוויות, ולזעקות שעולות מבתי הנופלים בימי השבעה. כאשר חייל נופל, במקרים רבים זוהי מכת מוות גם למשפחה שלו. חידוש המלחמה פירושו גם מותם של החטופים שעדיין לא שוחררו, ומהלומה קשה ובל תתואר על הקרובים והחברים שלחמו עבורם כמעט שנה וחצי בארץ ובעולם.
שמעתי השבוע את השר סמוטריץ' מדבר בסיעת הציונות הדתית. הוא חזר ואיים בפירוק הקואליציה אם הממשלה לא תחודש המלחמה. עבור סמוטריץ' המלחמה צריכה להימשך עד לביצוע תוכנית ההכרעה שהוא כתב עליה מאמרים ומצעים. המטרה היא לגרום לטרנספר של האוכלוסייה הפלסטינית ולהחיל שם את הריבונות הישראלית. סמוטריץ' חשב שהמלחמה בעזה הולכת לכיוון הזה, ומבחינתו היא הייתה יכולה להימשך עד שהיעד הזה יושג. גם ביהודה ושומרון הוא חותר למהלך דומה. עסקת החטופים שיבשה לו את התוכניות, לפחות בעזה.
השבוע שאל מישהו את סמוטריץ' אם יסכים לסיום המלחמה אם בתמורה נקבל את הטיפול בגרעין האיראני, נורמליזציה עם סעודיה ויתרונות אסטרטגיים נוספים באזור. סמוטריץ' ענה בפשטות שלא, הוא לא יסכים. זה לא מתיישב עם תוכניותיו. ח"כ אוהד טל מהציונות הדתית הוסיף שאם נחזור ללחימה ביתר שאת, נפסיק את הסיוע ההומניטרי ונגבה מחמאס מחירים נכונים, החטופים יחזרו. המציאות הוכיחה שאלו דברים מופרכים. הרי לחץ צבאי ואיום מיידי על חמאס עלה כבר בחיי שישה חטופים צעירים, מטובי בנינו, שנרצחו בדם קר במנהרה ברפיח בחודש אוגוסט.
חזון ההגירה
סמוטריץ', בן־גביר ולא רק הם, משוכנעים עכשיו כי הישועה באה לנו ממקום אחר. הנשיא טראמפ רואה בחזונו את הטרנספר של מיליוני עזתים למדינות אחרות. קשה למצוא אנשים שלא היו מאמצים את הפתרון הזה. ראש הממשלה נתניהו דיבר על הגירה מרצון מיד אחרי שפרצה המלחמה. משרד החוץ בדק את ההיתכנות מול מדינות באפריקה. בהמשך נתניהו השתתק בגלל התגובה הבינלאומית הקשה, ואחרי שהוצאו צווי מעצר נגדו ונגד שר הביטחון לשעבר גלנט בבית הדין הבינלאומי בהאג.
השבוע שאלתי את בני גנץ, שר הביטחון לשעבר, מה דעתו על תוכנית הטרנספר של טראמפ. גנץ לא הסתייג מהרעיון אבל טען שהתוכנית אינה ריאלית
כדור הטרנספר נמצא עכשיו בידיים של טראמפ. בשבוע הבא ייפגש נתניהו עם הנשיא החדש בוושינגטון, והשניים ינסו לקדם את הרעיון. לפי התגובות במדינות שאמורות לקלוט את העקורים, בהן מצרים וירדן, הנושא נדון לכישלון, וטראמפ עשוי להתקפל במהירות כפי שחזר בו לפני חמש שנים בדיוק מעסקת המאה המפורסמת.
אגב, השבוע שאלתי את בני גנץ, שר הביטחון לשעבר, מה דעתו על התוכנית המפתיעה של טראמפ. כמו כולם בימין, במרכז ואפילו בשמאל, גנץ לא הסתייג מהרעיון אבל טען שהתוכנית אינה ריאלית. גנץ מעלה גם טיעון מעניין. הגירה המונית של מיליון פלסטינים מעזה לירדן למשל, תעביר בעצם את חמאס אל הגבול המזרחי שלנו. מי יודע אם זה מה שאנחנו רוצים.
אז מה עושים? צריך להשלים את העסקה כפי שנחתמה, ולקבל בזרועות פתוחות את כל החטופים הגיבורים. מחזות השיבה הביתה הם מופע של התרוממות רוח שמרים את המורל הלאומי ומחדש את תחושת האחדות והסולידריות. יש לכך ערך אדיר. צריך לנשוך שפתיים ולשלם בלית ברירה את התשלום הכבד מנשוא לחמאס, מחיר המחדל הגדול ב־7 באוקטובר.
והכי חשוב, אחרי העסקה צריך לנתק כל קשר עם עזה, להתייחס לרצועה כמדינת אויב לכל דבר, לשמור על הגבולות שלנו ולא להפקיר אותם יותר, והפעם עם חומה בצורה ופרימטר ביטחוני רציני, אזורי חיץ, שטחי חישוף והכחדה נרחבים ותגבור כוחות לאורך הרצועה וגבול לבנון. אחרי שכל החטופים יחזרו אפשר יהיה לצאת שוב למלחמה שאנחנו ניזום ובדרכים אחרות, כפי שהבטיח ראש הממשלה. נקווה שלא נגיע לשם.
