חשבון החשמל של משפחה ישראלית ממוצעת עם שלושה ילדים הוא כמעט 1,000 שקל בחודשיים, 6,000 שקל בשנה. בדקו את עצמכם: אתם משלמים יותר או פחות? רגע, עוד לא סיימנו עם ההפעלות. קבלו שאלה – כמה הייתם מוכנים להוסיף לחשבון כדי שהחשמל ייוצר בפאנלים סולאריים ולא בתחנות כוח שעובדות על גז טבעי ופולטות יותר CO2 לאוויר? חשבו על זה רגע. עכשיו אגלה לכם סוד: כבר היום, 9% מחשבון החשמל שלכם הוא עלות עודפת כתוצאה מהשקעה באנרגיות מתחדשות. 90 שקל לחודש, 540 שקל לשנה למשפחה ממוצעת.
שימו לב, מדובר על עלויות עודפות. הכוונה רק לאקסטרה שאנחנו משלמים מפני שחלק מהחשמל מיוצר בצורה ירוקה יותר. אילו כל ייצור החשמל היה רק בתחנות קונבנציונליות אפשר היה להוזיל את חשבון החשמל בעשרה אחוזים. ההחלטה להשקיע באנרגיה מתחדשת עלתה למשק בשנה האחרונה כ־2.6 מיליארד שקל. וזה גם לא משנה מאיפה בדיוק אתם קונים את החשמל, התקנות קובעות שהעלות הזאת תתחלק בין כל הצרכנים באופן שווה. עם יד על הלב, הכרתם את ההוצאה הזאת? זה תואם את הציפיות שלכם בהפעלה דלעיל? והרי החדשות: בשנים הקרובות תשלמו על זה יותר.
אל תשכחו שלא רק אתם משלמים חשבון חשמל, גם התעשייה. התייקרות של החשמל לכולם פירושה שגם המוצרים שאתם קונים מתייקרים, גם המים ממתקני ההתפלה, גם המסעדות, הקולנוע, וכל מקום שאתם מבלים בו. עליית המחירים ליצרנים תמיד מגולגלת אל הצרכנים, נוסף על התייקרות החשמל הביתי באותו שיעור בדיוק.
ההחלטה לשלם אקסטרה כדי לייצר אנרגיה ירוקה היא הכרעה ערכית לגיטימית, כמובן. רובנו המוחלט יסכים לשלם ביוקר כדי לממש ערכים חשובים. מה שלא לגיטימי הוא שהאירוע הזה מתרחש בלי שום דיון ציבורי, ועם מודעות אפסית של האזרחים המשלמים למחיר הנדרש מהם. דמיינו שמנהל בית הספר שלכם היה מעלה את תשלומי ההורים במאה שקל לחודש, ומסביר שזה בשביל מטרה טובה. לא הייתם מצפים שיתעורר לכל הפחות איזה דיון בווטסאפ בשאלה מהי בדיוק המטרה ואם היא מצדיקה הכבדה כזאת על משפחות שמשלמות ביוקר גם ככה?
אז למה מחיר ההשקעה באנרגיות מתחדשות כל כך סמוי מן העין ולא נדון באופן שקוף? רק לפני שבועיים פרסמה רשות החשמל עוד החלטה על עדכון תעריפים לבעלי מתקנים סולאריים. זה אירוע מגה־דרמטי לקופה הציבורית שבו המדינה מתחייבת לרכוש מהם חשמל בתעריף קבוע ל־26 שנה(!). ובכל זאת, רק בסעיף האחרון, בחצי משפט לא ברור ולא מדויק המתייחס לשנתיים הקרובות, צוינה העובדה הלא בלתי מעניינת ש"סך העלות העודפת מסתכמת בכמיליארד וחצי עד שני מיליארד שקל עבור כל אחת מהשנים".
אלה סכומי ענק, והם פשוט נעדרים מכל דיון שנערך פה על "הגזרות הכלכליות" או על "יוקר המחיה". במקום להסתתר בהערות שוליים של דו"חות רגולטוריים, אנחנו צריכים לקיים דיון ציבורי ער ושקוף על גובה המחירים שאנחנו רוצים וצריכים לשלם כדי להגשים מטרות חשובות. שימו לב לפערים. רק לפני כמה חודשים פרסמה המועצה הלאומית לכלכלה דו"ח ובו נכתב כי "בעוד שהמחיר השולי למשק (בניכוי מיסים) בייצור חשמל באמצעות גז טבעי עומד על 7 אגורות לקילוואט שעה, ייצור חשמל נוסף באמצעות פאנלים סולאריים בטכנולוגיה הקיימת עולה בין 12 אגורות בשדות גדולים מאוד בנגב, ל־48 אגורות לקילוואט שעה על גגות פרטיים".
אם יש פער של פי 7 (!) במחיר החשמל המיוצר בגז טבעי מול לוחות סולאריים על הגג, לא כדאי שנעצור רגע לחשוב אם כדאי להמשיך בכיוון הזה? אולי עדיף, כפי שמציעים חוקרי המועצה הלאומית לכלכלה, לעודד דווקא את השדות הגדולים בנגב? לפי חישוביהם זה יחסוך למשק יותר ממיליארד שקל בשנה. ובכן, הצחקתם את ממשלת ישראל. כמעט במקביל לדו"ח שלהם, אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה תקנות שהוביל משרד האנרגיה, ולפיהן כל בניין חדש שאינו למגורים מגודל מסוים וכל בית מגורים צמוד־קרקע חדש, יחויבו בהתקנת מערכות סולאריות על הגג. יחויבו, לא פחות.
מאחורי ריצת האמוק הזאת עומדת החלטה של ממשלת ישראל. בשנת 2020 קבעה הממשלה יעד של הגעה ל־30% מייצור החשמל באנרגיות מתחדשות עד לשנת 2030. בישראל, יש היתכנות מזערית לייצור חשמל מרוח או מים, רוב מוחלט (94%) של ה"אנרגיות מתחדשות" הוא אנרגיית שמש. משרד האנרגיה, שדחף להחלטה, רואה את תפקידו בתמרוץ המשק כדי לעמוד ביעד, ולשם כך הובטחו ליזמים תעריפים רווחיים מאוד שבהם המדינה תרכוש מהם את החשמל, וכדי לעודד גם סתם אזרחים שמעוניינים להציב לוחות על הגג. מולו עומדים בדרך כלל משרד האוצר ולעיתים המועצה הלאומית לכלכלה, שמבקשים להתחשב גם בעניינים פעוטים כמו יוקר המחיה ובחינת יעילות הצעדים.
העלויות של היזמים הסולאריים ירדו, וצפויות לרדת בשנתיים הקרובות. טבעי שהירידה הזאת תגיע גם אלינו, לא? ובכן, מתברר שלא ממש
בפועל, זהו יעד שאפתני שאין סיכוי לעמוד בו, והמדינה נכשלה בכל תחנת ביניים בדרך. בשנה שבה נקבע היעד, 2020, הצריכה בפועל של אנרגיה מתחדשת עמדה על קצת יותר משישה אחוזים. שנה לאחר מכן פרסם משרד האנרגיה "מפת דרכים" לעמידה ביעד, שדורשת הכפלה פי חמישה של היקפי הייצור בתוך עשור. גם לפי התרחיש הכי אופטימי שלהם, יותר משליש מהכמות נמצא "בסבירות נמוכה למימוש". ואפילו אם בדרך נס מלוא פוטנציאל השטחים יתממש – זה יגיע ליעד הממשלתי רק באופן גבולי. מה לא היה במפת הדרכים הזאת? ניתוח כלכלי. זוכרים את תוספת 2.6 מיליארד השקלים שכולנו משלמים כל שנה בחשבון החשמל? אם ישראל תעמוד ביעדי ההתחדשות לשנת 2030 העלות העודפת תתפח ל־3.1 מיליארד שקל.
וכרגיל בשוק האנרגיה, לסיפור הזה נכנסים אינטרסים של בעלי הון ואנשי עסקים. בשנים האחרונות, הודות להתקדמות טכנולוגית, עלויות ההקמה של תשתיות סולאריות ירדו פלאים בכל העולם. המדד המקצועי שנהוג להתייחס אליו מתפרסם על ידי חברת "בלומברג", שמספקת גם תחזיות לגבי ירידת המחיר בעתיד. בהחלטה של רשות החשמל מהשבוע שעבר נכתב במפורש כי בשנתיים הקרובות צפויה "כ־15%־25% ירידה בעלויות, בהתאם לציטוטי בלומברג".
הצפי לעתיד הוא נושא קריטי, כי מדובר בתחום שבו נערכים חוזים ארוכי־טווח. היזמים נוטלים הלוואות גדולות כדי להקים את המתקנים, והמדינה מעוניינת להבטיח להם שהיא תרכוש מהם חשמל בתעריף משתלם כדי לספק תמריץ. בשיחות עם העוסקים בתחום שמעתי לא פעם את הבדיחה שמדובר בהשקעה בטוחה יותר מאג"ח.
רגע, לא לברוח. אני יודע שזה נשמע כמו סינית לחלק מהקוראים, ומבול הנתונים והמונחים הזה מרתיע. אבל זה בדיוק העניין. מקבלים פה החלטות במיליארדים, עם משמעות של מאות שקלים בשנה לכל משפחה בישראל, ולרוב הציבור, וגם לפוליטיקאים שלו, אין שום מושג שזה קורה בכלל. אנחנו צריכים להתעקש שהנתונים האלה יהיו שקופים ונגישים ככל האפשר, כדי שנוכל לדון בצורה רצינית במטרה ובמחיר שלה.
אז במילים פשוטות, מה יש לנו כאן: כולנו משלמים כמעט 10% מחשבון החשמל כעלות עודפת כדי לסבסד יזמים בשוק הסולארי. עכשיו מתברר שהעלויות שלהם ירדו מאוד, וצפויות לרדת בעוד עשרות אחוזים בשנתיים הקרובות. אך טבעי, שהירידה הזאת תגיע גם אלינו, לא? ובכן, מתברר שלא ממש. רשות החשמל החליטה, בעקבות התעקשות של משרד האנרגיה, להוריד את התעריף בארבעה אחוזים בלבד לשנת 2025, ובחמישה אחוזים בשנת 2026. כן, הם ייהנו מירידה של 15־25 אחוזים בעלויות ההקמה, אבל הסבסוד מכספי ציבור יֵרד רק באחוזים בודדים.
למה? לפי רשות החשמל כדי "שמחד גיסא יישמר התמרוץ ההכרחי להקמת המתקנים, ומאידך גיסא לא תיווצר עלות עודפת המתורגמת לעליית תעריף לכלל צרכני החשמל". בשיחות עם גורמים שונים הם מביעים חשש מכך שהירידה בעלויות שממנה ייהנו היזמים לא תהיה גדולה כמצופה, כך שתעריף נמוך מדי שייקבע עכשיו, עלול לגרום להם לחשוב פעמיים אם להקים מתקנים סולאריים.
לי אישית זה נראה מטורף. בלהיטותה לעמוד ביעד שכולם מודים שאין לו סיכוי, המדינה מתחילה לעשות חשבונות מדוקדקים לגבי מודל הרווחיות של יזמים מהתחום הסולארי, חלקם אנשים עשירים מאוד, לוודא שהם ייהנו משולי רווח של 10% ולא חלילה של 5%. והאינטרס הציבורי? יכול להישרף בשמש. הרי מה זה כבר להשית על משפחה ממעמד הביניים עלויות נוספות של 550 שקל בשנה, אל מול האפשרות התיאורטית שאיש עסקים יוותר על הנחת פאנל סולארי משום שהמגמות העולמיות יבצעו פניית פרסה מפתיעה?
ויודעים מה? נניח שהמרוץ ליעד של 30% אנרגיה מתחדשת ב־2030 שווה הכול, למה שנתיים? לא היה הגיוני יותר לקבוע את התעריף לזמן קצר יותר, למשל שנה, ולעדכן בהתאם להתפתחות המחירים אז? או לחלופין, כפי שהציעו אחרים, לחכות כמה שנים עד שהטכנולוגיה תעשה את שלה בהורדת המחירים ולהתחייב רק אז לתעריף? נכון, זה עשוי לעכב מעט את הגעת ישראל ליעד שהציבה לעצמה, אבל הי, אתם גם ככה לא מגיעים אליו. ובעיקר – פרסמו את המחיר לציבור שחור על גבי לבן. גם אם מדובר באידאולוגיה טהורה, לאנשים מגיעה הזכות לדעת מה גובים מהם כדי להשיג אותה.
זאת גם תהיה בכייה לדורות. החוזים האלה מובטחים ל־26 שנה קדימה. חוץ מזה, בעוד שנתיים, כאשר תתכנס שוב רשות החשמל להחליט על תעריף חדש, תהיה להם לגיטימציה פחותה להוריד אותו בחדות, יטענו שזה לא הוגן בעבור יזמי העתיד ואנחנו עלולים לראות שוב ירידה של אחוזים בודדים, אפילו אם מחירי ההקמה ימשיכו לרדת בחדות. הבשורה החיובית של השנים האחרונות היא ירידה דרסטית בעלויות האנרגיה הסולארית. הבשורה השלילית היא שבממשלה עובדים חזק כדי שהיזמים ייהנו ממנה, ולא אתם.
