אחד החידושים היפהפיים והעצובים של המלחמה הזו הוא מדבקות הזיכרון. בכל מקום רואים סטיקרים עם אמרותיהם החכמות והנאות של הנופלים. זו דרך הנצחה יהודית מאוד, כי כך לימדו אותנו אבותינו: "אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם זיכרונם". כלומר: יהודים זוכרים לא בעזרת מצבות מפוארות ובנייני שיש, אלא במילים.
כך נהגו הקדמונים כאשר חיברו את "מסכת אבות". כל אחד מחכמינו הגדולים מוצג בה באמרה אחת או שתיים: "הוא היה אומר". חכמים גדולים שכאלה ודאי אמרו הרבה דברים; נבחרו האמרות הקצרות והחדות שהכי אפיינו אותם, שמיצו את דרכם המיוחדת ואת אישיותם הקורנת. ר' יוסף בר מבריסק, בעל "בית הלוי", היה אומר שספר תורה שבכתב נמצא בארון הקודש, וספר תורה שבעל פה הוא לבו של יהודי. יהודי גדול הוא ספר תורה גדול, ואמרותיו החשובות אינן רק ציטוט אקראי, אלא התגלמות חיה של ספר התורה הפועם הזה. כאשר אמרות כאלו מצטרפות זו לזו, הן מייצרות את המרקם הססגוני של מסכת אבות, שיהודים לומדים ואוהבים כל כך הרבה שנים.
ברחבי הארץ נרקמת בימים הללו מסכת חדשה: מסכת בנים. על תחנות אוטובוס ומעקות בטיחות, על קירות הבתים וארונות חשמל, מדביקים אוהביהם של חללי המלחמה הי"ד סטיקרים שעליהם אמרותיהם החשובות: תמצית חייהם ועיקר המסר שלהם לחיינו שלנו. כולם יקרים, כולם אהובים, ואמרותיהם – פנינים. דוגמאות מעטות מהן אספתי כאן; רק מה שנתקלתי בו באקראי ברחובותינו, שמצאתי ברשת או ששלחו לי אחרים. אף אינני יודע האם זהו התיעוד ההיסטורי המדויק של דברי הנופלים; אני יודע רק שכך זוכרים אותם חלק מאוהביהם. דבריהם וזיכרונם ומעשיהם של כל נופלינו חיים עמנו, לא בזכות התיעוד הכתוב, אלא בזכות האהבה שהותירו אחריהם. מסכת בנים נכתבת בלבבות, והשורות הבאות אינן מתיימרות למצות אותה, אלא רק לאותת על קיומה. כה אמרו וכך היו הבנים והבנות הקדושים הי"ד.
אלחנן מאיר קלמנזון היה אומר: "האמנתי במעשה הקטן שמחולל הרבה".
דור זימל היה אומר: "אשרינו שזכינו לקחת חלק במשהו שגדול מאיתנו".
נווה לקס היה אומר: "במקום שבו צריך אותי, שם אני אהיה".
דניאל פרץ היה אומר: "אם לא אני, אז מי?".
לביא ליפשיץ היה אומר: "אני נלחם עבור המדינה. החיים שלי לא שווים יותר משל אחרים".
ברק דניאל הלפרן היה אומר: "אני לוחם ועכשיו תורי".
איתן אוסטר היה אומר: "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו".
יהונתן יעקב דויטש היה אומר: "עִם העַם הזה אי אפשר להפסיד".
סעדיה דרעי היה אומר: "זה לא שוויון בנטל, זה שוויון בזכות".
אחיה דסקל היה אומר: "טובת הכלל לפני הכול".
נחמן חיים מאיר וקנין היה אומר: "קודם כולם ורק אחר כך אני".
אורי אפשטיין היה אומר: "אין שלי, יש שלנו".
ניר בנימין היה אומר: "אני של ישראל".
הראל שרביט היה אומר: "ארץ הקדוּשה – חוזרים אליך".
יהודי גדול הוא ספר תורה גדול, ואמרותיו החשובות אינן רק ציטוט אקראי, אלא התגלמות חיה של ספר התורה הפועם הזה
עדי ליאון היה אומר: "אין לנו ארץ אחרת, ועכשיו תפקידי להגן עליה".
רוני גניזט היה אומר: "בחרנו לעלות לארץ. לא ניתן לאף אחד לפגוע בה".
דוד מאיר היה אומר: "ברור שאני מוכן להקריב הכול. אחרת, מה אנחנו עושים פה? יש דברים גדולים ממני וממך".
דקל סוויסה היה אומר: "אתה יכול להתעסק בעצמך – או לעשות משהו טוב יותר".
טל פשבילסקי שאולוב היה אומר: "מכל הדרכים בחרתי בדרך הקשה".
יפתח יעבץ היה אומר: "דרכים קלות לא מובילות למקומות מיוחדים".
נועה מרציאנו הייתה אומרת: "זה בסדר לנוח, אבל לא לעצור".
נטע ברעם היה אומר: "אל תפסיקו לבנות".
שלו יצחק סגרון היה אומר: "כשהפינה שלך בחדר כמו שצריך והמיטה מסודרת – אז הלב במקום הנכון. וכשהלב במקום הנכון – אפשר לעשות דברים גדולים".
אלחנן אריאל קליין היה אומר: "יש כאלה שמשקיעים במניות. אני משקיע במעשים טובים".
ישראל יודקין היה אומר: "האומר ואינו עושה, כזורע ואינו קוצר".
יובל לופס היה אומר: "מה שצריך – עושים".
יעקב הלל היה אומר: "מה שעושים – עושים עד הסוף".
איתן פיש היה אומר: "שמעתי. צודק. אשפר".
אפרים יכמן היה אומר: "א-לוהים, לא בראת אותי בשלמות, אלא בהשתלמות".
ידידיה אשר לב היה אומר: "ואני פשוט משתדל להיות יותר טוב".
יקיר הכסטר היה אומר: "נישט פשוט".
יוני גולן היה אומר: "מה זה משנה איך אני מרגיש – השאלה היא איך אתה".
תומר יעקב מזרחי היה אומר: "תכתוב שם על הקפה, שאדע להגיד לך תודה".
עדן אלון לוי הייתה אומרת: "תמיד תרימו את הראש, ולא את הידיים".
נתן כהן היה אומר: "לא מוותר לכם, ולא מוותר עליכם".
אלעד יצחקי היה אומר: "אני אולי לא הכי חכם, לא הכי חזק ולא הכי מהיר, אבל אני תמיד אהיה שם בשבילכם".
אלעד פינגרהוט היה אומר: "איך אפשר לעזור לכם?"
אביחי אמסלם היה אומר: "כשאני עוזר למישהו שכואב לו – לא כואב לי; כשאני עוזר למישהו שקשה לו – לא קשה לי".
אליהו מאיר אוחנה היה אומר: "אל תהיה מזלג בעולם של מרקים".
דותן שמעון היה אומר: "אל תתחרט אף פעם על משהו שגרם לך לחייך".
טשגר בנימין טקה היה אומר: "מי שלא מחייך עכשיו – פראייר".
מעוז מורל היה אומר: "הכול סבבה איתי. זהו, עדכנתי".
עידו זריהן היה אומר: "יש מישהו למעלה עם תוכנית מסודרת".
לבנת לוי הייתה אומרת: "אם בורא עולם הביא את הבעיה – בורא עולם יפתור אותה".
אלמוג סרוסי היה אומר: "הכול משתבש לטובה".
צביקה לביא היה אומר: "להחליף את הפחד ביראת א-לוהים חיים".
אריאל אליהו היה אומר: "רואים גאולה".
אביב גלבוע היה אומר: "להיות יהודי שמתהלך בארצו בגאווה, כחלק משרשרת הדורות".
ירון צ'יטיז היה אומר: "אין מצב שבעזה ישירו יותר זמירות שבת מאשר פה".
עֹמר גאלדור היה אומר: "אמא, אני דורך בהיסטוריה".
אפיק טרי היה אומר: "אמא, אני לא מפחד למות למען המדינה".
ואליאב עמרם אביטבול היה אומר: "אני מת על אשתי".
motzash.navon@gmail.com
