"עד שיצא עשן לבן", סרטו החדש של אדוארד ברגר ("במערב אין כל חדש") לפי ספרו של רוברט האריס מ־2016, אומנם נסוב סביב בחירתו של אפיפיור חדש, אך אין לו כל נגיעה בתיאולוגיה הנוצרית. עניינה של דרמת המתח הפוליטית הזו הוא לחשוף את המאבקים הפנימיים שמתרחשים באחד המקומות הכי חסויים ושמורים בעולם, ודרכם לגעת דווקא בנושאים האוניברסליים ביותר כמו אמונה, ספקות ויצר לב האדם.
לאחר מותו הפתאומי של האפיפיור, מתכנסת מועצת הקרדינלים בהתבודדות ל"קונקלווה" – ההצבעה החשאית לבחירת מנהיג הכנסייה הקתולית. ניהול האספה נופל על כתפיו של דיקן המועצה המוערך הקרדינל תומאס לורנס (רייף פיינס), אלא שכבר מהרגע הראשון הוא נתקל בסבך סודות ותגליות הרי גורל. בלית ברירה יוצא לורנס לחקור את המתרחש ומוצא עצמו קרוע בין חובתו המקצועית, שאיפותיו הפרטיות ואמונתו. באמת לא ברור איך לא חשבו על זה קודם – הלוקיישן הייחודי, המבודד והמסתורי ושפע הדמויות השאפתניות הסגורות בתוכו הם רקע מושלם ומתבקש לגמרי לטוויית עלילת מתח בלשית קלאסית.
אבל יצירתו החכמה של ברגר שאפתנית בהרבה. ראשית, היא מבצעת טוויסט מבריק על השבלונה, כשבמקום להציג תעלומה שבסופה יתפוס הבלש את הפושע הבזוי, הפעם מוטל על הגיבור לעשות את ההפך ולמצוא דווקא את הצדיק והראוי ביותר. גם בעשייה הקולנועית ניכרות הקפדה ויצירתיות שמרוממות את הסרט מעבר לגבולותיו הז'אנריים, הצילום המסוגנן מפליא במשחקי אור וצל שמשקפים את אווירת הסודיות והקונפליקטים שבהם מצויות הדמויות; הלוקיישן המגוון, על צדדיו המינימליסטיים מחד והיצירות האקספרסיביות המעטרות רבים מחלליו מאידך, משמש לעיתים הד ולעיתים כהנגדה לנפשן הסוערת של הדמויות הסובבות בו; והעמדתם של חופן דימויים ויזואליים סימבוליים ברגעי מפתח, מגרה את הצופה להעמיק בפענוח ההתרחשויות.
דווקא עיצוב הדמויות, על לבטיהן ותפיסות העולם הפוליטיות שהן מציעות, נופל לקלישאות חדגוניות כשבעלי הגישה השמרנית המיושנת מוצגים לרוב באור שלילי בעוד הליברלים שמעוניינים לפתוח את אופקי הכנסייה למוסכמות העולם המודרני זוכים לאהדה. יוצא מן הכלל הוא הגיבור לורנס, שעמדת הכוח הייחודית ורבת ההשפעה שנופלת לידיו היא גם פתח לפיתויים משחיתים. הטיפול העדין שדמותו מקבלת מצליח להמחיש את המאבקים התת־קרקעיים התמידיים שמתחוללים בנפשו, בין אמונה לספק ובין רצונו הכן לטוהר המידות לבין השאפתנות ותאוות הכוח שמתגנבות בלי שירגיש ומשפיעות על מעשיו. פיינס המבריק מפליא כהרגלו במשחק כובש ועתיר ניואנסים שמוסיף לחוויה עוד קורטוב של איכות. אולי הפעם הוא אף יזכה סוף־סוף באוסקר.
נקודת התורפה המשמעותית בסרט נגלית רק לקראת סיום, בהתרה המפתיעה אך המעט שטחית וחפוזה. יש תחושה שהתסריטאי התאהב ברעיון החתרני שהוא מציע, על חשבון פתרון מוצדק ואמין יותר שנבנה מתוך הדרמה.
הסרט אולי אינו עמוק ומורכב כפי שהיה רוצה להיות, אך הוא בהחלט מומלץ למי שמחפש בידור קולנועי מרתק, מסקרן ואינטליגנטי. חבל שהוליווד כבר כמעט אינה מייצרת כאלה.
עד שיצא עשן לבן ארה"ב 2024, בימוי: אדוארד ברגר, 120 ד'
אני מאמין
להמשך שיטוט במרחבי הוותיקן, הנה שני סרטים שונים בתכלית שיספקו את הסחורה:
"האפיפיורים" (2019) – אנתוני הופקינס וג'ונתן פרייס מגלמים את האפיפיור בנדיקטוס ה–16 והאפיפיור העתידי פרנציסקוס. הסרט נע בין אירועים מחייהם בעבר ובין השיחות שהם עורכים בהווה על אופייה העתידי של הכנסייה.
"מלאכים ושדים" (2009) – לפי ספרו של דן בראון. לאחר היעלמותם של ארבעה קרדינלים המועמדים לרשת את כס האפיפיור, יוצא הגיבור (טום הנקס) למנוע פעולת טרור שמתוכננת להתרחש בוותיקן.
