רק אחרי שעסקת החטופים אושרה בקבינט ובממשלה נזכרו בתקשורת – שפמפמה שוב ושוב את מקהלת "בכל מחיר" – לדבר גם על המחיר ומשמעותו. פתאום ידעו באולפנים לפרט את הזוועות שחוללו המחבלים המשתחררים ואת הסכנות הצפויות משחרורם. פתאום דיברו על בחירה בין שתי אפשרויות גרועות, והזדעזעו ממראה הטויוטות הלבנות והחמאסניקים שמסתובבים בעזה באין מפריע.
רגע אחד שיקף את רדידות הדיון הציבורי כולו: אי־שחרורה של החטופה ארבל יהוד, שהביא את הממשלה להודיע כי עד שיכובד ההסכם לא ייפתח ציר נצרים, ותושבי צפון הרצועה לא יורשו לחזור לבתיהם. אלפי עזתים עמדו מול מחסומי צה"ל וקראו לחמאס: "יאללה תתנו להם את ארבל". פתאום התברר עד כמה ציר נצרים הוא באמת מנוף אדיר של לחץ על חמאס.
במהלך דיון בערוץ 12, בא לידי ביטוי ההלם באולפן מהמציאות שהפתיעה. היטיב לתאר את ההחמצה יאיר שרקי: "כשאתה רואה את הלחץ הזה של האוכלוסייה העזתית על חמאס, אתה שואל את עצמך איך רק עכשיו הצלחנו להעמיד את חמאס מול הציבור שלו? כבר אנחנו מתפרקים מהמנוף המדהים הזה אחרי שבע־שמונה חטופות? מה עם שאר התשעים? כל המנוף הזה, שכל עזה על הרגליים, ונקבל רק חטופה אחת, אני שואל את עצמי: איזה מין משא ומתן נוהל פה?". ירון אברהם הוסיף: "אני מסכים עם שרקי במאה אחוז. זה המנוף המרכזי בעסקה, ולא יהיה מנוף כזה בהמשך, לא יהיה".
אם בתקשורת הישראלית היו דנים ברצינות בטיעונים של מתנגדי העסקה, במקום להטיח בהם שהם "רוצים שהחטופים ימותו", הם היו שומעים יותר מפעם אחת שחייבים לשמור על ציר נצרים ועל חזרת העזתים לצפון הרצועה כנכס אסטרטגי. אבל מי הקשיב. הדוגמה הראשונה היא מחודש מאי, אז עמדה על הפרק הצעה דומה לזו שאושרה לפני שבועיים. השרה אורית סטרוק התראיינה בגלי צה"ל ואמרה בדיוק את מה שייאמר באולפן חדשות 12 שבעה חודשים אחר כך: "מה בעצם העסקה אומרת? עכשיו תחזיר מספר קטן של חטופים, והאחרים – אין לך כבר במה לשלם אלא באמת בהפסקה של המלחמה. אתה בעצם אומר שאתה מסתפק רק ב־20 או 33 חטופים, זה לא משנה באמת".
התגובות לאמירות הללו היו ענייניות כמו שירי אוהדים במשחק כדורגל. ראש האופוזיציה יאיר לפיד עקץ בטוויטר: "לממשלה עם 22 או 33 חברי קואליציה קיצונים אין זכות קיום״. הוא אומנם לא תרם טיעון חכם לדיון, אבל היי, הוא קיבל 1,400 לייקים, אז הוא בטוח עשה פה משהו נכון.
ח"כ חילי טרופר הגיב: "הצו היהודי היסודי, של 'כל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא', אמור לחסוך מאיתנו אמירות אטומות". אפשר לחלוק על סטרוק או להסכים איתה, אבל ח"כ טרופר לא התמודד עם מה שאמרה. במקום זאת הוא בחר ללמד אותה יהדות.
פתאום התברר שציר נצרים הוא אכן מנוף לחץ אדיר על חמאס, כפי שטענו מתנגדי העסקה
דוגמה שנייה הגיעה בחודש נובמבר, כאשר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התראיין לשרון כידון ב־ynet, ואמר: "אם היינו תופסים את כל צפון הרצועה ואומרים לחמאס, 'אם תחזיר את החטופים אנחנו נסוגים משם. אם לא, השטח הזה נשאר שלנו לנצח' – אני חושב שזה היה מנוף לחץ אדיר". מראיין מקצועי היה שואל, נניח, "אז למה באמת לא עשיתם את זה?", אבל המראיינת בחרה לשאול: "ואולי זה גם יאפשר להגשים מציאות של התנחלויות שם". כן, זאת הרמה.
מתנגדי עסקת החטופים, שהדהדו את כל חסרונותיה, יכולים לומר כעת, אחרי שבועיים בלבד, "אמרנו לכם". את מה ששרקי ואברהם, כמשל, ראו בינואר, וסטרוק וסמוטריץ' צפו כבר במאי ובנובמבר. הם חטפו ועדיין חוטפים בוץ, לעג, קלס ושנאה, ולזכותם ייאמר שלא התכופפו ולא נבהלו. לצערי, רבים מדוברי הימין התקשו לעמוד בלחץ, אלא נכנעו לספינים ולמסגור של השמאל. במקום להסביר מדוע העסקה רעה, הם בחרו להגיד: "אנחנו רצינו, אבל זה חמאס שלא רצה, והנה אפילו בלינקן אמר". והנה בא היום, וחמאס אמר כן.
על כפות המאזניים הלאומיות מונחות החלטות קיומיות למדינת ישראל ולעתידה. אסור לנו להניח עליהן שיקולי בייס או פוזיציה. טיעונים עניינים יהיו התחלה טובה.
