אחד האירועים האבסורדיים והמקוממים ביותר בימים אלו הוא המשך הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, ובמילים פחות מכובסות: ההנשמה שישראל מעניקה לחמאס. קשה שלא להתמלא זעם מול בסרטוני המחבלים המשתלטים על משאיות מלאות במזון ובתרופות רגע אחרי שהתקבלו מישראל. הרווחים העצומים שארגון הטרור מפיק ממכירת הסיוע שישראל מעבירה לו משאירים אותו על הרגליים, בזמן שחיילינו נלחמים בגבורה ונופלים בקרבות ועשרות חטופים נמקים במנהרות.
אומרים לנו שהסיוע הוא צעד חריג, ושהעולם לא יאפשר לנו להמשיך להילחם בלעדיו. אלא שהסיוע לחמאס ברצועת עזה הוא לגמרי לא המקרה היחיד שבו ישראל מממנת את מפעל השמדתה. למעשה, מדינת ישראל מספקת את המימון לתוכנית־העל של "ציר הרשע": להקים מדינת טרור בלב הארץ.
הכירו את התוכנית האסטרטגית של הרשות הפלסטינית להשתלטות על שטחי המדינה: ב־15 השנים האחרונות מובילה הרשות הקמת רצף אורבני פלסטיני באמצעות בנייה בשטחי C ביהודה ושומרון, מתוך תפיסה כי שטחי A ו־B כבר בידיהם, ומה שנותר הוא לכבוש את שטח C. מיותר לציין כי כל בנייה מצידם בשטח הזה מנוגדת לחוק הישראלי ולחוק הבינלאומי, ולהסכמי ה"שלום" שנחתמו בין ישראל לארגון אש"ף באוסלו. בדומה להצהרות חמאס, גם הרשות הפלסטינית אינה מסתירה את המטרה: להקים מדינה פלסטינית באופן חד־צדדי. ההצלחה של המפעל מסחררת: כיום יש כ־100 אלף מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים בשטחי C.
בנייה בתחומי הכפרים הערביים בשטחי A ו־B אינה מתחוללת כמעט. מרכז הכובד עבר לשטחים הפתוחים, עם אפס התחשבות לא רק בחוק אלא גם בסביבה ובאתרי מורשת וארכיאולוגיה. מבט ממעוף הציפור, מבנה ועוד מבנה, וילה ועוד כביש, מציג תמונה ברורה: חניקת צירי תנועה מרכזיים, בידוד התיישבות ישראלית, ריכוזי בנייה צמודים לקו התפר. זו לא פרשנות או דעה, זו המציאות בשטח. וכמו שאומרים, המספרים לא משקרים.
תנועת רגבים, שעוקבת אחר הבנייה הזאת, השלימה לאחרונה את עדכון המיפוי לשנת 2024, והתוצאות מספרות סיפור חד־משמעי: נמצא מתאם מובהק בין מצבה הכלכלי של הרשות הפלסטינית ובין היקפי הבנייה הבלתי חוקית. בתקופת ״ממשלת השינוי״ חוותה הרשות פריחה כלכלית חסרת תקדים, הוגדלו המכסות של הפועלים הפלסטינים שעובדים בישראל, לא קוזזו כספי התשלומים למחבלים, נערכו ״מחוות״ לאבו־מאזן, לנשיא ביידן, ובעצם למי לא – ובהתאמה, הבנייה הבלתי חוקית שגשגה. מדי חודש נבנו באין מפריע כ־450 מבנים בלתי חוקיים. ההפקרות נמשכה והגיעה לשיא בתחילת 2023, כשהממוצע החודשי היה 600 מבנים.
לאחר כינון הממשלה החדשה, לעומת זאת, ההטבות הכלכליות מימי בנט ולפיד הפכו להיסטוריה. השינוי הגדול ביותר חל מאז 7 באוקטובר. לפי דו"ח ועידת האו"ם לסחר ולפיתוח (UNCTAD) מספטמבר, חלה ״התכווצות חסרת תקדים״ של 19 אחוז בתוצר של הרשות הפלסטינית. 300 אלף פלסטינים איבדו עבודתם בישראל, ושיעורי האבטלה זינקו מ־12.9 אחוזים ל־32 אחוזים. גם הבנק העולמי פרסם בספטמבר דו"ח מקיף ומבוהל על "השפעות הסכסוך במזרח התיכון על הכלכלה הפלסטינית". "הרשות ההומניטרית הפלסטינית" פרסמה חודשיים לאחר מכן סקירה כלכלית, וציינה כי "פעילות הבנייה פחתה בשיעור הגדול ביותר, של 46 אחוזים". ההרעה במצבה הכלכלי של הרשות הפלסטינית, לצד הגברת האכיפה והנוכחות הצבאית בשטח, נתנו את אותותיהן על המפעל הגדול להקמת מדינה, כלומר, על הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C, שירדה לרמות הנמוכות ביותר זה שנים, כ־260 מבנים בחודש בלבד. הבנייה עוד מתרחשת, אבל השינוי דרמטי, בבחינת היפוך מגמה.
המסקנה ברורה: הקופה הציבורית הישראלית מממנת דה־פקטו את מיזם הקמת מדינת הטרור הפלסטינית, צמוד לכפר־סבא, לנתניה ולמודיעין. לצד הצעדים שמדינת ישראל נדרשת לעשות כדי למנוע את האיום האסטרטגי – כמו מאבק נחוש בבנייה הבלתי חוקית בשטחי C, השלמת סקר קרקעות, החלת חוקים ישראליים כדי למנוע מצבים של "חלל חקיקתי", וכן גדיעת מעורבותם של הארגונים הזרים – נדרש גם שינוי בגישה כלפי מימון הרשות, ומציאת חלופות למשק הישראלי שאינן כוללות הנשמת גוף עוין החותר להשמידנו.
תמר סיקוראל היא דוברת תנועת רגבים
