בכהונת טראמפ הראשונה, ישראלים חגגו כשהמעצמה החזקה בעולם העתיקה את שגרירותה מתל־אביב לירושלים. כעשר מדינות כבר מפעילות שגרירויות דה־פקטו במזרח העיר ובמערבה, אלא שלמרבה האבסורד הן אינן מיועדות למדינת ישראל. אלו קונסוליות שמתפקדות כנציבויות רשמיות למען הרשות הפלסטינית דווקא, תוך התעלמות מריבונותה של מדינת ישראל. כל זה קורה בבירת ישראל, תוך הימנעות מבקשת אישור משרד החוץ. במשך חמישה עשורים השלימה מדינת ישראל עם החתירה השיטתית תחת ריבונותה בירושלים. הגיעה העת לתקן.
באוקטובר 2024 תיקנה הכנסת את חוק יסוד "ירושלים בירת ישראל", במטרה למנוע הקמת נציגויות דיפלומטיות בלתי מאושרות בעיר. לכאורה התיקון לא משפיע על פעילות הקונסוליות הקיימות של בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, שוודיה, צרפת, איטליה, יוון, האיחוד האירופי והוותיקן, המסרבות להגיש בקשה רשמית בנושא למשרד החוץ הישראלי. סירובן נובע מרצונן להימנע מהכרה, ולו עקיפה, בריבונות ישראל בירושלים. מתבקש כעת לפרש את החוק כך שיחול על כל בקשה רשמית של קונסול כללי נכנס.
באופן מקומם, ב־12 בינואר 2024 הגישה הקונסולית הכללית החדשה של בריטניה בירושלים את כתב האמנה שלה לשרת החוץ של הרשות הפלסטינית ברמאללה. לפני כשלושה חודשים יצרה הקונסוליה הצרפתית משבר דיפלומטי, כאשר עובדיה סירבו להיכנס לכנסיית אלונה בהר הזיתים, הנתונה לפיקוחם, בליווי אנשי אבטחה ישראלים. אירועים דומים התרחשו בעת ביקורי הנשיאים ז'אק שיראק ב־1996 ועמנואל מקרון ב־2022. צרפת אף מתערבת בענייניה הפנימיים של ישראל בבירתה, ובכלל זה עידוד בנייה בלתי חוקית בכפר השילוח והשתתפות במאבק נגד זכויות דתיות ליהודים בהר הבית. המקרים הללו משקפים, לכל הפחות, זלזול של המדינות הללו במעמדה של ישראל בירושלים.
הקונסוליות בירושלים הן שריד היסטורי מימי האימפריה העות'מאנית, אך מעמדן המורכב כיום נובע מהחלטת האו"ם משנת 1947. ההחלטה הגדירה את ירושלים "קורפוס ספרטום" (גוף נפרד) תחת פיקוח בינלאומי, ומשמשת עד היום תירוץ לאי הכרה בריבונות ישראל בעיר. האירוניה היא שקונסוליות של מדינות כמו צרפת, איטליה ויוון ממוקמות דווקא במערב ירושלים – אזור שאפילו בתוכניות השלום השאפתניות ביותר נחשב לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. בכל זאת הן פועלות באופן עצמאי, ללא כפיפות לשגרירויות הרשמיות שלהן בתל־אביב, ומתעלמות במכוון מריבונות ישראל. האנומליה הזאת, שבה גופים דיפלומטיים זרים פועלים בשטח ישראל בהתעלמות מוחלטת מריבונותה, היא קריאת תיגר על ריבונות המדינה בבירתה.
מעמדן החריג של הקונסוליות הזרות מנוגד גם למשפט הבינלאומי. לפי סעיף 5 לאמנת וינה, קונסוליה אינה מוסמכת לעסוק בעניינים פוליטיים, ונציגות דיפלומטית רשאית להעניק שירותים רק בהסכמת המדינה המארחת.
רבות מהמדינות שבהן מדובר נקטו עמדות קיצוניות נגד ישראל לאורך שנים. נשיא טורקיה ארדואן הבטיח לאחרונה לכבוש את ירושלים. סגנית ראש ממשלת בלגיה קראה להטיל סנקציות על ישראל. מדינות שאיימו לעצור את מנהיגינו אם ידרכו על אדמתן, לא ראויות ליהנות מחסינות כשהן מפרות כל מוסכמה דיפלומטית כאן אצלנו.
במאי 2024 הורה שר החוץ ישראל כ"ץ לאסור על הקונסוליה הספרדית בירושלים לספק שירותים דיפלומטיים לפלסטינים תושבי יו"ש, בתגובה להכרה החד־צדדית של ספרד במדינה פלסטינית. ביולי איים משרד החוץ בסגירת הקונסוליה אם תמשיך להפר את החוק הישראלי במתן שירותים לתושבי הרשות הפלסטינית. אלה צעדים מינוריים בכיוון הנכון, אך אין להסתפק בהם. על שר החוץ לאכוף ביעילות ובאופן ממשי את חוק יסוד ירושלים, להורות על סגירת הקונסוליות הזרות, ובכך לחזק את אחיזתנו בעיר.
בכהונתו הראשונה של הנשיא טראמפ חווינו הצלחה היסטורית בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים. בכהונתו השנייה נוכל להשלים את המהלך בסגירת השגרירויות הבלתי חוקיות לרשות הפלסטינית בבירתנו.
עו"ד אברהם של"ו הוא חוקר משפט בינלאומי בפורום קהלת
