תגידו, יצא לכם פעם לשמוע את השיר המיתולוגי של בץ ב"פרפר נחמד", "קיץ קיץ, תיגמר?" לא יודעת מה עבר במוחו המזדחל, אבל להתפלל לסוף הקיץ זה בערך כמו לבקש מוויז שיוביל אותך דרך הפקקים. חברים, הגיע הזמן לפוצץ את מופע האשליות הזה: יש רק קבוצה אחת שבאמת אוהבת את החורף, ואלו אנשים שנולדו בחורף. וגם הם, ברגע של כנות, יודו שזו בחירה שנכפתה עליהם בידי הגורל.
החורף מגיע אלינו כמו בקשת חברות בפייסבוק מהמורה להיסטוריה – לא נעים לדחות, לא נעים לאשר, ואי אפשר להתעלם. בהתחלה את עוד מנסה להתמודד איתו בכבוד – מכינה תה, מתכרבלת בשמיכה, מצמידה את הטוסיק למפזר חום, מדליקה נרות ריחניים, עוברת לגולפים. אבל אחרי שבוע של גרביים רטובות ונזלת בלתי פוסקת האשליה מתנפצת.
בואו נדבר על המערכת החיסונית בחורף. היא מתפקדת ביעילות של משרד הפנים ביום ראשון. זה מתחיל עם שיעול קטן, ותוך שבוע את מארחת בביתך קונצרט של וירוסים וחיידקים. שפעת, קורונה, סטרפטוקוקוס, סתם וירוס עם מיגרנה מוזרה – הם רק מתחלפים ביניהם במשמרות. ובילדים.
הכי נורא זה להוציא את הכלב. טיול קצר של חמש דקות הפך למסע הישרדות ארקטי. צועדת לה סחבקית עמוסת שכבות כמו בצק עלים זול, ודווקא בעונה הזו הכלב ישמור את הצרכים שלו עד לסוף השכונה, תוך שהוא בוחן כל עץ ושיח כאילו הוא שמאי מקרקעין.
זה עוד כלום לעומת הניסיון ההרואי למצוא פתרון לבעיית האף הסתום בלילה. את שוכבת במיטה, מנסה לאתר את התנוחה המדויקת שתפתח לך נתיב אוויר פנוי. הראש שלך נע ימינה בחצי מילימטר – פתאום יש פתח, אבל אז הכרית זזה טיפה ושוב הכול נסתם. את מתהפכת על הצד – הנחיר הימני נפתח לשנייה, נותן תקווה, ואז נסגר בקול נחירה דרמטי. כל תזוזה קטנה יכולה להיות ההבדל בין לישון בשקט לבין להישמע כמו חליל צד שבור.
ומה יהא על התעמולה הרומנטית של בעלי העסקים? הו, תראו איזה מושלם לשבת עם סנגרייה מתחת לפטריית החימום שלנו. וכמה כיף שהסחלב חזר. מכרו לנו את החורף כעונה רומנטית כדי שנסכים לצאת מהבית ואז נתחרט, זו בסך הכול הונאת צרכנים מתוחכמת שנועדה להסיח את דעתנו מכך שמדובר בעונה פשוט מיותרת. כן, מיותרת! ולמה אי אפשר לשתות סחלב בקיץ, מי קבע את החוקים האלה? אותם אנשים שהחליטו שאי אפשר לאכול קרמבו באביב?
כנראה אין דבר נורא יותר מאשר לשנוא חורף ולהיתקל באוהביו. קחו למשל את ציידי השיטפונות – אנשים שיקומו בחמש בבוקר וייסעו שעתיים כדי לראות מים זורמים. תגידו, אתם בסדר? רוצים ריגושים? לכו לראות איך אני חוטפת שיטפון מג'יפ שנכנס בשלולית בדרך להביא את הילדה לגן. ומה יהיה עם הקטע הנורא הזה של לקום בבוקר חורפי? השעון המעורר מצלצל, את פותחת עין אחת בזהירות כמו מרגלת בשטח עוין. החדר חשוך וקר, ואת יודעת שברגע שתזיזי את השמיכה תנחתי היישר לתוך מבצע ברברוסה. המפגש עם מושב האסלה הקפוא אפילו נורא מזה.
מכרו לנו את החורף כעונה רומנטית כדי שנסכים לצאת מהבית ואז נתחרט, זו בסך הכול הונאת צרכנים מתוחכמת שנועדה להסיח את דעתנו מכך שמדובר בעונה פשוט מיותרת
ואני יודעת מה תגידו – צריך חורף בעולם. תראי מה קורה עם השריפות באוסטרליה ובאל־איי. אז לגבי ההתחממות הגלובלית (מצטערת, גרטה) – כן, זה מפחיד ומדאיג. אבל כשאת קמה בבוקר והאצבעות ברגליים שלך הן כמו קוביות קרח שברחו מהמקפיא, קשה להתנגד לעלייה קלה בטמפרטורה. אני לא אומרת שזה טוב, אני רק אומרת שאני מבינה למה הדינוזאורים לא התלוננו יותר מדי על האסטרואיד שחימם להם את האטמוספירה. לפעמים עדיף פשוט להיכחד.
מי שהבין ראשון את העקיצה של החורף אלו הדובים – האורגניזם היחיד ביקום שמתמודד איתו בצורה רציונלית. הם פשוט מדלגים על העונה הזאת. משום ששנת חורף היא לא בריחה מהמציאות, היא התשובה האבולוציונית המושלמת לעונה חסרת תועלת. תחשבו על זה רגע: אף חיה לא הולכת לישון בקיץ. אפילו היתושים, שהם בסך הכול טיפות דם עם כנפיים, אפילו הם יודעים מתי העונה הטובה.
אז בפעם הבאה שמישהו מנסה לשדל אתכם בקסם חורפי, פשוט אמרו לא. כי החורף הוא כמו אקס מניפולטיבי – מפתה אותך עם תמונות של סחלב וכרבוליות, מבטיח לך שהפעם יהיה אחרת, ובסוף משאיר אותך עם אף סתום, חשבון מנופח, ובעיקר – תהיות למה נתת לו צ'אנס נוסף.
