בפעם הראשונה ששמעתי על העיתונות כמקצוע, הייתי ילד בכיתה ה' בבית הספר הממלכתי דתי בהר נוף, ושמענו על פטירתו של הרב שלמה זלמן אוירבך. המורה סיפרה שכשהגיעו שלוש מאות אלף איש ללוויה שהייתה הגדולה ביותר שידעה ישראל עד אותו יום, נדהמו העיתונאים ואנשי התקשורת לראות לוויה שכזו, של אדם שהם מעולם לא שמעו עליו. בלי ייצוג מפלגתי, עיתון או ישיבה משלו, מצא הרב שלמה זלמן אוירבך את הדרך לליבם של מאות אלפי אנשים, מכוח אישיותו, ידיעותיו, וישרותו.
היום כמו אז, ישנה תופעה מדהימה שהיקפה נעלם מהתודעה הציבורית למרות השפעתה האדירה על העולם היהודי היום.
מעודי לא פגשתי את הרב יוסף צבי רימון רבה של גוש עציון, אבל יש לי קשר אליו בדיוק כמו שלסבי, הרב ברוך פופקו, היה קשר לרב משה פיינשטיין ולגדולי תורה אחרים. סבי החל את תפקידו כרב שבעיר פיטסבורג שבמדינת פנסילבניה בשנת 1944, והתעוררו אצלו שאלות שהיו קשורות לשמירת ההלכה בעולם ההולך ומשתנה. יהודים שהגיעו לארצות הברית מ"העולם הישן" היו צריכים להסתגל לשמירת הדת העתיקה בעולם, ביבשת חדשה שכמעט ולא היה דבר בינה לבין השטייטל האירופי שבו הם גדלו. הם רצו לשמר את זהותם היהודית, אך גם לא יכלו להסתגר בעולמם כמו באירופה של פעם. סבי, וכמוהו מאות רבנים אחרים, הציגו את שאלותיהם לרב משה פיינשטיין – מי בדואר ומי בטלפון.
הרב משה פיינשטיין כונה בפי כול "פוסק הדור", לא רק בגלל ידיעותיו האדירות, גאונותו, ענוותנותו, והכבוד הגדול שרחשו לו כולם. הרב משה פיינשטיין היה פוסק הדור משום שהוא היה עונה לטלפון שלו גם אם זה היה מצלצל בשלוש בבוקר, פותח את המעטפות עם המכתבים, יושב לכתוב תשובות לכולם, ודואג שהן יישלחו בחזרה בדואר. כמו הרב שלמה זלמן אוירבך בישראל, מצא הרב משה פיינשטיין את דרכו לליבם של מאות אלפי יהודים שחיפשו מי שיתווך להם בין עולם ההלכה לעולם המעשה, בין העולם הישן לעולם החדש, ובין קודש לחול.
כמעט כל רב קהילה שאני פוגש ומכיר ברחבי התפוצות, שולח את שאלותיו לרב רימון, מהסיבה הפשוטה שהרב רימון משיב לכל השאלות, ועושה זאת עם ידע ותבונה. ייתכן שיש פוסקים חרדים שמשיבים ליותר שאלות מהרב רימון, אבל אני כרב אינני רואה זאת, כי זה כנראה מתנהל בכתיבת מכתבים ובדואר שאינו דיגיטלי. זמינותו המהירה של הרב רימון לכל שאלה היא ברכה שאינה מצויה בעולם שבו זמינות ונגישות הן אוצרות שהולכים ופוחתים.
כשההיסטוריונים של עולם ההלכה יבקשו לנתח את ההיסטוריה של שלושים השנים האחרונות, הם יבחנו את הירידה של ספרות השאלות ותשובות בעולם ההלכה החרדי לטובת פסקים מפה לאוזן, הן בדמות "קול קורא", הצגת הדברים בשם הפוסק, או אמירה פשוטה על דבר מסוים. התייחסותו של הרב רימון לכל שאלות זמננו בכתב באופן רשמי אינה דבר מובן מאליו, והיא אחד הסיבות שרבים כל כך פונים אליו.
במיוחד בתקופה זו, שבה מתנהל דיון רחב בסוגיית ההתגייסות לצה"ל ובני הישיבות, על הציונות הדתית להיות גאה מאוד בעובדה הפשוטה שפוסק ההלכה שמקבל את מספר השאלות ההלכתיות הגדול ביותר מקהילות יהודיות בעולם, הוא אחד מבניה, רב עם חינוך ציוני דתי ישראלי מובהק ששירת בצבא בחיל השריון. ומובן שהרב רימון איננו היחיד – אם אלה דייני ארץ חמדה, רבני יישובים, רבנים ערים וגדולי תורה אחרים המשיבים את שואלים בהלכה, ממשיכים מסורת יהודית עתיקה בת אלפי שנים, וכותבים פרקים נוספים בספרות ההלכתית שנכתבת מאז ספרות הגאונים, של תשובות הלכתיות הנשלחות לכל רחבי העולם. הציונות הדתית נודעה בתרומותיה הרבות בתחומים כה רבים, הגיע הזמן להכיר בזה שגם בעולם ההלכה, היא מגיעה להישגים מדהימים ושיש לה הרבה במה להתגאות, במיוחד כאשר הדבר נבחן בעולם המעשה, "כי מציון תצא תורה".
