אני עדיין זוכר את המבט המזלזל באולפן כשישבתי מול מי שהוגדר בשידור כסגן ראש המל״ל לשעבר, למרות שבמשך שנים היה בכובע של פוליטיקאי כושל שלא קיבל קול אחד מעבר לקולות משפחתו. הוא הסביר לי ימים ספורים לאחר ה-7.10 בשידור בערוץ 12, ש-20% עד 30% מהפלסטינים תומכים בטרור וכל השאר שוחרי שלום. "אינני בקיא בנתונים כמוך" אמרתי לו, "אבל אין סיכוי שהנתונים נכונים". וצדקתי. סקר שבוצע ימים ספורים לאחר ה-7.10 מראה כי 72% מערביי יהודה ושומרון סבורים שהטבח שביצע חמאס "מוצדק וראוי לשבח", ו-90% מכחישים שבוצעו זוועות כמו אונס או התעללות.
אותו מומחה גם הסביר בשידור כיצד הדרך היחידה שבה נוכל לנצח היא להיכנע. פשוט נס שלא הקשיבו לו, כי אז מנהרות החיזבאללה בצפון היו פותחות צונאמי אדיר בתוכנית כיבוש הגליל.
דיונים מעין אלה ממסגרים בדרך כלל את אותו דובר כ'פרגמטי' ו'מציאותי', ואותי ואת דומיי כמשיחיים. זה תמיד אותו תסריט: מי שמציג את המציאות הקשה מוקע כקיצוני, בעוד שהצד השני, שמציע פתרונות נוחים ונעימים לאוזן, מקבל במה כ'מתון' ו'שפוי'. ראיתי את זה קורה שוב ושוב בערוצי השמאל בהם השתתפתי בדיונים, כדי לנסות ולשנות. בדיונים על עזה, על הנגב, על ירושלים, על שמאל וימין, ועל החטופים. הקונספציה הזו, שמעוותת נתונים, שחיה בסרט הוליוודי, לפיה אם רק נהיה נחמדים מספיק הכל יסתדר, חלחלה עמוק לתוך השיח הציבורי שלנו.
ב-7.10 הקונספציה הזו התפוצצה. פתאום רובנו הבנו – שהמציאות תמיד חזקה מהתקווה שהרוע פשוט ייעלם. שנים הזהירו מפני התעצמות החמאס. הציגו נתונים על מנהרות, על אימונים, על הצהרות מפורשות של כוונותיהם. וכל פעם קיבלנו את אותה תגובה מתנשאת: 'הם רק רוצים לחיות', 'צריך לתת להם הזדמנות', 'אתם רואים רק שחור'.
והנה, אחרי שיותר מ-1,200 ישראלים נרצחו ביום אחד, אחרי שראינו את הזוועות הבלתי נתפסות, אותם 'מומחים' ממשיכים באותה קונספציה מעוותת. הם עדיין מדברים על 'פתרונות מדיניים', על 'הזדמנות לשלום', על 'דו-קיום'. כאילו לא למדנו דבר. כאילו עשרות אלפי רקטות על הדרום והצפון מאז ההתנתקות לא לימדו אותנו דבר. כאילו 2,000 הרוגים מאז אוסלו הם רק סטטיסטיקה. כאילו טרור יומיומי ביהודה ושומרון הוא סבבה.
המומחים הללו מזדעזעים כעת מתוכניתו של טראמפ להעביר אוכלוסיית אויב ממדינת ישראל, ובאצטלה ״מומחית״ הם מנסים לשכנע את הציבור הישראלי בתפיסתם ההוליוודית המנותקת.
הגיע הזמן להפסיק להקשיב להם. הגיע הזמן לשבור את הקונספציה שרוע נעלם אם רק נתעלם ממנו. ההיסטוריה מלמדת אותנו שיעור אחד ברור: שלום אמיתי מגיע רק אחרי ניצחון מוחלט על הרוע. גרמניה ויפן הפכו לדמוקרטיות רק אחרי תבוסה מוחלטת במלחמת העולם השנייה, רק אחרי השמדה מוחלטת של הנאצים, ורדיפה אחרי כל נאצי בעולם, נרפא העולם.
יש לנו הזדמנות היסטורית עכשיו. העולם ברובו שרוי עדיין בקונספציה, בעיקר בשל המספרים המטורפים של האיסלמיסטים, והמספרים הקטנים מאוד של היהודים. אבל לראשונה מאז קום המדינה, ההצעה של טראמפ מציבה על השולחן אפשרות שעד היום הייתה טאבו – העברת אוכלוסיית אויב. אפשרות שאנחנו צריכים לחבק שעה שאנשי הקונספציה מנסים לעקר אותה. כי מבחינתם, אותה אפשרות שהייתה לגיטימית כשדובר על יהודים, פתאום נחשבת ל"בלתי אפשרית" כשמדובר באויב.
אם נמשיך להקשיב לאותם "מומחים" שהובילו אותנו למחדל הנורא הזה, נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים מול אסון גדול עוד יותר.
המחיר של המשך הקונספציה הישנה כבר שולם בדם ילדינו. זו לא שאלה של ימין ושמאל, זו שאלה של הישרדות. של עתיד העם היהודי בארצו. הגיע הזמן לשבור את הכלים הישנים. להפסיק לפחד ממה יגידו, ולהתחיל לעשות מה שצריך.
