אחת מההשלכות של המלחמה הכואבת שכולנו חווים היא התגברות הרצון של יהודי התפוצות לעלות לישראל. גל האנטישמיות בעולם, התחושה שישראל היא המקום הבטוח ביותר עבור כל יהודי, חיזוק הזהות והשייכות של יהודי התפוצות לישראל – כל אלה מתבטאים במספרים. נתונים שנחשפו בוועדת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת הראו כי מתחילת המלחמה נפתחו 30,763 תיקי עלייה לישראל מכל העולם, כאשר בארה"ב חלה עלייה של 60% ובצרפת זינוק בשיעור של 342% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
מדובר במגמה מבורכת, לא רק מבחינת מימוש החזון הציוני ובהתייחס לפן המוסרי והערכי של קליטת העלייה – אלא גם מבחינת המשמעות הכלכלית האפשרית למדינת ישראל. אנו נמצאים במלחמה מתמשכת, שעלויותיה גבוהות מאוד. קופת המדינה מתדלדלת, והגירעון מזנק. הגעת עולים חדשים לארץ, ובמיוחד עולים בעלי ממון, מכניסה כספים למדינה, מעוררת את המסחר, מגדילה את הפעילות במשק – וכך שווה הרבה כסף למדינה, בזמן בו כל שקל הוא הכרחי.
מחקר כלכלי שנערך בעבר באוניברסיטת בר-אילן על-ידי החוקרות פרופ' אליס ברזיס ודפנה אבירם-ניצן, העלה כי על כל 1 ש"ח שהמדינה מתקצבת לעידוד וקליטת העלייה מצרפת, היא מקבלת חזרה כ-15 ש"ח בתוספת תוצר ו-3.7 ש"ח בהכנסות ממס. עוד נמצא באותו מחקר כי תרומתם של עולי צרפת לצמיחה נאמדת בכ-0.46% בממוצע לשנה, שמשמעותה תוספת תוצר ממוצעת של כ-5 מיליארד ש"ח לשנה, וכי השקעה בקליטת העולים מצרפת היא השקעה כדאית ביותר למשק, ומניבה תשואה של כ-1,400% במונחי תוצר ו-274% במונחי תקציב המדינה. הדבר נכון שבעתיים לגבי עולים בעלי הון רב שצפויים לתרום לקופת המדינה, הן באמצעות מס ישיר והן באמצעות רכישות וקבלת שירותים. רבים מהם מחליטים בנוסף גם לפתוח ולהעביר את עסקיהם לישראל.
מעבר לכך, היבט מאקרו-כלכלי משמעותי טמון בהשפעת כניסת עולים לכלכלה המקומית. עולים חדשים, במיוחד בעלי הון, אינם רק משקיעים בנדל"ן אלא גם צורכים שירותים ממגוון רחב של נותני שירותים ישראלים – החל מאנשי מקצוע בתחומי הבנייה והשיפוצים, דרך יועצים פיננסיים ועד לעורכי דין ורואי חשבון. תשלומים אלה יוצרים אפקט כפול: מצד אחד, נותני השירותים זוכים להכנסה המגבירה את הפעילות הכלכלית במשק, ומצד שני, הם משלמים מיסים על הכנסות אלה, המגדילים את קופת המדינה. יתרה מכך, הכנסותיהם של נותני השירותים משמשות אותם לצריכה נוספת – רכש מוצרים ושירותים חדשים, המעוררים את הכלכלה בשכבות נוספות של המשק. כל שקל שעובר לידיים של נותני שירותים בישראל יוצר מעגל כלכלי מתמשך: נותני השירותים מוציאים את כספם על מוצרים ושירותים נוספים, הספקים שמקבלים את הכספים הללו משלמים מסים, וממשיכים לצרוך בעצמם. לדוגמה, מחקר משנת 2022 של חברת "דלויט" עבור משרד העלייה והקליטה מצא כי אי-קליטה יעילה של עולים חדשים גורמת להפסד של כ-2.2 מיליון ש"ח ביום בתרומה פוטנציאלית למשק הישראלי. נתון זה ממחיש את ההשפעה המקרו-כלכלית העצומה שיכולה להיות לניצול מיטבי של כוח העבודה, הצריכה וההשקעה שמביאים עימם עולים חדשים.
אלא שיש הבדל בין הרצון לעלות לישראל, ובין עשיית הצעד הזה בפועל. עולים חדשים פוטנציאליים רבים נמצאים כעת בשלב ה"התלבטות". רבים מהם התבססו ובנו את חייהם במדינות רווחה, בתנאים טובים בהרבה מאלה שבהם הם עתידים לחיות בארץ. בעבודתי, אני בא במגע עם עולים פוטנציאליים רבים, במיוחד עם בעלי ממון שיש למדינה אינטרס גדול שיגיעו לארץ ויהפכו אותה לביתם. הדבר שנדמה כחשוב להם ביותר זה להבין "איפה אנחנו גרים"; באופן טבעי, הם מחפשים לגור בדירה בסטנדרט שאליו התרגלו, או לפחות משהו קרוב לכך, ואם אפשר – באזורי הביקוש. כיום, עולה חדש שרוצה לקנות דירה זכאי להטבת מס רכישה עבור נכס למגורים, בשיעור של 0.5% (על נכס שעלותו עד 2,527,410 ש"ח) ובשיעור של 5% על חלק השווי שמעל 2,527,410 ש"ח. כלומר, התקרה על הפטור ממס רכישה עבור עולים היא לדירה שעלותה עד כ-2.5 מיליון ש"ח.
אם מקבלי ההחלטות רוצים להפוך את הרצון לעלות לישראל לעלייה בפועל, צריך לשנות גישה ולנקוט פעולות משמעותיות יותר. לדעתי, יש לתת פטור מלא ממס רכישה לדירת המגורים הראשונה ללא "תקרת מחיר", בתנאי שהעולה יתחייב לשהות בישראל מספר שנים מוגדר מראש. במידה ויחליט לעזוב את ישראל טרום הזמן שהוקצב, אז ייאלץ לשלם מס רכישה מוגדל. זה עשוי לתת "דחיפה" משמעותית עבור מי שמתלבט, וכך מדינת ישראל תוכל ליהנות מהכספים הרבים המגיעים עם העולים. אחרת, מדינת ישראל תפספס כוח כלכלי גדול ומנוע צמיחה משמעותי, כזה שפשוט אסור לפספס.
