1,001 חסרונות יש לדונלד טראמפ, אך גם סגולה מרהיבה אחת: תוכו כברו. באוניברסיטה של החיים לא לימדו אותו לדבר דיפלומטית. הוא שקוף לחלוטין, ולכן ישר פי כמה מרוב דיירי הבית הלבן לפניו, ודאי מאלה שצביעותם הייתה אומנותם. כך, ובעיקר כך, יש לבחון את תוכניות הטרנספר שלו לערביי עזה. גם אם הן לא יתגשמו בסוף, כרגע הוא מתכוון ברצינות. מבחינתו, גם מבחינתנו, הן בוודאי קריאת כיוון.
ימים יגידו מי בדיוק נטע בנשיא את הרעיון הנועז. רון דרמר (בפגישתם הממושכת מיד אחרי הבחירות שם)? סטיב ויטקוף (בעקבות ביקורו לפני שבוע ברצועת עזה והצפייה בסרטון הזוועות מ־7.10)? ד"ר מרים אדלסון (גילוי נאות וכו')? בנימין נתניהו (שנזהר מלומר השבוע אפילו מילה בנדון)?
עד לפני שבועיים נחשב פה הטרנספר לרעיון הזוי, משיחי, מורשת גנדי, פשע מלחמה, וכל שאר המילים החביבות כל כך על יאיר גולן, בוגי ורבותיהם במדורי הפובליציסטיקה. והנה, כבר בשבוע השני לנשיאותו שחט טראמפ את האיסור על דיבורי טרנספר. פתאום מותר לעסוק בקול בפתרון ההגיוני המודחק לבעיית עזה: הגירה המונית החוצה. לא בכוח, חלילה, אם כי לא לגמרי בדרכי נעם.
בחנוכה שעבר, חודש וחצי בלבד אחרי תחילת ה"תמרון", ביקרתי בשג'אעיה. כבר אז היא הייתה הרוסה כמו אחרי רעידת אדמה בעצימות ריכטרית גבוהה. המג"ד החייכן, קיבוצניק מהעמק, אמר לי: "אנחנו לא נלחמים בצבא, אנחנו נלחמים ברעיון, ואני רוצה שהרעיון לא ישתלם יותר, וכשהם יסתכלו על שג'אעיה הם יראו שאין פה כלום. יראו רק חול. זה הסיפור פה. לדעתי הם לא יוכלו לחזור הנה לפחות מאה שנה".
עכשיו גם טראמפ הגיע למסקנה דומה. גלי החורבות שכוחותינו הותירו אחריהם בעזה, בעוד אנחנו בעורף מקטרים ללא הרף על "דשדוש", שכנעו אותו בנחיצות הטרנספר. כל משקיף חיצוני שפוי והגון אמור לנסח רעיון דומה, שלא לדבר על אלה שזוכרים היטב את זוועת 7.10. רצועת עזה התנקשה בחיינו, שילמה ביוקר, ועכשיו מוגש לה מוצא הומניטרי מזירת הפשע, כזה שתורת המשחקים מגדירה win-win. טוב להם, טוב לנו, טוב לכל העולם.
שני מיליוני תושבי עזה הם אוכלוסיית סיכון. באוקטובר שעבר לא היה חסר הרבה שתפרוץ בגללם מלחמת עולם. ממשל ביידן נאלץ להחיש הנה נושאות מטוסים וצוללות גרעיניות כדי למנוע אותה. מי יודע מה עוד עלול לקרות אם המערכה הישראלית בחמאס לא תסתיים במיטוטו של ארגון הרשע; כלומר, בלי נטרול הסכנה שנשקפת ממנו לשלום האנושות. תוכנית הטרנספר נוסח טראמפ היא אמצעי נטרול סביר ומוסרי. מעתה ואילך ידעו כל שונאי ישראל סביבנו שאם הם ינסו להעזיב אותנו, הם עצמם יאולצו לעזוב. עזה, כפי שלימדו אותנו בשעתם אדריכלי אוסלו, היא הרי אתר ניסויים. עזה תחילה.
במאה שעברה נדדו עשרות מיליונים כתוצאה ממלחמות. גם מלחמת העצמאות שלנו גררה נדידה המונית, הנה והחוצה. ספק גדול אם בלעדי הנדידה ההיא יכולנו לקיים את המדינה לאורך ימים. חיפה, למשל, הייתה היום עיר עם רוב ערבי מוחץ, כנ"ל טבריה, עכו, אשדוד, אשקלון ובוודאי יפו. זאת ועוד, הטרנספר הוא הצעת הפתרון השמאלני המסורתי לסכסוך הישראלי־פלסטיני, טרנספר של יהודים אומנם. כמה וכמה טיוטות של חוקי פינוי־פיצוי ברוח זו הונחו על שולחן הכנסת. תושביהם של כארבעים יישובים עבריים הוצאו בכוח מבתיהם בידי ממשלות בגין ושרון. אני מכיר אישית כמה וכמה יהודים שנעקרו מבתיהם פעמיים, הן מחבל ימית הן מגוש קטיף. לא היה חסר הרבה שייעקרו פעם שלישית על מזבח הקמתה של מדינה פלסטינית או של שלום עם סוריה. עכשיו הגיע תורם של העזתים להגר.
רצועת עזה התנקשה בחיינו, ועכשיו מוגש לה מוצא הומניטרי מזירת הפשע, כזה שתורת המשחקים מגדירה win-win. טוב להם, טוב לנו, טוב לעולםבולט סוף
מותר לשער שרובם המכריע מעוניין בכך. מעולם הם לא ראו בעזה את מחוז חפצם. מאז 1948 הם חולמים לצאת ממנה, לחזור למקומות שאבותיהם או אבות אבותיהם עזבו אחרי הקמת מדינת היהודים. אם תוכנית טראמפ תתגשם, הם סוף־סוף יצאו, אומנם בכיוון אחר, תמורת פיצויים או דיור חלופי. מן הסתם ינהרו בהמוניהם.
כידוע, עוד לפני המלחמה הסתמנה הגירה חיצונית גדולה מעזה, אבל אחרי 7.10 שערי מצרים נסגרו. ממשלת נתניהו היססה לנקוט תחבולות שיכלו לפתוח אותם. היא בקושי ניסתה לארגן קואליציה של מדינות זרות שיסכימו לקלוט את העזתים המהגרים, כפי שקלטו את המוני המהגרים מסוריה. פלא שדווקא טראמפ מתחיל לנסות עכשיו. זה שבועיים וחצי הוא האיש החשוב בעולם, ולכן יש היתכנות להצעות שלו. אומנם מצרים כועסת, ירדן מתקוממת, אפילו סעודיה מסתייגת, אבל אם הנשיא יתעקש, הן ייאלצו להתכופף בהדרגה. האם הוא אכן יתעקש? הרבה מאוד תלוי בנו. אם ישראל תתגייס במרץ להגשמת תוכנית ההתנתקות של טראמפ, הנשיא לא יתייאש בקלות.
דברים שרואים משם
"גברו הסיכויים שנחזור לממשלה", הודיע איתמר בן־גביר למחרת מסיבת העיתונאים המגה־היסטורית של טראמפ ונתניהו. או במילים אחרות: עכשיו אני מבין איזו שטות גדולה עשיתי, הלוואי שאוכל לקבל חנינה מהבוחרים שלי.
פחות מחודש אחרי שהטיפוס השיגעוני של בן־גביר על עץ גבוה הסתיים בקפיצת ראש, הוא תופס מה שבצלאל סמוטריץ' הבין מראש: עסקת החטופים היא אומנם מעשה כפירה במצע הביטחוני של המחנה הלאומי־אמוני, אבל מאזן הרווח וההפסד של תוצאות פירוק הממשלה בעת הזו נוטה בבירור לטובת המשך קיומה. אתה לא מפרק ממשלת ימין דווקא אחרי שבוושינגטון התפזרה סוף־סוף ממשלת השמאל, ופינתה את כיסאותיה לאישים שיכלו להשתלב בקלות בהנהלת מועצת יש"ע. אז נכון, לא בטוח שטראמפ יצליח לממש אפילו שליש מהיעדים שהציב לעצמו ולארצו ביום שלישי בערב. ספק אם נתניהו יוכל לעמוד בכל הסיכומים החשאיים שלו עם סמוטריץ', אך תמיד יהיה אפשר להתאכזב ולפרוש מהממשלה. בן־גביר, שהזדרז לפרוש, כנראה התאכזב השבוע לגלות שמסתדרים מצוין בלעדיו.
