הקורונה לימדה אותנו שההיסטוריה עשויה לחזור על עצמה ולהחזיר מושגים שכבר חלפו מן העולם, כמו מגפות. באופן דומה, מדיניותו הכלכלית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מקימה לתחיי מושגים כלכליים שנחשבו לנחלת העבר: הטלת מכסים ומלחמות סחר.
בסוף השבוע שעבר הכריז טראמפ על הטלת מכסים של 25% על קנדה ומקסיקו, אך כמה ימים לאחר מכן, ובעקבות שיחות בין המדינות, הודיע כי ישעה את החלטתו לשלושים יום – שאחריהם יוחלט אם לבטלם או להשאירם על כנם. ההחלטה על הקפאת המכסים הגיעה אחרי שמקסיקו וקנדה הבטיחו לחזק את הביטחון בגבולותיהן עם ארה"ב. קנדה התחייבה להציב שם טכנולוגיות חדשות וכוח אדם, ומקסיקו תשגר עשרת אלפים חיילים כדי לעצור את זרם ההגירה הבלתי חוקית והברחות הסמים אל שכנתה מצפון. טראמפ הודיע כי הוא מתכוון לשאת ולתת על הסכמים כלכליים חדשים עם שתי שותפות הסחר המרכזיות הללו.
ההודעה של טראמפ על הטלת מכסים ואז על הקפאתם הכתה את העולם בתדהמה והכניסה את השווקים לטלטלה. למען האמת, לא ברור מדוע הם מופתעים. טראמפ הבהיר לכל אורך הדרך כי הנושא הזה יהיה אחד המרכיבים המרכזיים במדיניותו הכלכלית. חודש לפני הבחירות הוא הגיע לריאיון בן שלוש שעות עם ג'ו רוגן בפודקאסט הפופולרי שלו. הפרק זכה לעשרות מיליוני האזנות, ויש הטוענים כי היה אחד הגורמים לניצחונו של טראמפ. בין השאר, טראמפ אמר שם שהמילה היפה ביותר בשפה האנגלית היא מכסים. מדובר אפוא בהבטחת קמפיין שהוא ממהר לממש עם כניסתו לבית הלבן.
לא מפתיע גם שמקסיקו וקנדה מיהרו ליישר קו. כמעט שלושה רבעים מהייצוא שלהן מיועד לארצות הברית. פגיעה ביחסי המסחר עם השכנה הגדולה והעשירה, עלולה לפגוע קשות בכלכלתן. עד השבוע, ארה"ב, קנדה ומקסיקו היו מודל של סחר חופשי. צפון אמריקה הייתה שכונה עם אינטגרציה כלכלית מלאה. כעת טראמפ מפרק אותה ובוחן הכול מחדש. זו רק ההתחלה: באותה הזדמנות הכריז טראמפ על הטלת מכס של 10% על יבוא מסין, ועל הכוונת שלו נמצא גם האיחוד האירופי, שלטענתו "התייחס אלינו נורא". בכהונתו הקודמת הטיל טראמפ מכסים באופן הדרגתי יותר, בעיקר כלפי סין. עכשיו זו מדיניות רחבה, מקיפה ומהירה, כנגד שתיים משותפות הסחר המרכזיות של ארה"ב.
מכס, בקצרה, הוא מס שמוטל על סחורות שמגיעות ממדינות אחרות, בדרך כלל כדי להגן על תעשייה מקומית. סחורה זולה, שמגיעה ממדינות עם כוח עבודה זול ואמצעי ייצור זולים, מקשה על תעשיות ותיקות במדינות מפותחות לעמוד בתחרות. מכס הוא דרך לייקר את הסחורה הזו, כאשר מי שמשלמים את המחיר הם הצרכנים. דווקא טראמפ, שנבחר על רקע מצוקה כלכלית של המעמד העובד האמריקני, מקדם מדיניות שעלולה לייקר את המחיה בארצות הברית. גם מדיניות ההגירה של טראמפ, שתצמצם את היצע העובדים הזרים בשכר נמוך, עלולה להביא לעליית מחירים.
"הסיכון העיקרי במדיניות המכסים של טראמפ היא עלייה באינפלציה ובריבית, ופגיעה בצמיחה ובתעסוקה", אומר פרופ' ליאו ליידרמן, היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים. "דמיינו חברה גרמנית שעוסקת בייצוא מכונות תעשייתיות. איך היא אמורה לתכנן את האסטרטגיה העסקית שלה לשנים הקרובות? קיים סיכון שהיא תחליט להקפיא את תוכניות הצמיחה שלה. ואם חברות רבות יעשו כך, התוצאה תהיה האטה כלכלית. הטלת מכסים על הייבוא לארה"ב עלולה לדרדר את העולם למלחמת סחר שתביא לפגיעה בסחר הבינלאומי, עלייה באינפלציה וירידה ברמת החיים בכל העולם. במקום לשתף פעולה ולהפיק תועלת מהסחר הבינלאומי, מדינות הולכות על סגירות, עוינות וריחוק. במלחמת סחר כולם מפסידים".
ואם בוושינגטון חושבים שההשלכות השליליות יורגשו רק אצל אחרים, הניסיון הכלכלי מלמד אחרת. "טראמפ ואנשיו מאמצים גישה מנוגדת לתפיסה הכלכלית המקובלת, מתוך שורה של טיעונים שהם פשוט לא נכונים", מבהיר ליידרמן. "למשל, הטיעון שאת המכס ישלמו בעיקר היצואנים מחו"ל ולא התושבים והחברות המקומיות, מנוגד למקרים קודמים בכל מקום בעולם".
מדיניות הסחר החופשי שהתפתחה במאה העשרים הביאה לגידול בסחר העולמי ולשגשוג בכל רחבי העולם. על פי הערכות ה־OECD, מאז סוף מלחמת העולם השנייה, המכסים על מוצרי תעשייה ירדו מ־40% ל־4% בלבד כיום. היקף הסחר העולמי גדל בהתאמה, מ־25% בשנת 1960, לכמעט 60% מהתמ"ג העולמי ב־2015.
צפון אמריקה הייתה שכונה עם אינטגרציה כלכלית מלאה, מודל של סחר חופשי. כעת טראמפ מפרק אותה ובוחן הכול מחדש
הכרזת המלחמה על הסחר החופשי מגיעה דווקא מנשיא רפובליקני, שמפלגתו אמורה לייצג את מדיניות הימין הכלכלי. ההצדקה של טראמפ לצעדים הללו נובעת לא רק מניסיון לחזק את התעשיות ואת הכלכלה האמריקנית, אלא גם מרצון לקדם מדיניות בתחומים אחרים: לבלום את זרם ההגירה הבלתי חוקית והסמים מהמדינות השכנות, בעיקר ממקסיקו.
"טראמפ משתמש בכלי כלכלי כדי להשיג מטרות מדיניות", אומרת השופטת בדימוס ד״ר איריס סורוקר, ראש מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, "הוא מגיב על כניסה לא חוקית של מהגרים וסמים. גם מול סין, זו תגובה להצפה של העולם בסחורה מזויפת ולהפרת זכויות קניין רוחני, גם של התעשיות האמריקאיות. אבל גם כשהמטרה היא הגנה על תעשייה מקומית, המחקר הכלכלי מעלה שבטווח הארוך, הנזקים של המכס עולים על התועלות. גם כשאנחנו רוצים לאפשר ביטחון כלכלי לתעשיות מקומיות ולשמור על עצמאות בייצור, כמו במקרה של החקלאות הישראלית, בטווח הארוך הנזק רב. כשאנחנו סוגרים שווקים עלול להיווצר קיבעון, מונופולים עלולים לצמוח, יש פחות מגוון והמחירים עולים".
טראמפ הוא מנהיג בלתי צפוי, וקשה לדעת אם הוא מתכוון להטיל מכסים משום שלדעתו זוהי המדיניות הנכונה לכלכלה האמריקנית, או שהוא משתמש במכסים ככלי במשא ומתן: תנו לי מה שאני מבקש, כלומר שמירה על הגבולות, או שאגרום לכם נזק כלכלי. אלא שאצל טראמפ אין איומי סרק, והאיום שלו אמין משום שהוא באמת מאמין במכסים כמדיניות כלכלית. הוא לא מנופף במקל רק כדי לאיים על קנדה ומקסיקו; מבחינתו מדובר במקל שיכול להביא תועלת.
מאז מלחמת העולם השנייה לא ראינו מלחמה כזו על הסחר החופשי. אחרי עשורים שבהם הובילה המגמה ההפוכה, של הורדת גבולות וחסמים, שוק גלובלי ואינטגרציה כלכלית, מגיע טראמפ עם אלה גדולה ומקדם מדיניות פרוטקציוניסטית על מלא. מי שחושב שטראמפ רק מאיים כטקטיקה של משא ומתן, עשוי להתבדות. המדיניות הכלכלית שלו נובעת מתפיסת העולם הכללית של "אמריקה תחילה". קודם כול נדאג לעובדים פה בבית, רק אחר כך נביא סחורות ועובדים ממקומות אחרים.
מפא"י 2
אם נדמה שהעולם נסוג לעידן של פרוטקציוניזם ומכסים, הישראלים יכולים להתנחם בכך שאצלנו אין נסיגה; פשוט יש תחומים שכלל לא התקדמנו בהם, כך שאין לאן לסגת. אחד התחומים הללו הוא ענף הלול, כלומר הביצים למאכל. התחום הזה מנוהל בישראל מראשיתו ועד סופו על ידי המדינה, כמיטב המסורת של הקולחוזים הסובייטיים. מדי שנה מכתיבה המדינה את מכסת הביצים שמותר לייצר, לשווק ולמכור. מועצת הלול מחלקת את המכסות הללו ללולנים, שכל אחד מהם יודע בדיוק כמה ביצים ייצר השנה וכמה מותר לו למכור. ייבוא ביצים אסור אלא במכסה מיוחדת של משרד החקלאות, וכדי לסגור סופית את השוק באופן הרמטי ולמנוע תחרות או התייעלות, גם המחיר לצרכן מפוקח. למרות זאת, מחירי הביצים כאן הם מהגבוהים במערב.
גם אצלנו, המדיניות הסמי־קומוניסטית מגיעה דווקא מהמפלגה שאמורה לייצג את הימין הכלכלי במדינת ישראל. שר החקלאות ואיש הליכוד אבי דיכטר הצליח לשמר ולחזק את מנגנוני הכוח של הלובי החקלאי, ולהסיג אחורה כל שבב התקדמות לעבר רפורמה שקודמה בממשלה הקודמת (גם אז, לא בהצלחה מרובה ולא בלי קשיים). עכשיו מגיע ח"כ ששון גואטה, גם הוא מהליכוד, ומפיל את ההסכם הקודם שנחתם עם הלולנים. גואטה בעצמו שימש בעבר כאחד מנציגי הלולנים, ועל פי הצהרתו הוא "חבר כנסת שבלב נשאר חקלאי". בני משפחתו של גואטה עדיין עוסקים בתחום, והוא הודה מעל במת הכנסת שהמוטיבציה שלו היא לדאוג להם.
על פי הרפורמה שגובשה בזמן הממשלה הקודמת, התכנון בענף הלול היה אמור להסתיים עד 2032, כאשר הלולנים קיבלו ארכה של עשר שנים כדי להתכונן לשינוי. כפי שנוהגת כל קבוצת אינטרס, אם אי אפשר לבטל רפורמה שתפגע בקבוצה, מנסים לדחות אותה כמה שיותר רחוק לעתיד. נותנים לכאורה הסכמה עתידית לשינויים, מקבלים ויתורים בהווה, וכשיגיע הרגע ימצאו סיבה לדחות אותו עוד; או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות. גם במקרה הזה הרפורמה נדחתה עשר שנים קדימה, וכעת גואטה הגיש הצעת חוק שתדחה את יישום הרפורמה עד 2050. ההצעה עברה בקריאה טרומית, כי אם יש משהו שמאחד בין חברי הכנסת מהליכוד ובין השמאל הסוציאליסטי הוא דאגה לקבוצות אינטרס על חשבון הציבור. מחמם לב. בינתיים כולנו נמשיך לשלם מחירים גבוהים על ביצים, כמו על תוצרת חקלאית אחרת, לאחר שכל רפורמה שתכניס לשוק תחרותיות ויעילות נבלמת.
לא ברור באיזה מובן הליכוד הוא עדיין נציג השוק החופשי, אם אלה החוקים שהמפלגה מקדמת. ושלא תהיה טעות, הצעת החוק הזאת קודמה בהליך מקוצר, בחסות אישור מיוחד של יו"ר הקואליציה אופיר כץ וראש הממשלה נתניהו, מי שהצהיר שוב ושוב על כוונתו לסגור את כל מועצות הייצור. דיבורים לחוד ומעשים לחוד. צדיק אחד בסדום, ח"כ דן אילוז, סירב להשתתף בהצבעה והגדיר את החוק "בלתי מתקבל על הדעת". לדבריו, "אי אפשר לדבר על דאגה לאזרחים מצד אחד, ומהצד השני לחזק קרטלים שתורמים לעליית יוקר המחיה דווקא בתקופה כלכלית קשה. אנחנו מפלגה לאומית־ליברלית, לא מפא"י 2". למרבה הצער, זה איננו הטון המוביל במפלגת השלטון, שמכנה את עצמה לאומית־ליברלית.
