לא מזמן התקשר אליי אדם חביב ובפיו שאלה. הוא השיג הרבה כסף למיזם להחייאת הקהילות בישראל, והייתה לו שאלה מאוד ספציפית בנוגע אליו: אילו בעיות קריטיות והזדמנויות חדשות מביאה הבינה המלאכותית לחיי הקהילה. שאלתי אותו: "מי אמר שהיא מביאה? מי אמר שזה מה שהקהילות צריכות? למה אתה חושב שזה בכלל רלוונטי?" הוא ענה: "אני באמת לא יודע; בשביל זה אני מתקשר אליך". לקח לי זמן להבין שאין לו איזו תובנה גאונית וחדשה על השפעת הבינה המלאכותית על חיי הקהילות. פשוט כולם מדברים על AI, אז למה שהמיזם החדש שלו לא יצטרף לבאז?
ומה לי להלין עליו, אם כל מערכת החינוך נתפסה לשיגעון הבינה המלאכותית? כל מנהל בית ספר שקוע עד צוואר בהשתלמויות על עידן ה־AI, כאילו גורל תלמידיו תלוי בכך שמוריהם יתעדכנו תוך דקות בכל חידושי המחשוב העתידיים. גם אני נהנה מאוד מהשימושים החדשים של הבינה המלאכותית – אך לא יוצא מדעתי בגללם, וודאי שאינני חושב שבהכרח נפתח כאן עידן חדש בתולדות היקום.
כאשר מכונות לוקחות על עצמן עבודה, הפועלים האנושיים מוצאים לעצמם תמיד עיסוקים חדשים. העגלונים לא הפכו למובטלים אחרי המצאת המכוניות; הם עברו להיות פסיכולוגים, מעצבים ותזונאים
למה לא? קודם כול, תוכנות בסיסיות של בינה מלאכותית נמצאות איתנו כבר זמן רב. הן מסייעות כבר מזמן, למשל, לחיזוי מזג האוויר. הן עזרו לנו בזה מאוד, אבל לא הפכו את העולם, וודאי לא הפכו אותנו למיותרים. ככלל, החשש הרווח שמכונות יחליפו אותנו אינו חדש ואינו משכנע. מבחינה פילוסופית, כדאי להדגיש שרק לבני אדם יש מוּדעות. מבחינה דתית, חשוב לזכור שרק בני אדם נבראו בצלם א־לוהים. ומבחינה מעשית, צריך לזכור שלבני אדם יש הרבה כישורים פרקטיים ששום מכונה לא יכולה להחליף. מה שמכונות יכולות לעשות בשבילנו – מצוין, שיעשו; כך נוכל אנחנו להתפנות לדברים אחרים.
כאשר מכונות לוקחות על עצמן עבודה, הפועלים האנושיים מוצאים לעצמם תמיד עיסוקים חדשים. העגלונים לא הפכו למובטלים אחרי המצאת המכוניות; הם עברו להיות פסיכולוגים, מעצבים ותזונאים. כישורים אנושיים ייחודיים מתגלים במקומות לא צפויים. כך, למשל, כשאני נכנס לאתר והוא רוצה לוודא שאני לא רובוט, הוא דורש ממני לזהות כמה ספרות מעוותות. למרבה ההפתעה שום תוכנה לא מצליחה לעשות זאת, כי בני אדם הרבה יותר מוצלחים בזיהוי תבניות מאשר התוכנות המשוכללות ביותר. לכן, בין השאר, התוכנות לחיזוי מזג האוויר לא הפכו את המטאורולוגים למיותרים.
באופן כללי, טכנולוגיה ודאי משפיעה מאוד על חיינו, אך רעיונות משפיעים עליהם הרבה יותר. יש לי דוגמה פשוטה לטענה הזו. הילודה בעולם המערבי צונחת, ובדרך כלל אנשים מניחים שזה בעיקר בגלל המצאת הגלולה למניעת היריון. אך הגלולה הזו זמינה לאישה בבני־ברק בערך כפי שהיא זמינה לאישה בתל־אביב, ובכל זאת לבני־ברקית יהיו בממוצע פי שלושה ילדים מאשר לתל־אביבית. כמענה לזה אומרים לי: "טוב, הנשים בבני־ברק חרדיות" – אבל זו בדיוק הנקודה: האמונה הדתית של אנשים ונשים משפיעה על מספר הילדים שלהם הרבה יותר מאשר הטכנולוגיה.
ועוד הערה. גם כשמדובר בטכנולוגיה משפיעה וחשובה, אין שום דרך לדעת עד כמה היא תתפתח, מה יהיו השימושים שלה ואיך תשפיע על העולם. בשנות התשעים דיברו על טכנולוגיית הנָנוֹ באותו טון שבו מדברים היום על בינה מלאכותית. הוותיקים בינינו עוד זוכרים את שמעון פרס מתפעם ומתפייט על חזון הננו. כתבים לענייני מדע נהגו אז לנבא על פתרונות קסם דמויי מדע בדיוני לכל מחלה וגידול. מנגד, היו שהבהילו אז את העולם בנבואות בלהה על תאי ננו שיֵצאו משליטה, ישכפלו את עצמם ויהפכו את כל העולם לעיסה צמיגית של רפש אפור ("grey goo"). בינתיים לא זכינו להרבה מדובשם או מעוקצם של החזונות הללו.
אפילו כאשר טכנולוגיה אכן מתקדמת במהירות, אין שום דרך לחזות לאן ואיך תתפתח. כאשר תומס אדיסון המציא את הטכנולוגיה הראשונה להקלטת קול הוא שיער שהשימושים העיקריים שלה יהיו לימוד שפות, הקלטת ספרים לעיוורים ושימור מילותיהם האחרונות של גוססים. האם אפשר להאשים אותו על שלא דמיין את טיילור סוויפט? מוטב להרגיע את ההיסטריה סביב הבינה המלאכותית: גם אם היא אכן תתפתח כפי שאפשר לקוות, היא כנראה תלך לכיוונים השונים לגמרי מחלומותינו ומסיוטינו. מספיק כבד עלינו ההווה; מוטב להשאיר לנינינו את העתיד.
motzash.navon@gmail.com
