כיצד הצליחה מדינה קטנה בגודלה של ישראל להשתלט על חלקים נרחבים ממדינה הגדולה ממנה עשרות מונים? זאת השאלה המרחפת מעל נפילת העיר גומה, בירת מחוז צפון קיבו במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, לידי תנועת המורדים אם־23 בינואר 2025. העיר נפלה בידי המורדים בשבוע שעבר במהירות מפתיעה, אף שמתגוררים בה כ־2 מיליון תושבים והיא מרכז סחר חיוני באזור האגמים הגדולים של אפריקה. מאחורי ההצלחה הצבאית מסתתרים שאיפות אזוריות, אינטרסים כלכליים ומשחק דיפלומטי מתוחכם.
רואנדה, בהנהגתו של פול קגאמה, היא מדינה קטנה המתמודדת עם אתגרים רבים: שטח מצומצם, צפיפות אוכלוסין גבוהה, היעדר גישה לים ומיעוט משאבי טבע. דווקא המגבלות הללו, לצד הטראומה של רצח העם ב־1994, שנרצחו בו כמיליון בני טוטסי והוטו מתונים, הובילו אותה לפתח יכולות צבאיות ודיפלומטיות יוצאות דופן. כבר בשנת 1996, שנתיים בלבד לאחר רצח העם, התערבה רואנדה לראשונה בקונגו, והפגינה את יכולתה להשפיע על מהלכים אזוריים משפיעים כשסילקה את הדיקטטור של קונגו.
כיום המניע העיקרי למעורבות הרואנדית הוא כלכלי. מזרח קונגו עשיר במינרלים החיוניים לתעשיית הטכנולוגיה העולמית: טונגסטן, זהב, קולטן (המשמש להפקת טנטלום, חומר המשמש לייצור קבלים בטלפונים חכמים ובמכוניות חשמליות) ובדיל (הנחוץ להלחמת מעגלים משולבים מודפסים). שליטה במינרלים האלה תעניק לרואנדה מנוף השפעה בזירה הבינלאומית, על רקע המאבק הגלובלי על שרשראות האספקה של חומרי גלם מכריעים.
במרכז האסטרטגיה הרואנדית כיום עומדת תנועת אם־23. בניגוד למיליציות רבות הפועלות במזרח קונגו, אם־23 פועלת כמעט כצבא סדיר. היא מאומנת היטב, מצוידת בנשק מתקדם ומסוגלת להוציא לפועל מבצעים צבאיים מורכבים. מאחורי הקלעים, לפי דו"חות בינלאומיים, עומדת רואנדה, המספקת אימונים, ציוד ומודיעין, ולעיתים אף מפעילה כוחות משלה בשטח.
רואנדה פיתחה מערכת מתוחכמת להפיכת המינרלים ה"מוכתמים" ממזרח קונגו למוצרים לגיטימיים בשוק העולמי. באמצעות רשת של חברות קש, בעיקר בדובאי ובאיחוד האמירויות, המינרלים מיוצאים תחת תווית "תוצרת רואנדה". הלגיטימציה הגיעה לשיאה בינואר 2024, כשרואנדה חתמה עם האיחוד האירופי על הסכם אסטרטגי לאספקת מינרלים.
במקביל לפעילותה בקונגו, רואנדה מציגה את עצמה בזירה הבינלאומית כגורם מייצב. כוחותיה פועלים במוזמביק נגד ארגוני טרור אסלאמיים, והיא שולחת חיילים למשימות שמירת שלום ברחבי היבשת. הפעילות הזאת מעניקה לה מעין "ביטוח דיפלומטי". המערב נמנע מביקורת חריפה על מעשיה בקונגו מחשש לאבד שותפה חיונית.
אולם נפילת גומה עשויה לסמן נקודת מפנה. דרום אפריקה, המעצמה הצבאית החזקה ביבשת, מחזיקה חיילים בקונגו כחלק ממשימת שלום, והיא הזהירה שכל תקיפה נוספת של אם־23 תיחשב בעיניה לצעד מלחמתי מצד רואנדה. האיחוד האירופי שוקל להשעות את הסכם המינרלים שנחתם עם רואנדה, וארצות הברית דנה בהקפאת סיוע בהיקף של מאות מיליוני דולרים.
המקרה הרואנדי מציב בפני הקהילה הבינלאומית דילמה מורכבת. מצד אחד, התנהלותה במזרח קונגו מערערת את היציבות האזורית ומפרה באופן בוטה את הריבונות של קונגו. מצד שני, הצורך במינרלים והחשש מערעור היציבות באזורים אחרים באפריקה מקשים על נקיטת צעדים נחרצים נגדה.
האזור הופך למעבדה המדגימה את האתגרים החדשים בזירה הבינלאומית: מדינה קטנה יכולה לצבור השפעה החורגת בהרבה מגודלה, באמצעות ניצול מתוחכם של משאבי טבע, יכולות צבאיות ומנופים דיפלומטיים. התוצאה היא משבר הומניטרי מתמשך, יציבות אזורית מעורערת, ושאלות נוקבות על היכולת של המערכת הבינלאומית להתמודד עם אתגרים מסוג זה.
