האם טראמפ באמת מסוגל לפנות שני מיליון עזתים למקומות אחרים? האם זה ריאלי? האם יהיה מי שיקבל אותם? האם הם ירצו לעזוב? אם לא ירצו, יהיה איך לשכנע אותם? האם בכלל טראמפ מתכוון לתוכנית עליה הצהיר, או שמדובר, כמו באמירות אחרות של טראמפ, בהצעה על השולחן של איש עסקים שמטרתה להביא למטרות אחרות, צנועות יותר?
כל השאלות האלו, ועוד שאלות נוספות, הן חשובות, אך פחות חשובות מהשינוי העצום שעכשיו קיבל ביטוי פומבי בבמה המכובדת ביותר שניתן להעלות על הדעת. הגישה האמריקאית לישראל החלה בשינוי מגמה היסטורי.
במשך שנים, למעשה, החל מהיום בו הוקמה המדינה, עלו וירדו מהפרק אין ספור תוכניות מדיניות בנוגע לסכסוך הישראלי ערבי: תוכנית אלפא ליצירת מעבר יבשתי בין ירדן למצרים בשנות החמישים בנגב, החלטות האו"ם לנסיגה ישראלית אחרי ששת הימים, תוכנית רוג'רס לפני יום כיפור, הסכם השלום עם מצרים שקיבע את התפיסה שישראל חייבת לסגת עד הסנטימטר האחרון, התוכניות להכניס את ירדן ליהודה ושומרון בשנות השמונים, הניסיונות להסכמים מול הפלסטינים בשנות התשעים, ההצעות שהיו על השולחן להסדרים מול סוריה, לכל התוכניות האלו ועוד רבות, שמיעוטן אף יצאו אל הפועל, היה מכנה משותף אחד – ישראל היא זו המיועדת לשלם את המחיר, והיא זאת שעליה מופעל הלחץ לוויתורים.
במשך שנים ממשלות ישראל התנהלו אל מול הלחצים האלו בשיטות שונות – הדיפת הלחץ, כניעה ללחץ בלית ברירה, או אימוץ התוכניות בזרועות פתוחות בתקווה שמחירן יהיה שווה את ההישג המדיני. נתניהו התמחה בדרך רביעית – לתת תחושה שההסדרים המוצעים נלקחים בחשבון, תוך כדי מריחת זמן עד שיהפכו ללא רלוונטים, שיטה שהוכיחה את יעילותה פעמים רבות.
כך או כך, הלחץ היה חד כיווני – ישראל נדרשה לוותר, או לעמוד בלחץ לוותר, ולעומתה, צד שני שיודע שכל הישג ישראלי בשטח תמיד יהיה בעירבון מוגבל, עד הלחץ הבא.
אז כאמור, לא הכל ברור בתוכנית טראמפ. לא ניתן להתעלם מכך שהיא באה לעולם אחרי לחץ עצום מצד ממשל טראמפ להפסיק את המלחמה, ולוותר על חלק גדול מהישגיה. אך שינוי המגמה בה הוא ברור ומבהיק – לראשונה אולי מאז ומעולם, מי "שנמצאים על הגריל" הם אויבי ישראל, שצריכים למצוא דרך לסכל תוכנית של נשיא אמריקאי נחוש שפוגעת בהם, ולא מדינת ישראל, כפי שהורגלנו.
המשמעויות של עצם ההצעה של טראמפ אדירות. הפיכת הטרנספר ממילה מגונה אף בישראל, לתוכנית פעולה רשמית של ממשלת ארצות הברית היא לא תאומן. ההפסד הפלסטיני אם אפילו חלק מהתוכנית ייושם ייזכר לדורות. אך בסוף, אם התוכנית תקרה או לא תקרה, זאת שאלה שאת התשובה עליה נדע בעתיד. הפיכת וקטור הלחץ מישראל לאויביה, היא דבר שבהווה. את משמעות השתנות הווקטור הזה יתכן שעוד מוקדם להעריך.
