האגדה מספרת על מנהל מחלקה באחד מבתי החולים הגדולים בישראל שהשיב למטופליו, כשאמרו לו "פרופסור, אני לא יודע איך להודות לך", במילים: "הייתי בטוח שמאז שהמציאו הפיניקים את הכסף, הבעיה הזו נפתרה".
בעולמנו תשלום כסף הוא בלי ספק הדרך להוקיר את מי שהחברה חפצה ביקרם. לכן אסור לדלג על דו"ח הרשות השופטת בדבר שכר השופטים הממוצע בשנת 2023. הדו"ח עלה ביום ראשון לאתר הרשות השופטת, אך איש לא טרח לעדכן בכך את כתבי המשפט. האם זהו ניסיון הסתרה מכוון? קשה להשתחרר מהרושם שהרשות השופטת אינה מזדרזת לקדם דיון ציבורי בתנאי שכרם המפליגים של שופטי ישראל. תכף תבינו למה.
לשבחה של הנהלת בתי המשפט, הדו"ח מפורט, מאיר עיניים וכולל מידע רב ומעניין. שכרו החודשי הממוצע ברוטו של שופט רגיל בבתי משפט השלום במדינת ישראל עמד בשנת 2023 על 53,993 שקלים לחודש. לשם השוואה, שכרו של שר בממשלה עמד באותה שנה על פחות מ־51 אלף שקלים לחודש. שכרם הממוצע של חמישים סגני הנשיאים בבתי משפט השלום בארץ עמד ב־2023 על 62,471 שקלים לחודש – יותר משכרו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעמד באותה השנה על כ־57 אלף שקלים לחודש.
66 השופטים הבכירים בבתי משפט השלום הרוויחו ב־2023 שכר חודשי גבוה עוד יותר, 65,902 שקלים. הסיבה לפער לטובתם של השופטים הבכירים הוא שהמינוי ל"שופט בכיר" ניתן בדרך כלל לשופטים בעלי ותק. לכן אפילו שכרם הממוצע של שמונת נשיאי בתי משפט השלום נמוך במעט משכר השופטים הבכירים, 65,116 שקלים לחודש "בלבד".
ראש הממשלה והשרים יכולים רק לחלום על שכר השופטים בבתי המשפט המחוזיים. שכרם החודשי של 161 השופטים ה"רגילים" בבתי המשפט המחוזיים עמד בשנת 2023 על 68,180 שקלים בממוצע. שכרם של 25 סגני הנשיאים בבתי המשפט המחוזיים – 81,746 שקלים לחודש, קרוב לשכרם הממוצע של 19 השופטים הבכירים: 81,680 שקלים לחודש. חמשת נשיאי בתי המשפט המחוזיים השתכרו ב־2023 שכר חודשי ממוצע של 84,843 שקלים.
וכמה מרוויחים שופטי הערכאה העליונה במדינת ישראל? שכרם החודשי הממוצע של 13 שופטי בית המשפט העליון המכהנים עמד בשנת 2023 על 85,266 שקלים. המשנה לנשיאה השתכרה באותה השנה 96,041 שקלים לחודש בממוצע, ואילו הנשיאה אסתר חיות זכתה לשכר של 105,152 שקלים ברוטו בחודש – כמעט פי שניים משכרו של ראש הממשלה נתניהו באותה השנה. כל הנתונים, חשוב להדגיש, אינם כוללים זקיפת שווי של הטבות שכר החייבות אף הן במס.
שופטי ישראל עובדים קשה. העבודה שוחקת. העומס על בתי המשפט בישראל עצום בכל קנה מידה, והשופטים בכל הערכאות ניצבים בחזית. אך עם כל ההערכה המוצדקת לעבודתם, וההבנה לתחרות הקשה מול השוק הפרטי על משיכת המוחות המשפטיים המבריקים, קשה לא להבחין בעיוות. כששופט שלום מרוויח יותר משר בממשלה, כששופט במחוזי מרוויח משכורת גבוהה ב־20 אחוזים מזו של ראש הממשלה – השדר החברתי חד־משמעי.
הערכתה של המדינה לשופטיה גבוהה הרבה מהערכתה לפוליטיקאים, אף שאלו נושאים על כתפיהם אחריות כבדה יותר. גם במדינת האקטיביזם המשפטי המופרע והמופרך שלנו, האחריות על חיינו וביטחוננו מוטלת על כתפי ראש הממשלה, ולא על כתפי נשיא בית המשפט העליון.
בחסות הפופוליזם הישראלי וצרות העין של התקשורת כלפי נבחרי הציבור נוצר עיוות אבסורדי. זה לא חייב להיות ככה. בארה"ב, למשל, ברור שמי שעומד בראש הרשות המבצעת – הנשיא – מקבל את השכר הגבוה ביותר. הכפלת שכרם של ראש ממשלת ישראל ושריו, לצד העלאה מתונה מעט יותר של שכר חברי הכנסת כך שישתווה לפחות לזה של שופט במחוזי, לא תשנה כנראה את ההרכב האנושי של הכנסת והממשלה. היא כן תשקף את ההערכה המגיעה לנבחרי ציבור. הקביעה התלמודית "מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול" משקפת את ההבנה העמוקה שכבודו של המלך הוא כבודם של נתיניו. אם כך במלך, בנבחר ציבור על אחת כמה וכמה. רק כשהציבור יבין שכבוד נבחריו הוא כבודו, נוכל להשתחרר מכבלי הפופוליזם שיצרו את מדרג השכר המעוות הזה.
