דברי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסיבת העיתונאים בבית הלבן עלו על כל הציפיות הישראליות, אולם במישור המעשי הרבה תלוי בפעולותינו. ללא המאבק והנחישות של נחמיה והעם לבניית חומות ירושלים בימי שיבת ציון, הצהרת כורש הייתה נותרת ריקה. כך גם הצהרת בלפור בימי המנדט. ההצהרות ההיסטוריות ביטאו בשורה גדולה, אבל כוח המעשה והמסירות של עם ישראל הם שחוללו את התוכן הממשי של ההתקדמות בתהליך הגאולה.
האתגרים העומדים בפני מדינת ישראל נותרו מורכבים וקשים. המציאות במזרח התיכון, כפי שהתפתחה בשנה וחצי של מלחמה מתמשכת, לכודה באי ודאות. המורכבות, בממדיה הכאוטיים, נראית גדולה גם על נשיא המעצמה האמריקנית.
בשלב הזה, בזירות הלחימה לא נוצר אופק מבטיח לסיום המלחמה בהסדר יציב – לא בלבנון ולא בסוריה, נוכח הממשל החדש בדמשק. התפתחות איומי הטרור ביהודה ושומרון מייצרת מצב דומה, וחמאס עדיין שולט ברצועת עזה, אחרי ששרד את חודשי המלחמה. האיום האיראני לא נחלש, ואף הפיק לקחים לקראת היערכות מתאימה להמשך המאבק בישראל.
כל גורמי הכוח באזור הפנימו היטב את השינוי הנחוש שמחולל טראמפ במדיניות ארה"ב בזירה הבינלאומית. גם בהנהגת איראן לומדים את השינוי, במאמץ להימנע מעימות ישיר בלתי רצוי עם ארה"ב. בכל זאת, בחשיבתם האסטרטגית נותרה בעינה הנאמנות לחובת ה"ההתנגדות". את תמצית הרעיון הציג מנהיג איראן עלי ח'מינאי כך: "חזית ההתנגדות אינה חומה שניתנת לריסוק. ההתנגדות היא אמונה, מחויבות של תחושת לב. ההתנגדות היא דוקטרינה, הסכם חוזי. לא רק שאינה נחלשת תחת לחץ, אלא שהיא אף נעשית חזקה יותר".
זו תמצית האמונה שמנחה את הכוחות הנלחמים בישראל. היא מחייבת את שימור המאבק גם לנוכח מציאות שנדמית כאילו היא חוסמת את התוחלת שלו. במילים פשוטות, בכל נכונות להסדר הפסקת אש טמון, מבחינת נאמני ההתנגדות, הכורח להיחלץ ממנו בהזדמנות המתאימה. בשורת השלום שמבקש הנשיא טראמפ להביא לאזור אינה יכולה להתגבר על תודעת האויבים לאחיזה מתמדת בהתנגדות.
סוגיית "היום שאחרי המלחמה", שעמדה בבסיס הביקורת נגד ממשלת נתניהו מראשית התמרון ברצועת עזה, הייתה פשוטה בהרבה במלחמת יום הכיפורים. לכולם היה ברור אז שהסדרי הפסקת האש והפרדת הכוחות נערכים מול השליטים בדמשק ובקהיר. המלחמה התנהלה מול מדינות וצבאותיהן, וכך גם המשא ומתן. המלחמה של מדינת ישראל נגד חמאס ברצועת עזה מ־7 באוקטובר 2023 מתנהלת בחתירה לפירוק צבא חמאס ושלטונו. מול התכלית הזאת עולה מאליה השאלה מי יחליף את השלטון הקיים. לא פלא ששאלת ההסדר המדיני אחרי חמאס מורכבת פי כמה משאלות המשא ומתן לאחר המלחמה ב־1973.
המציאות במזרח התיכון לכודה באי ודאות. המורכבות גדולה גם על נשיא המעצמה האמריקנית
במגמה הזאת טמון ההבדל בין הבולטות האמריקנית בהנהגת הנרי קיסינג'ר, שהביאה ליציבות בהפרדת הכוחות בתום מלחמת יום הכיפורים, ובין אי הוודאות הממשיכה להתקיים כעת לגבי ההסדר האפשרי בזירות מלחמת חרבות ברזל.
מלחמת יום הכיפורים התקיימה במציאות עולמית שההיגיון המעצב שלה היה המלחמה הקרה בין הגוש הסובייטי לגוש המערבי, בהנהגת ארה"ב. תחת הצל המאיים של מלחמה קרה, העולם היה נתון אז בסדר עולמי. על תשתית הסדר הזה הושתתה הפסקת האש לסיום מלחמת יום הכיפורים. בתמיכתו עיצב קיסינג'ר את הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה ומצרים. המלחמה שפרצה באוקטובר 2023, לעומת זאת, הובלה בידי איראן ושלוחותיה בתוך תהליך עולמי של אובדן סדר.
בפברואר 2022 פלשה רוסיה לאוקראינה, והמלחמה המתמשכת שם משלימה בקרוב את שנתה השלישית. המלחמה הזאת על אדמת אירופה היא עדות למציאות עולמית של אי סדר. אין להתפלא שגם במלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר, המתנהלת בשבע זירות, אין אופק. בעת אי ודאות לגבי הדרכים לסיום המלחמה, גם רצונו הנחוש של טראמפ בבשורת יציבות ושלום אזורי עלול לשקוע בסבך ההתנגדויות של כוחות אזוריים שלא ינטשו את חובתם למאבק מתמיד בישראל.
