מערכת היחסים בין אזרבייג'ן לישראל הפכה לסמל של שיתוף פעולה בין שתי מדינות שאינן חולקות גבול, רקע אתני או דתי משותף, אך פועלות יחד באמצעות כבוד הדדי וידידות. ברית זו הועילה מאוד הן לאזרבייג'ן והן לישראל; הוא ייחודי ואין לזלזל בו.
הכל התחיל לפני כ-30 שנה, בפגישה בניו יורק בין ראש הממשלה דאז יצחק רבין לנשיא אזרבייג'ן דאז היידר אלייב. במהלך פגישה זו, שני המנהיגים דיברו בפרטיות, ללא מתווכים או יועצים, ודנו מה כל מדינה צריכה מהשנייה – ישראל זקוקה למקור יציב ואמין של נפט, בעוד אזרבייג'ן חיפשה את מערכות ההגנה הצבאיות של ישראל. מאז אותו יום הפכה הברית של ישראל עם אזרבייג'ן לאחת היציבות והאמינות ביותר שלה.
כולם יודעים שישראל היא בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון, ושארצות הברית היא הידידה הקרובה ביותר של ישראל בעולם. עם זאת, לא רבים יודעים שאזרבייג'ן היא הידידה השנייה הכי קרובה של ישראל, לפחות לפי ג'וזף אפשטיין, מנהל מחקר ב-Endowment for East Truth.
ההבדל העיקרי בין אזרבייג'ן לבין בעלות בריתה האחרות של ישראל – במיוחד בעלות הברית המערביות האחרות של ישראל – הוא האופן שבו אזרבייג'ן רואה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כמעט כל מדינות המערב מאפשרות לסכסוך הזה להשפיע על יחסיהן עם ישראל, גם במקרים שבהם ישראל מגיבה לפעולות טרור של פלסטינים. רק בשנה האחרונה ראינו את בריטניה, צרפת ואפילו ארה"ב מפעילים לחץ על ישראל בעקבות המלחמה בעזה.
אזרבייג'ן, לעומת זאת, מעולם לא אפשרה לסכסוך הישראלי-פלסטיני להשפיע על יחסיה עם ישראל. אולי זה בגלל שאזרבייג'ן מכירה את הפונדמנטליזם האסלאמי ומתנגדת לחלוטין לטרור הקשור בו, ולכן לא שופטת את ישראל בפומבי. עדות לכך היא שמאז 7 באוקטובר אזרבייג'ן הגדילה את ייצוא האנרגיה שלה לישראל (עוד לפני המלחמה, הסטטיסטיקה הראתה שאזרבייג'ן מוכרת לישראל 50% מתפוקת הנפט שלה).
אם כבר מדברים על נפט, מאז תחילת שנות ה-90, אזרבייג'ן הפכה לשחקנית מפתח בייצוב הביטחון האנרגטי של ישראל. הנפט שסיפקה אזרבייג'ן לישראל היה מרכיב מרכזי בביטחון האנרגיה של ישראל. כמו כן, אזרבייג'ן הייתה המדינה המוסלמית היחידה ששמרה על יחסים חמים עם ישראל והמשיכה בעסקים כרגיל גם בתקופת האינתיפאדה השנייה.
נפט תמורת נשק
ישראל אינה הנהנית היחידה משותפות זו; אזרבייג'ן היא גם צרכנית קבועה של מוצרים ישראלים. בסוף שנות ה-2000 הפכה אזרבייג'ן ליבואנית הנשק הגדולה ביותר מישראל ובעשור האחרון כמעט 70% מהייבוא הצבאי של אזרבייג'ן הגיע מישראל. בספטמבר אשתקד חתמו שתי המדינות על עסקת נשק נוספת, המבטיחה המשך עסקאות לחברות הייטק ישראליות ומחזקת את כלכלת ישראל.
אזרבייג'ן הוכיחה את עצמה כבעלת ערך רב עבור ישראל גם בתחום אחר: פעולתה כמתווכת בין ירושלים לאנקרה. הטורקים והאזרבייג'נים רואים עצמם כעם אחד החי בשתי מדינות (השפה האזרבייג'נית היא ניב טורקי), וטורקיה היא בעלת בריתה הגדולה ביותר של אזרבייג'ן, בדיוק כפי שארצות הברית היא בעלת בריתה הגדולה ביותר של ישראל. היחסים הקרובים של אזרבייג'ן עם ישראל וטורקיה הופכים אותה למתווכת המושלמת עבור שתי המדינות הללו.
אילהם אלייב, הנשיא הנוכחי של אזרבייג'ן, תיווך בין ישראל לטורקיה מספר פעמים במהלך העשורים האחרונים. בין 2008 ל-2010, אלייב פעל לשיקום הדיאלוג בין שתי האומות. בשנת 2018, אלייב חידש את המאמצים להקל על התקשורת בין ישראל לטורקיה ולאחר מלחמת נגורנו-קרבאך ב-2020, שבה תמכו ישראל וטורקיה באזרבייג'ן. יכולתו של אלייב לגשר על הפערים בין ישראל לטורקיה עשויה להתגלות כבעלת ערך רב בתקופה הקרובה, במיוחד לאחר נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה ועלייתה לשלטון של ההנהגה החדשה בפיקודו של אחמד אל-שרעא (אבו מוחמד אל-ג'ולאני), אסלאמיסט קשוח הנאמן לטורקיה, שתמכה בארגונו מאז תחילת מלחמת האזרחים במדינה.
במהלך השנים, עיתונאים ישראלים רבים שיבחו את מערכת היחסים עם אזרבייג'ן ואת הפירות שישראל קטפה משיתוף הפעולה המצוין הזה. פוליטיקאים ישראלים הצהירו במהלך השנים גם לעיתונות הישראלית, בהם סגן מנכ"ל משרד החוץ פנחס אביבי, שאמר כי "היחסים בין ישראל ואזרבייג'ן הם בעלי אופי אסטרטגי", השר עוזי לנדאו שקבע "ישראל צריכה אזרבייג'ן חזקה" ויאיר לפיד שהצהיר כי "אזרבייג'ן היא שותפה חשובה". בנוסף, בשנת 1998, אזרבייג'ן הוגדרה על ידי משרד החוץ כמדינת מפתח עבור ישראל.
לסיכום, מנקודת המבט של ישראל, אזרבייג'ן היא לא סתם עוד מדינה ידידותית או בעלת ברית "פשוטה"; היא בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל במזרח התיכון ובעלת הברית השנייה בחשיבותה בסך הכל. אזרבייג'ן היא חיונית לביטחון ישראל וליחסי החוץ שלה עם מדינות אחרות. גם אנשי הקווקז וגם בני ציון צריכים להיות אסירי תודה על השותפות ההדוקה בין ישראל ואזרבייג'ן.
