בגוש עציון מתכנס בית דין פרטי לגיור, שבו אני חבר. כמו כל בתי הדין, הוא מורכב משלושה דיינים. אנחנו נפגשים פעם בחודש כדי לעזור לאנשים להפוך ליהודים. אחד משלושתנו אוהב להתבדח שאנחנו בעצם עוזרים ליהודים להפוך ליהודים.
רבים מהפונים אלינו מכונים “זרע ישראל”, כלומר אביהם יהודי ואמם אינה יהודייה. הם גדלו כיהודים בישראל, שירתו בצבא, ואין להם זיקה דתית אחרת. תפקידנו הוא להוסיף את המרכיב ההלכתי לזהות היהודית שכבר קיימת אצלם.
עם זאת, אחד המועמדים האחרונים שלנו היה שונה.
במבט ראשון, לא היה ניתן להבחין במשהו יוצא דופן. המועמד המדובר יכול היה לעבור בקלות כעולה "רגיל" ממדינות חבר העמים, כזה שכבר פגשנו מאות פעמים. אבל הסיפור שלו היה ייחודי לבית הדין שלנו. אביו היה משתף פעולה.
כאשר קראתי את מכתב הכוונות שלו, הביטוי "משתף פעולה" היה זר לי. שנותיי המעצבות עברו בארצות הברית, ועליתי לישראל רק בגיל 30. אב בית הדין הסביר שהמשמעות היא שאביו עבד כמרגל עם השב"כ, ולכן המשפחה הועברה לישראל בסוג של "תוכנית להגנת עדים".
מזיכרונותיו המוקדמים ביותר, המועמד חי בקרב העם היהודי. על אף שבני המשפחה ידעו שהם מוסלמים, האם גידלה אותם כיהודים. הם חגגו את החגים היהודיים, הוא למד בבתי ספר יהודיים, ובמילותיו שלו: "אני יודע להתפלל רק לאלוהי ישראל".
מסעו של המועמד לבית הדין שלנו החל לפני שנים רבות. הוא עבר תכניות גיור אחרות, שבאחת או יותר מהן לא הצליח מסיבות שונות. כעת, נישואיו לישראלית ילידת הארץ עמדו בפתח, ולכן היה צורך להסדיר את מעמדו.
דרך לימודו, המועמד כבר חי אורח חיים הלכתי. הוא מתפלל שלוש פעמים ביום, מניח תפילין, ושומר שבת וכשרות. גם זה היה יוצא דופן עבור בית הדין שלנו. בניגוד לבתי דין ממסדיים אחרים, איננו דורשים ממועמדינו לשקר. אנו מכירים בכך שעבור אנשים שגדלו בישראל, גיור הוא יותר שינוי סטטוס הלכתי מאשר שינוי זהות עמוק. אנו מקפידים לוודא שהם מבינים את מושג השכר והעונש, אך שמירת המצוות שלהם היא עניין בינם לבין בוראם (כמו אצל יהודים מלידה).
המועמד ידע שבזמן שמירת שבת עליו לבצע פעולה אסורה אחת עד להשלמת הגיור. זוהי פרקטיקה מסורתית לאורך תהליך הלמידה. באותו זמן, הוא גם הבין שאינו מחויב לשמור שבת כלל עד לסיום הגיור.
שנה וחצי לפני יום הדין שלו, כמה מחבריו תכננו ללכת למסיבת ריקודים בשבת. הוא התפתה להצטרף, אבל ברגע האחרון החליט לכבד את מחויבותו ליום המנוחה. אותה מסיבה הייתה פסטיבל נובה ב-7 באוקטובר. “לא הבנתי לחלוטין את הציטוט של אחד העם, ‘יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמרה אותם,’ עד אותו יום,” הוא סיפר לנו.
ההחלטה לגייר את המועמד הזה הייתה מהקלות ביותר שקיבלנו. מחויבותו לעם היהודי ולחיים יהודיים היא דוגמה לכולנו.
מעט לפני שהמועמד קיבל על עצמו עול מלכות שמיים, אב בית הדין יידע אותו על כמה נהלים סטנדרטיים. “כשתצא מהמקווה, תחויב בכל חוקי התורה, כמו כולנו.” “הגיור הוא בלתי הפיך.” “העולם מלא באנטישמיות שבגללה העם היהודי נאלץ לשלם את המחיר הכבד ביותר לאורך ההיסטוריה. אתה מודע לכל זה ובכל זאת רוצה להיות יהודי?”
באותו רגע הטלפון שלי קיבל התראה: “שלושה הרוגים, שמונה פצועים בפיגוע טרור ליד קדומים.” הניגוד היה בלתי ניתן להתעלמות. כאן ישבנו מול אדם מדהים שכל רצונו להצטרף לעם שלנו, בעוד אחרים מהאזור שבו גדל רוצים רק להרוג אותנו — וגם אותו בקרוב.
הגר אמר “כן” בתשובה. הוא הבין את האחריות והסכנות שהעם היהודי מתמודד איתן, ובכל זאת רצה להיות חלק מאיתנו. הוא קם וקרא את הטקסט המסורתי שמסמן את הצעד הראשון שלו להיות חלק מהאומה היהודית.
כשיצא מהמקווה, אחד הרבנים קרא תפילה מסורתית, מתחנן לא-לוהים שישמור על גר הצדק בדרכו היהודית. מעולם לא היו למילים האלו משמעות רבה יותר עבורי מאשר באותו רגע.
