לא משנה כמה הן מופרכות, ישנן תפיסות ישנות שמסרבות למות.
קחו לדוגמה את התפיסה שישראל לעולם לא תוכל ליצור קשרים נורמליים עם מדינות ערב לפני שתפתור את הסכסוך הפלסטיני. רעיון זה היה מעוגן במדיניות החוץ האמריקנית עד לחתימת הסכמי אברהם בתיווך ארה"ב בספטמבר 2020, כאשר ארבע מדינות ערב הסכימו לנרמל את היחסים עם ישראל.
עד אז, הסיכוי ליחסים חמים בין מדינות ערביות לישראל, בניגוד לשלום הקר עם מצרים וירדן, ללא פתרון שתי המדינות – היה בלתי מתקבל על הדעת עבור רבים. בשנת 2016, מזכיר המדינה בממשל אובמה, ג'ון קרי, ציין כי "לא יהיה שלום נפרד בין ישראל והעולם הערבי" ללא שלום עם הפלסטינים. הסכמי אברהם הפריכו את הרעיון הזה.
אולם מכיוון שהסכם נורמליזציה סעודי-ישראלי קרוב מתמיד, למרות היעדר נתיב למדינה פלסטינית, אותן טענות עלו מחדש. עוד בשנה שעברה הצהיר משרד החוץ הסעודי כי פתרון שתי המדינות הוא תנאי מוקדם לנורמליזציה. עם זאת, במזרח התיכון – הצהרות רשמיות לרוב אינן תואמות את המדיניות הממשית.
הנושא הפלסטיני = כאב ראש
לפני הטבח ב-7 באוקטובר, הדמוקרטים בסנאט דחפו את ממשל ביידן ללחוץ חזק יותר מהסעודים על ישראל לוויתורים למדינה פלסטינית. כפי שדיווחה אז אקסיוס, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן טען שהוא זקוק למרכיב פלסטיני כדי לקבל תמיכה לכל עסקה בבית ובעולם הערבי. מה שהוא ביקש היו לא ויתורים אמיתיים לפלסטינים, אלא מראית עין של ויתורים אמיתיים.
המלחמה בעזה לא שינתה את המשוואה הזו. בספטמבר, דווח כי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (MBS) אמר למזכיר המדינה דאז, אנתוני בלינקן, שהוא יזדקק לשישה חודשים עד שנה של שקט ברצועת עזה כחלק מהסכם נורמליזציה. הוא גם אמר לבלינקן כי "לא אכפת לו" מהעניין הפלסטיני.
עבור אוטוקרטיות ערביות מתונות, כמו מדינות המפרץ, הנושא הפלסטיני הוא כאב ראש. זה היה הגורם הקל והיעיל ביותר לגיוס והקצנה ברחבי העולם הערבי. הוא גם עמד במרכזן של תנועות מהפכניות שמאלניות ואסלאמיסטיות באזור. מלחמות כושלות, התנקשויות בראשי מדינות, התקוממויות בירדן ובלבנון והתקפות החות'ים על נתיבי שיט בינלאומיים, כולם בוצעו בשם "המטרה הפלסטינית".
עבור ריאד, ערבויות ביטחוניות וסיוע בתוכנית גרעינית חשובים הרבה יותר מוויתורים עבור הפלסטינים.
מאז שהפך לשליט בפועל ב-2017, MBS המשיך באג'נדה "הסעודית הראשונה", המתמקדת בהפיכת ארצו למרכז טכנולוגי והשקעות. הוא שואף לצמצם את התלות במכירת נפט ולקדם לאומיות נפרדת מהדת בתוכנית המכונה פרויקט חזון 2030 הסעודית. בפוליטיקה הסעודית, חזון 2030 הוא בראש סדר העדיפויות וכדי להגשים אותו, המדינה זקוקה ליציבות.
לפיכך, מרכז הדרישות של סעודיה יהיה לבקש עזרה בהרתעת איראן, שבמשך עשרות שנים איימה ישירות על הממלכה באמצעות התקפות פרוקסי, סחר בסמים וניצול סכסוכים עדתיים בתוך הקהילה השיעית במחוז המזרחי של סעודיה.
טראמפ > ביידן
באופן מסורתי, מערכת היחסים בין ארה"ב לסעודיה התרכזה סביב עסקת חליפין פשוטה – הסעודים מספקים נפט ומוכרים את הנפט הזה בדולרים, וושינגטון מספקת ערבויות ביטחוניות. אולם הבנה זו השתנתה לאחר שברק אובמה הפך לנשיא בשנת 2008. מדיניותו של אובמה במזרח התיכון התרכזה בחילוץ ארצות הברית מהאזור, והותירה את ערב הסעודית ואיראן "ללמוד כיצד לחלוק את השכונה".
הנשיא ג'ו ביידן המשיך במדיניות החוץ של אובמה. הוא גם הכעיס את הממלכה לפני שהפך לנשיא כשהבטיח "לעשות פאריה" ל-MBS על ההתנקשות ב-2018 במתנגד השלטון ג'מאל חשוקג'י, בעל טור בוושינגטון פוסט. בעוד שלנשיא דונלד טראמפ יש יחסים טובים בהרבה עם הסעודים, החששות שהממשל הבא עשוי לחזור למדיניות של עידן אובמה, נמשכו.
בשיחות עתידיות, ריאד כנראה תחפש ערבויות ביטחוניות רציניות מארה"ב. שיחות קודמות התרכזו סביב הסכם הגנה עם הבטחות רשמיות של ארה"ב להגן על הממלכה, כמו גם גישה לנשק אמריקני מתקדם יותר. הסעודים יצטרכו להיות בטוחים שמספר נשיאים אמריקנים ברצף לא יוכלו לבטל שום הסכם הגנה.
במשא ומתן בעבר, סעודיה התעקשה על תמיכת ארה"ב בתוכנית גרעין אזרחית. בעוד ריאד טוענת שתוכנית כזו לא תשמש למטרות צבאיות, MBS אמר שאם איראן תשיג נשק גרעיני, סעודיה "תלך בעקבותיה בהקדם האפשרי".
למרות שאולי לא אכפת ל-MBS מהעניין הפלסטיני עצמו, הוא מכיר ביכולתו לעורר את ההמונים. לפיכך, הוא רואה חשיבות במראית עין של ויתורים אמיתיים למען הפלסטינים. MBS פופולרי ואינו רוצה לאבד את אמון האזרחים. רוב האוכלוסייה הסעודית היא צעירה – עם גיל חציוני של 29 – ורבים התוודעו לעניין הפלסטיני במהלך הסכסוך הנוכחי ויש להם סימפתיה לסבלם של תושבי עזה. כדי לזכות בהם, MBS צריך להראות שהוא עזר לעם הפלסטיני.
עם זאת, הוא מכיר ב"מטרה הפלסטינית" כפי שהיא באמת: אידיאולוגיה מהפכנית של הרס-עצמי הרודפת אחרי החלום להשמיד את ישראל. הוא ראה עד כמה זה פגע בעם הפלסטיני, והשאיר אותו חסר כל עם עתיד קודר. בניגוד להנהגה הפלסטינית, כאשר הוא שוקל שלום עם ישראל, המנהיג הסעודי ישים את עתידו של עמו מעל הפנטזיות הלאומיות הערביות.
