החלטת חמאס לעצור את השחרור המתוכנן של החטופים נוספים בשבת, נועדה להזכיר לישראל: צייתו לדרישותינו או התמודדו עם ההשלכות, בדמות סבל ומותם של החטופים.
ארגון הטרור הפך למעשה את חייהם של החטופים לנשק, כאשר העביר אותם עינויים ורעב, הותיר אותם נראים כניצולי שואה או גרוע מכך ובחלק מהמקרים אף הוציא אותם להורג, כפי שעשה לכאורה לרבים מאלה שעדיין מוחזקים בשבי.
בחמאס טוענים כי "הפרות" הפסקת האש של ישראל הובילו למהלך זה, תוך ציון עיכובים במתן סיוע הומניטרי, פעולות צבאיות ליד הגבול והטלת הגבלות על התנועה בעזה. עם זאת, האשמות אלו מהוות מסך עשן לאסטרטגיה עמוקה יותר. המציאות היא שישראל דבקה בקפידה בתנאי המשא ומתן, שחררה אסירים פלסטינים והקלה על משלוחי הסיוע. עם זאת, חמאס השתלט באופן שיטתי את האספקה הזו, תוך התעלמות מהסבל של האוכלוסייה האזרחית בעזה.
הטקטיקה של הארגון שואפת ליצור שבר בחברה הישראלית. על ידי עוררות זעם ציבורי, במיוחד בקרב המוחים נגד הממשלה והעומד בראשה, מבקשים המחבלים להפוך את הפילוג הפנימי בישראל למנוף פוליטי. האסטרטגיה מנצלת את המחויבות הרגשית העמוקה של ישראל להצלת חטופים, תוך מניפולציה של הטמעת פחד ממלחמה ממושכת.
חמאס, עם זאת, אינו בעמדה להתחיל להילחם שוב. אחד ממנהיגיו, מוחמד סינוואר, כנראה מבין זאת. המטרה שלו היא לא לנטוש את המשא ומתן אלא להאיץ את השלב שני שלו – כזה שבו חמאס שורד וכל החטופים הנותרים משוחררים. ישראל, מצדה, עדיין לא השתתפה רשמית בדיונים הללו על שלב ב', למרות המאמצים הדיפלומטיים בדוחא.
מטרת ארגון הטרור נותרה ללא שינוי: הפסקת המלחמה בתנאים שלו, כדי להבטיח שליטה על רצועת עזה וגבולותיה, במיוחד בציר פילדלפי, נתיב הברחה קריטי לנשק. זה יאפשר לחמאס להתארגן, להתחמש מחדש ולפתוח בעתיד במלחמה נוספת נגד ישראל.
משא ומתן עם השטן
בינתיים, כוחות חיצוניים מתמרנים ממש בחזית. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הביע עניין ישיר במשבר, כאשר הכריז על פרויקט נדל"ן גדול בעזה. דבריו שנאמרו לאחר שראה את מצבם של החטופים ששוחררו, מרמזים שהוא רואה בחמאס ישות שיש למגר ולא לנהל איתה משא ומתן.
במקביל, מנהיגי חמאס נפגשו לאחרונה עם תומכיהם האיראנים בטהרן — מהלך החופף לאיומים מחודשים נגד ישראל וארצות הברית. מעורבותה של איראן בענייני חמאס עשויה להיות במטרה להסיח את דעתם של המעצמות באזור ומחוצה מכמה שהיא פגיעה, תוך מיצובה כמנהיגת ההתנגדות האנטי-ישראלית. גם ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן מבצע מהלכים ומנסה לשקם את תדמיתו, תוך איתות על רצון לקחת חלק בשלטון בעזה ביום שאחרי המלחמה, אולי כמשקל נגד לחמאס.
חמאס מְשַׂחֵק מִשְׂחָק מסוכן כאשר הוא בוחן את גבולות הסבלנות הישראלית בהשתמשו בחטופים כקלפי מיקוח. האסטרטגיה שלו נשענת על לחץ ציבורי שיאלץ את נתניהו לעשות ויתורים. עם זאת, האכזריות המוחלטת של מעשיו עלולה בסופו של דבר לפגוע בו. במקום להאשים את נתניהו, המפגינים הישראלים עשויים להתגייס מאחורי גישה אגרסיבית יותר כלפי חמאס ולדחות משא ומתן נוסף לטובת פעולה צבאית נחרצת.
כאשר צה"ל נמצא כעת בכוננות לקראת אפשרות שיחזור להילחם, המצב נזיל. השאלה היא, כפי שהרהר טראמפ עצמו, כמה זמן אפשר לנהל משא ומתן עם השטן. ייתכן שהתשובה טמונה במהלך הבא של חמאס – כאשר צעד אחד לא נכון עשוי לעורר תגובה נגדית שתבטיח את נפילתו.
