ישראל נקלעה, בעל כורחה, למסלול ביידן. זהו מסלול שהתגבש בשלהי כהונת ביידן ונתניהו נאלץ לבלוע בשל צירוף נסיבות וגורמים של לחץ אמריקני, דשדוש המלחמה ולחץ פנימי בנושא החטופים.
תכולת המסלול היתה ברורה: שחרור הדרגתי של חטופים והפסקת המלחמה בעזה לצד נסיגה ישראלית מהרצועה. גם טראמפ 'עזר' לנתניהו לקבל את ההחלטה. הוא רצה על סף כניסתו לתפקיד להוכיח את כוחו, איים על חמאס וקצת על ישראל והוקוס פוקוס נולדה עסקה.
עסקה רעה. מכוערת. טובה היא לא הייתה והחמיצות הכללית בישראל הורגשה באוויר וגרמה ללא מעט ספקניים לתהות לגבי היכולת ליצור בעזה סדר שאינו כולל את חמאס בתוכו.
מכל מקום, טראמפ קיבל את מחיאות הכפיים שלו. ישראל קיבלה חלק מחטופיה והסתחררה לתוך מציאות החוזרים הביתה, ואיך אפשר שלא להסתחרר מכך. חסידי 'הנורמאליות' בישראל קיבלו גם הם הזדמנות לחגוג ולראות לנגד עיניהם את סיום המלחמה ותחילתו של שינוי פוליטי. אבל כמו שנאמר בשיר – קצר פה האביב כל כך.
טראמפ טרף, שוב, את הקלפים עם 'מסלול טראמפ' שהוכרז עליו במהלך ביקור נתניהו בארה"ב. זה לא היה כל כך מזמן. המסלול ביקש לעשות סוג של חישוב מסלול מחדש ביחס ל'מסלול ביידן'. תכולתו של 'מסלול טראמפ' לא נאפתה עד תום והכילה הבטחה מעורפלת לשחרור החטופים כולם, לצד סדר חדש במזרח התיכון ובעזה שנועד לקדם את גדולתה הכלכלית של אמריקה באמצעות השתלטות אמריקנית על רצועת עזה והחזרת המזרח התיכון לעסקת המאה פרק ב' שמשמעה סדר כלכלי – תועלתני.
דא עקא, שביקור נתניהו התממש מוקדם מידי. עוד לפני שישראל קטפה את הישגי שלב א' בעסקה לפי מסלול ביידן, קרי – החזרת כל החטופים. חמאס הבינה לאן הולך 'מסלול טראמפ' שלמעשה כמוהו כהצטרפות ארה"ב למלחמת 'חרבות ברזל', ובצר לה פתחה במתקפה חדשה כדי לסכל את הפרדיגמה האמריקנית החדשה. זו לא הייתה מתקפה צבאית אלא מתקפת טרור תודעתית, חברתית ופוליטית. היא שלפה מחדש את נשק החטופים ולמעשה החלה ללחוץ ברקע על תהליך השחרור במסגרת שלב א' של 'מסלול ביידן' כדי לייצר את הדבר הכי אפקטיבי שעמד לרשותה לאורך המלחמה הזו: מתח פנימי בישראל ולחץ על הממשלה דרך העניין הזה.
טראמפ לא מצמץ והטיל אולטימטום, שגם הוא, כמו המסלול שעליו הכריז בוושינגטון לפני כשבוע בדיוק, לא היה ממש אפוי וברור עד תום. האם *כל* החטופים ? של שלב א' בעסקה או גם שלב ב' ? מכל מקום, ישראל נקלעה לדילמה ונתניהו ספק מצמץ אבל בחר בדרך האמצע, שהשורה התחתונה שלה היא הבטחת מימוש שלב א' של 'מסלול ביידן', בכל הקשור להחזרת החטופים, תוך שמירת האופציה לחידוש הלחימה בהינתן כך שהסיכוי למימוש שלב ב' של 'מסלול ביידן' הוא לא רק נמוך, אלא עומד בהיפוך ל'מסלול טראמפ' ולשאיפות של אמריקה לגבי עזה והמזרח התיכון.
משכך, זה מה שעומד כנראה לקרות בימים הקרובים, עם כל ההסתייגויות של מתן נבואות במקום הכי לא צפוי כמו המזרח התיכון. חמאס , בעקבות האולטימטום של טראמפ, תתגלגל להמשך שלב א' של 'מסלול ביידן'. היא לא תשחרר ברוח האולטימטום (עד שבת ב 12:00 את כולם) את כל החטופים של שלב א' אלא את השלושה שהיו אמורים מלכתחילה להשתחרר. בכך היא תוציא חצי אצבע משולשת כלפי הנשיא טראמפ, כחלק מהמלחמה שהיא מנהלת בגיבוי המצרים, הירדנים וקצת הסעודים והתורכים, נגד חזון טראמפ למזרח התיכון, ותחזיר את הדילמה לגבי עתיד העסקה לישראל.
זו מצידה מאותתת כבר כי שחרור השלושה (ולא כולם) אינו מהווה קאזוס בלי לחידוש הלחימה, אבל מייצרת לעצמה אופציה כזו לאחר סיום שלב א'. הסיכוי לכך הולך וגדל בהינתן כך שלחמאס אין כל כך מה להרוויח מהמשך העסקה שאמורה לפי 'מסלול טראמפ' להוביל לגלות אנשיה ולמעשה לריקון הרצועה מתושביה. ובכל זאת, כלי המלחמה האפקטיבי ביותר שהיה ונותר לחמאס הם החטופים וביחס לכך תהיינה מניפולציות נוספות מצידה בעניין הזה כדי לנסות ולפורר את מתווה טראמפ דרך יצירת בקיעים נוספים בחברה הישראלית בנושא זה. התפר בין החזרת החטופים לבין מיטוט שלטון חמאס אינו עשוי היטב ועל כך תמשיך חמאס לנגן.
זה כאמור יקרה כבר ביום שבת הקרוב כאשר אל נוכח תמונות המשוחררים יחלו הלחצים הפנימיים בישראל להמשיך לא רק את שלב א' של העסקה אלא להתכנס לשלב ב' ולמעשה למצות עד תום את 'מסלול ביידן'. כל זאת, כאשר מנגד לוחץ טראמפ לבצע עדכון של המסלולים ולהמיר את מסלול קודמו במסלול שלו. זהו לחץ שמופעל לא רק על הירדנים והמצרים שעושים קולות ראשונים של לחץ ואפילו של התקפלות מסוימת [נכונות ירדנית לקלוט 2000 עזתים במקביל למאמץ מצרי לגבש תוכנית לשיקום עזה] אלא גם על ישראל. ישראל היא מבחינת טראמפ חיל החלוץ במאמץ להבטיח את עסקת המאה פרק ב', אבל יש, לכך "מחיר" בכל הנוגע לנטישת דרך האמצע וחזרה ללחימה שאינה מבוססת עוד על פשיטות ואורך רוח, אלא על הכרעה מהירה.
