מצרים וירדן הביעו השבוע התנגדות נחרצת לתוכניתו של הנשיא טראמפ ליישב את העזתים בשטחן, ואליהן הצטרפה מקהלה קולנית של מדינות ערביות נוספות. אבל מה דעתכם על לוב, מדינה בעלת עתודות נפט מהגדולות בעולם, במרחק יריקה מאירופה? האם זה משהו שיקרוץ לעזתים ויעורר פחות התנגדויות? אבי דיכטר, שר החקלאות וחבר הקבינט, סבור שההיתכנות לכך גבוהה הרבה יותר מההצעה הראשונית של תוכנית טראמפ, ליישב את הפלסטינים בצפון סיני.
"אני מכיר היטב את גישתם של המצרים", אומר מי שהיה ראש השב"כ בשנים 2000־2005. "הסיכוי שהם ייתנו מטר מרובע אחד מאדמתם לפתרון בעיה של מישהו אחר שואף לאפס. הם שונאים את הפלסטינים, שונאים את אש"ף ועוד יותר את חמאס. בקהיר עדיין זוכרים היטב כיצד ב־1978, בתקופת קמפ־דיוויד, פלסטינים השתלטו על אחת השגרירויות בקפריסין או ביוון, ודרשו שחרור פלסטינים מהכלא המצרי. במצרים למדו אז 6,000 סטודנטים מעזה. המצרים תפסו מאה מהם, הביאו אותם למתקן ביטחוני, הצמידו אותם לקיר והודיעו לשגריר אש"ף בקהיר שאם לא משחררים מיד את צוות השגרירות המצרית, הם מביאים מכונת ירייה וקוצרים את הסטודנטים. באותו רגע כל השיח השתנה. נפתח משא ומתן לשחרור אנשי השגרירות, שהסתיים בגירוש אלפי סטודנטים עזתים לעיראק. במדינות ערב, בעיקר המפרציות – קטאר, בחריין והאמירויות – עשו פולו־אפ, וגם הן גירשו את הפלסטינים משטחם.
"זה היה אירוע מכונן, שחשף במידה רבה את יחסן האמיתי של מדינות ערב לפלסטינים. את חמאס מתעבים בקהיר הרבה יותר. למצרים יש חשבון ארוך איתו עוד מהתקופה שהוא חבַר לאל־קאעידה בסיני ופגע בחיילים ושוטרים מצרים. כשהם עלו על כך שחמאס גם לוקח את פצועי אל־קאעידה ומטפל בהם בעזה, הם השתגעו מזעם והציפו את מנהרות חמאס לאורך ציר פילדלפי בנהרות ביוב".
אם המצרים מתעבים כל כך את העזתים בכלל ואת חמאס בפרט, שאלתי את דיכטר, מה ההיתכנות שהם יאפשרו להם לצאת מעזה דרך מצרים ללוב? "זה כבר סיפור שונה לגמרי", הוא עונה, "שמתכנס תחת הכותרת של חופש תנועה והגירה ולא של מתן שטח. זו הצעה שמתכתבת עם ההיגיון הבסיסי של תוכנית טראמפ, כאשר מצרים מתפקדת כשרוול בלבד ונותנת חופש מעבר לכל עזתי בעל ויזה לעבור בשטחה בדרכו ללוב, וכך היא מתמודדת בדרכה גם עם תוכנית טראמפ. העזתים מתמחים בבנייה, בחקלאות ובדיג. אלו מקצועות נדרשים בלוב, שמשוועת לידיים עובדות", מוסיף דיכטר.
האם לרעיון הזה יש סיכוי? שאלה מצוינת. ב־27 בפברואר, לאחר התייעצויות עם מדינות ערביות, אמורים המצרים להגיש לטראמפ הצעה ערבית משותפת שאומרת מה כן במקום מה לא. בראייה לטווח ארוך, לא מן הנמנע שתוכנית טראמפ, שנכון לעכשיו היא לא יותר מסקיצה, תהפוך למפרט מורחב הכולל בשלב ראשון תוכנית לניקוי עזה, פירוזה ושיקומה, במקביל לתוכנית מסודרת להגירה. כאשר הפלסטינים הגיעו לעזה ב־1948, אומר דיכטר, הם מנו כ־250 אלף איש. מאז, אוכלוסיית הפליטים גדלה פי שבעה. בעוד 76 שנים הם ימנו כבר 10 מיליון, הרבה מעבר למה שרצועת עזה יכולה להכיל. בכל תסריט עתידי, כל תוכנית רציונלית לשיקום עזה תכלול אלמנט מובנה של הגירה, הוא אומר. זו שאלה של היגיון בסיסי.
תוכנית מרשל עזתית
לצד המצרים, גם הקטארים הביעו השבוע התנגדות עקרונית לתוכנית טראמפ. אז כיצד רואים הקטארים את עתידה של עזה? טפח מכך אפשר ללמוד מריאיון שנתן השבוע עזמי בשארה, חבר הכנסת הישראלי לשעבר שברח לקטאר רגע לפני שנעצר בישראל באשמת בגידה. היום הוא עומד בראש "המרכז הערבי למחקר ומדיניות" בדוחא, ומשמש יועצו הקרוב של אמיר קטאר. אך למרות שלל האוניברסיטאות המערביות שפתחו סניף בקטאר, חופש אקדמי הוא לא משהו שדוחא יכולה להתהדר בו. וכאשר בשארה, שהוא איש מבריק, מתראיין, היתרון העיקרי בהאזנה לו הוא העובדה שהוא מבטא בנאמנות את קול אדוניו.
השר אבי דיכטר: "הסיכוי שהמצרים ייתנו מטר אחד מאדמתם לפתרון בעיה של מישהו אחר שואף לאפס. הם שונאים את הפלסטינים, שונאים את אש"ף ועוד יותר את חמאס
בריאיון לערוץ אל־ערבייה הביע בשארה התנגדות נחרצת לתוכנית טראמפ להוצאת 1.7 מיליון פלסטינים מרצועת עזה, אך העריך כי היא עלולה להפוך למציאות בגלל חולשתן של מדינות ערב. טראמפ לא יוותר, אמר. הדרך לאיין את התוכנית, קבע, היא באמצעות "תוכנית מרשל" ערבית לשיקום עזה, ברוח התוכנית האמריקנית לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. תוכנית כזו, טען בשארה, תדרוש שבריר מעלויות ההשקעה שטראמפ דורש ממדינות ערב העשירות. חלק מהכסף, הציע, יגיע מפעילות פלסטינית משפטית בזירה הבינלאומית, שתדרוש מישראל לפצות את העזתים על נזקי המלחמה. נקודה למחשבה ולהיערכות של ממשלת ישראל לקרבות המשפטיים שעוד צפויים לישראל בהאג ומעבר לה. במיוחד לאחר שבשארה, כפי שחשפנו כאן, היה דמות מפתח במהלך שגרם לדרום אפריקה לתבוע את ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג.
העיקרון שבשארה הציג השבוע הוא פתיחה בלתי מותנית של מעבר רפיח לעזה. מרגע שמצרים תיפתח לעזה, אמר, לא יהיה עוד צורך בשום הסכמות ישראליות לשום דבר. לא אוהלים, לא קרוונים ולא חומרי בניין. ישראל, הסביר, לא תצא למלחמה נגד מצרים שהיא מעצמה אזורית; מפגש הליגה הערבית בקהיר בעוד שבועיים הוא הזדמנות היסטורית למדינות ערב לייצר אחדות בין פת"ח לחמאס, ולהציג תוכנית מרשל לעזה.
אבל עזמי בשארה הוא רק חלק מהפאזל של צפונות העמדה הקטארית. בריאיון שנתן ראש הממשלה נתניהו לערוץ 14 בעת ביקורו בוושינגטון הוא אמר כי "הגיע הזמן שקטאר תחליט באיזה צד היא נמצאת". פניתי השבוע ללשכת רה"מ בשאלה באיזה הקשר נאמרו הדברים. האם היו אמירה ספציפית או מעשה כלשהו של קטאר בתפקידה כמתווכת, שגרם לנתניהו לומר את שאמר? האם היה זה הריאיון הבלעדי שנתן ראש ממשלת קטאר לערוץ 12 ובו אמר כי עסקת החטופים מחודש מאי לא יצאה לפועל על "רקע פוליטי", רמז לא מעודן לסרבנות נתניהו בעסקת החטופים בסיבובה הקודם? ואם כן, האם אמירה זו התפרשה כניסיון להשפיע על הציבור בישראל מעל ראשה של הממשלה בירושלים?
כן, ישראל מתקשה להתמודד עם התחכום הקטארי. ד"ר אריאל אדמוני, חוקר קטאר מאוניברסיטת בר־אילן, אומר כי "קטאר היא מדינה שהתמחתה במיוחד בשימוש בטיעון ההומניטרי כדי לדחוף רגל להרבה חזיתות. כניסת משאיות הסיוע ההומניטרי אפשרה לקטארים לתקוע רגל בעזה. במקביל, הקטארים הקפידו לשמור לכל אורך הדרך על אי־מחויבות, לא לרשות הפלסטינית ולא לחמאס. אי־המחויבות הזו קורצת מאוד לטראמפ. בכלל, הקטארים מיצבו את עצמם נהדר מול נשיא ארה"ב, גם אסטרטגית וגם מבחינת מיתוג. מנוף הלחץ העיקרי של טראמפ על הקטארים הוא הבסיס הצבאי האמריקני על אדמת קטאר. בסיס אל־עודייד מגן על הקטארים בעצם נוכחותו, אבל הם מממנים אותו רובו ככולו. זה מתיישב לחלוטין עם האג'נדה של טראמפ, במיוחד מול מדינות נאט"ו. כך גם לגבי מעמדם כמתווכים בעסקת החטופים. הקטארים מיצבו את עצמם היטב מול השליח המיוחד ויטקוף, ששיבח אותם מאוד על עבודתם. מעבר לזה, בניגוד לנו, בעולם הרחב הקטארים לא מצטיירים באופן שלילי ולא מזוהים רק עם חמאס".
בישראל הולכת ומתגבשת תחושת אי־נוחות לגבי תפקידם של הקטארים – תחושה שהחלה כביקורת על מזוודות הכסף, והתעצמה מאוד אחרי 7 באוקטובר, עם ההבנה שבלי הכסף הקטארי לא היה חמאס יכול להתעצם, להתחמש ולבנות את מערך המנהרות. ובכל זאת, כאשר הגיע הרגע שבו ישראל הייתה צריכה לבחור מי יהיו המדינות המתווכות בעסקת החטופים, במקום לתת את בכורת המתווכת הבלעדית למצרים, שקרובה פיזית לעזה ויש לה רקורד מוכח כמתווכת מול חמאס, היא נאלצה לחלוק את התפקיד עם קטאר. פעם אחר פעם עלתה בישראל הטענה כי קטאר לא מפעילה את מנופי הלחץ שלה על חמאס, ובכל פעם התבקשו האמריקנים ללחוץ על קטאר כדי שזו תלחץ על חמאס. שוב ושוב עלתה בישראל התחושה שקטאר וחמאס הן בעצם ישות אחת.
תחרות צמודה
עם היבחרו של טראמפ לנשיאות הורגשה כאן אופוריה, ומאז ביקורו של נתניהו בוושינגטון אף התעצמה. אבל בכל הקשור ליחסים בין וושינגטון לדוחא, צפויה לישראל התפכחות כואבת. רמת הקרבה והאינטרסים המשותפים בין וושינגטון לדוחא ובין ממשל טראמפ למשטר הקטארי, מתחרה צמוד עם יחסי הקרבה בין ירושלים לוושינגטון. ולא, כאן לא מדובר ביחסים מיוחדים ובערכים משותפים; זה הכסף שמדבר. הקטארים מבצעים כבר שנים חריש עמוק בוושינגטון. הם השקיעו מיליארדים בפעילות של חברות לובי ויחסי ציבור כדי להגיע לחברי קונגרס וסנאט ולדמויות מפתח בחברה האמריקנית. הם רכשו נדל"ן, עסקים, חנויות יוקרה, מלונות ומשרדי עורכי דין מובילים, תרמו מיליארדים לאוניברסיטאות היוקרה האמריקניות, ובקיצור התברגו בכל צומתי הכוח האפשריים.
ד"ר אריאל אדמוני (מימין): "הקטארים מיצבו את עצמם נהדר מול טראמפ, גם אסטרטגית וגם מבחינת מיתוג. מעבר לזה, בעולם הרחב הם לא מצטיירים באופן שלילי ולא מזוהים רק עם חמאס"
על פי הוול־סטריט ג'ורנל, הקטארים השקיעו בעבודת לובינג שהתבייתה על 250 משפיענים פוטנציאליים בממשל טראמפ. כעת הם קוצרים את פירות העבודה הזו. בין המשפיענים הללו, שקיימו קשרים עם חברות לובי שעבדו בעבור הקטארים, נמנים ראש האף־בי־איי החדש קאש פאטל, התובעת הכללית פאם בונדי, וראש הסגל של טראמפ סוזן ויילס. אבל המרכיב היותר משמעותי הוא קשריו העסקיים של ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ, עם הקטארים באמצעות קרן אינפיניטי, בסכומים של מאות מיליוני דולרים. אם כי צריך לסייג ולומר שהוא מושקע גם בסעודיה ובאמירויות, בכמיליארד וחצי דולר.
לג'ארד קושנר אין תפקיד מוגדר בממשל טראמפ הנוכחי. אך לפי הפרסומים בתקשורת האמריקנית, הוא ששטח בפני הנשיא טראמפ ערב ביקור נתניהו את התוכנית להקמת הריביירה של עזה. צריך לראות אם וכיצד כל זה יבוא לידי ביטוי בשבועות והחודשים הקרובים, ומה יהיה חלקה של קטאר לעומת סעודיה והאמירויות. ככלות הכול, הקטארים מוכנים לנחות בעזה בכל רגע נתון. לעומת זאת, לסעודים יש דרישות מפליגות בנוגע להכרה במדינה פלסטינית, ואילו האמירותים מאוד מחושבים ולא ממהרים לשום מקום. אם כי הם כנראה הבחירה הטובה ביותר, גם משום שיש להם נכס בדמות מוחמד דחלאן, שנולד בעזה ומבין את הדינמיקה הפנימית בחמאס טוב יותר מכל אחד אחר. אם וכאשר יקום גוף שלטוני חדש בעזה, דחלאן ידע לנווט בו היטב. גם השבוע היו אלו האמירותים, שבמרוץ לקראת הנחת תוכנית חלופית לתוכנית טראמפ, דרשו להוסיף את המילה "כפויה" למשפט שבו מובעת התנגדות מדינות ערב להגירה. בחוכמתם הם ביקשו לתקן: ההתנגדות היא ל"הגירה כפויה".
אבל זה לא הכול. השבוע חשף עופר חדד בערוץ 12 כי אלי פלדשטיין, דוברו הצבאי של נתניהו, הועסק בעת עבודתו בלשכת רה"מ על ידי חברה בינלאומית במימון קטארי. לפי הדיווח, פלדשטיין שילב בהודעותיו מסרים חיוביים על מעורבותה של קטאר במו"מ על השבת החטופים, הציע לעיתונאים ראיונות עם בכירים בקטאר, והעביר להם הודעות רשמיות מטעם דוחא. פעילותו של פלדשטיין, כך על פי החשיפה ב־12, נעשתה למען שיפור תדמיתה של האמירות המתווכת, בזמן שראש הממשלה מתח ביקורת פומבית על קטאר וטען כי היא "משרתת את חמאס". החברה הבינלאומית שהעסיקה את פלדשטיין פעלה גם ליצירת קשר בין משפחות חטופים לגורמים בקטאר. פעילות זו הופסקה לאחר שפרשת המסמכים המסווגים נחשפה. יצוין כי פלדשטיין הכחיש באמצעות עורכי דינו כל קשר לקטאר, את העסקתו על ידה או קבלת כל מסמך קטארי לידיו.
מקור המקורב למטה משפחות החטופים סיפר השבוע כי בשבועות הראשונים לאחר הטבח, כאשר משפחות החטופים חשו שהן תועות באפילה והממשלה אינה מגבה אותן, הגיעו נציגים של חברות מודיעין בינלאומיות והציעו את שירותיהן. הן התעניינו בעיקר בחטופים בעלי אזרחות זרה, כמו במקרה של קית' סיגל, אך גם בחטופים בעלי אזרחות רוסית ודרום־אפריקנית. במקרה אחד היה לכך קשר לחברה בינלאומית. אותם נציגים, יוצאי CIA וגופי הביון הבריטי MI5 ו־MI6, שהו בישראל כמה שבועות. את רוב זמנם בילו במטה משפחות החטופים, בשיחות עם המשפחות ובאיסוף מידע רשמי שיצא מדובר צה"ל, לשכת רה"מ וכיוצא בזה. האם מסלולם חצה גם את אלי פלדשטיין? זה יצטרך להיבדק.
לדברי מקור המכיר מקרוב את עבודתן של חברות מודיעין ישראליות, פעילות קטארית חשאית בישראל איננה עניין חדש. לדבריו, ממשלת קטאר, ברמת משרד החוץ, פעלה להעסקת חברות מודיעין ישראליות ולעיתים גם נגדן, במיוחד בעסקי סייבר התקפי. אבל חדירה ברמה של כניסה ללשכת ראש הממשלה, אומר המקור, זה כבר משהו מסוג אחר לגמרי. להערכתו, הקטארים התבייתו גם על ניסיונות ליצר השפעה באמצעות אנשי מילואים בדובר צה"ל.
