בלי תרועות חצוצרה, כמעט מתחת לרדאר, הושלם לאחרונה מהלך שנמשך קרוב לשנה, למילוי כל תקני השיפוט במדינת ישראל. במסגרתו מונו קרוב ל־200 שופטים ורשמים לכל בתי המשפט ברחבי הארץ, ובכך מולא כמעט לחלוטין תקן השופטים במדינת ישראל, העומד כיום על כ־900 שופטים ורשמים בכל בתי המשפט. למעשה, מלבד שלושת השופטים החסרים בבית המשפט העליון, לא חסרים כיום שופטים ורשמים לא בבתי המשפט הרגילים ואף לא בבתי הדין לעבודה. ראויה לציון העובדה שעל אף המתח הרב והבלתי מוסתר בתוך הוועדה לבחירת שופטים, כל המינויים הללו נעשו בקונצנזוס מלא בין כל חברי הוועדה, תוך חתירה להסכמות בבחירת השופטים לכל הערכאות.
מי שעומד מאחורי ההישג הוא דמות אלמונית כמעט מבחינה ציבורית, שמעטים מחוץ למערכת המשפט שמעו את שמה, אך בתוך המערכת היא מוכרת ומוערכת מאוד: מנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל. גורמים המעורים בעבודת הוועדה זוקפים לזכותו של השופט עוזיאל את ההישג של השלמת בחירת השופטים בכל המחוזות, ומילוי כמעט מלא של תקני השיפוט. "אי אפשר להפריז בתיאור החלק שלו בהגעה להסכמות הרחבות", הם מציינים. "המאמצים להגיע להסכמות לא היו אומנם נחלתו הבלעדית, אבל אין ספק שבלעדיו זה לא היה קורה. חלק מהמחלוקות סביב בחירת השופטים היו חזיתיות ונוקבות, ואילולי חוכמתו והאמון הרב שכל הצדדים רוחשים לו, המהלך לא היה מגיע לידי השלמה".
חבר הוועדה ח"כ יצחק קרויזר מציין בשיחה עם מקור ראשון כי השופט עוזיאל זוכה לאמון גבוה מצד כל חברי הוועדה. "נציגי כל הקבוצות בוועדה – השופטים, עורכי הדין וגם אנחנו – מעריכים אותו מאוד. הוא עושה עבודה טובה ומצליח להביא את כל הקבוצות לפשרות ולהבנות. בהחלט מגיע לו פרגון גדול על זה. הרבה מאוד מההצלחה במינוי השופטים בתקופה האחרונה הייתה בזכותו. כל תקני השיפוט שהיו ריקים אוישו, מלבד בבית המשפט העליון, וזה לא דבר של מה בכך".
ח"כ קרויזר מציין שהשופט עוזיאל לא ניהל אומנם את המגעים לבדו: "היה לי ערוץ של שיח טוב גם עם השופטים ישירות, אבל כדי לתפור את כל ההסכמות ולגשר בין כל הצדדים היה צריך את צחי. בסופו של דבר הוא הרי לא רק מזכיר הוועדה לבחירת שופטים אלא גם מנהל בתי המשפט, שמייצג את המערכת ומבין את הצרכים שלה במבט רחב. לשופטים חברי הוועדה יש העדפות שקשורות לתפיסות עולם, צחי רואה קודם כול את המערכת שצריכה לפעול ולתפקד. מצד שני הוא גם אדם שאפשר לדבר איתו ולהגיע מולו להבנות, כזה שמבין את הרגישויות של כל הצדדים ולא מזלזל בתפקיד שלנו כנבחרי ציבור בתוך הגוף הזה שנקרא הוועדה לבחירת שופטים.
"אנחנו אומנם פוליטיקאים, כפי שיש מי שרוצה לתייג אותנו בזלזול, אבל בסוף אנחנו מייצגים ציבור שזכותו להרגיש שהקול שלו נשמע בתוך התהליך של בחירת השופטים, ושלא מתעלמים מהקול שלו ודורסים אותו. אצל השופט עמית התחושה היא שהוא משדר זלזול בקול הזה, וכל מה שחשוב לו הוא לשמור על המערכת שתישאר כמו שהוא רוצה. אני חושב שצחי רגיש לקול של יותר מ־2 מיליון אזרחים שהצביעו לנו ומגיע להם שגם עמדתם תישמע. לכן הוא הצליח להיות החוט המקשר בין הקבוצות, ובזכותו הצלחנו להגיע להסכמות".
להערכה הזו שותפים גם בסביבתו של שר המשפטים יריב לוין. על פי חוק בתי המשפט, אף שלתפקיד מנהל בתי המשפט מונה תמיד שופט מכהן, המנהל כפוף מבחינה אדמיניסטרטיבית לשר המשפטים, שגם ממנה אותו לתפקיד בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, זאת לצד הכפיפות המקצועית לנשיא בית המשפט העליון. על אף הסיטואציה המורכבת, בסביבתו של השר לוין קושרים שבחים לראשו של עוזיאל. "מנהל בתי המשפט הנוכחי הוא איש פשוט מדהים", אומרים גורמים בסביבתו של השר. "הוא זוכה לאמון מוחלט מצד כולם, יש רק דברים טובים להגיד עליו. אנחנו סומכים עליו במאה אחוז וגם משתדלים לא להכניס אותו לפינות בעייתיות, כי באמת מדובר באדם הגון באופן יוצא דופן".
צדק מהיר
עוזיאל, יליד 1972, למד משפטים באוניברסיטת קובנטרי בבריטניה. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות שב ארצה והתמחה אצל מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות מחוז מרכז, ד"ר עמנואל נוה המנוח. בהמשך שימש כפרקליט בכיר במחוז מרכז, ממונה על עניינים פליליים ואכיפה כלכלית. במקביל לימד בקריה האקדמית אונו, והיה עוזר הוראה של השופט (בדימוס) יעקב קדמי במרכז הבינתחומי הרצליה.
ח"כ יצחק קרויזר (מימין): "אני חושב שצחי רגיש לקול של יותר מ־2 מיליון אזרחים שהצביעו לנו ומגיע להם שגם עמדתם תישמע. לכן הוא הצליח להיות החוט המקשר בין הקבוצות בוועדה"
בשנת 2010 מונה עוזיאל לשופט שלום, לאחר חמש שנים בלבד מונה לסגן נשיא בתי משפט השלום במחוז תל־אביב, וב־2019 מונה לנשיא בתי משפט השלום במחוז, כשתחת אחריותו מתנהלים בתי משפט השלום בתל־אביב, הרצליה ובת־ים. בתפקידו זה כיהנו תחת השופט עוזיאל כ־140 שופטים ורשמים, המספר הגדול ביותר שמצוי באחריותו של נשיא בית משפט בארץ. מי שהיו חתומים על מינוי השופט עוזיאל לתפקיד, הם נשיאת העליון דאז השופטת אסתר חיות, ושר המשפטים באותה עת ח"כ אמיר אוחנה.
בפוסט שפרסם לאחר המינוי סיפר אוחנה על ראשית ההיכרות ביניהם, וחלק לעוזיאל שבחים חמים: "אני מכיר את השופט עוזיאל כבר יותר מ־15 שנים, עוד לפני שנשא בתואר זה. בזמן התמחותי בפרקליטות מחוז המרכז הוא התגלה כאחד הפרקליטים הבולטים, החכמים והחרוצים. לאחר שמונה לכהונת שיפוט, זכיתי להופיע בפניו. גיליתי שופט מאוזן, יסודי, ישר, יעיל ויצירתי. בית משפט השלום בתל־אביב צועד לקראת אתגרים ארגוניים שונים, ובחרנו במועמד שנראה לנו שיצלח אותם באופן המיטבי".
שופטים שכיהנו תחת עוזיאל בבית משפט השלום בתל־אביב מספרים על מנהל מוכשר, שהצליח לנווט את בית המשפט הגדול והעמוס ביותר בישראל גם תחת לחצים משמעותיים. "נשיא בית משפט, ודאי כשמדובר בערכאות הנמוכות, הוא בראש ובראשונה מנהל, והשופט עוזיאל התגלה כמנהל מוכשר מאוד בחמש השנים שבהן הוא ניהל את בתי משפט השלום במחוז תל־אביב", הם מעידים. "זהו המחוז הגדול ביותר, והאתגר המרכזי שניצב בפני מי שמנהל את המערכת הזו הוא העומס העצום. בסופו של דבר זו מערכת שצריכה לתת שירות לאזרחים, והמורכבות היא גדולה. צריך לזהות חסמים, להבין איפה נמצאים צווארי הבקבוק, באילו מחלקות יש עומס גדול יותר ובאילו מחלקות יש לפעמים יותר מדי שופטים באופן יחסי. כמו בכל מערכת גם כאן יש מורכבות אנושית, והשופט עוזיאל התגלה כמנהל מוצלח מאוד גם בהיבט הזה. אף אחד לא התפלא כשהוחלט לקדם אותו לתפקיד מנהל בתי המשפט".
עורכי דין שהופיעו בפניו במהלך שנותיו כשופט מתארים גם הם שופט בעל מזג נוח, שמעניק יחס מכבד ונעים לנמצאים באולם, ומצד שני פועל ביעילות רבה. כישוריו הניהוליים של עוזיאל באו לידי ביטוי עוד לפני מינויו לנשיא, כאשר הקים בבית משפט השלום בתל־אביב מערך של "שופטי מוקד", ואף השתלב בו בעצמו. מדובר בשופט שמקבל לטיפולו מסה של כמה עשרות תיקים ליום דיונים, ומנסה להביא להסכמות ולסיום מהיר של התיק ככל שהדבר ניתן. במקום שהדבר בלתי אפשרי, מנתב שופט המוקד את התיק לטיפולו של השופט המתאים. בריאיון עיתונאי דחה עוזיאל את הביקורת על השיטה, שהועתקה מאז למרבית בתי משפט השלום בארץ. "החיסכון במשאבים מאפשר התמקדות בתיקים שקיימת בהם חשיבות בהכרעה של בית משפט ללא הסכמת הצדדים", טען. "'שופטי המוקד מקדמים צדק ומשפט באופן ראוי ונכון, גם אם זה נראה לעיתים מהיר מדי או לאחר דיון אחד בלבד".
אמנות הפשרה
עם צאתו לגמלאות של מנהל בתי המשפט הקודם, השופט מיכאל שפיצר, הועלו כמה שמות כמועמדים להחליפו. הבולט ביניהם היה שמו של השופט עוזיאל, והוא אכן נבחר לתפקיד בשלהי שנת 2023 על ידי שר המשפטים יריב לוין, בהסכמת ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט עוזי פוגלמן. עוזיאל החל לכהן כמנהל בתי המשפט ב־1 בינואר 2024, וכחודש וחצי לאחר מכן אף קודם לדרגת שופט של בית משפט מחוזי.
בתפקיד זה נקלע השופט עוזיאל היישר לעין הסערה, באחת התקופות הקשות והמתוחות בתולדותיה של מערכת המשפט. לצד העיסוק בניהולה השוטף של מערכת בתי המשפט, ניצב עוזיאל בלב ליבה של אחת מזירות העימות המרכזיות בין המערכת הפוליטית למשפטית: הוועדה לבחירת שופטים. כידוע, בראש הוועדה עומד על פי חוק שר המשפטים. השר הוא שמחליט מתי לזמן את הוועדה, ואילו נושאים יעלו בה לדיון ולהצבעה. מי שמשמש כמזכיר הוועדה מתוקף תפקידו הוא מנהל בתי המשפט.
עם כניסתו לתפקיד מצא עצמו השופט עוזיאל בין הפטיש לסדן. מצד אחד ניצב שר המשפטים לוין, שכלל לא רצה לכנס את הוועדה עד לשינוי הרכבה וכללי עבודתה. מצד שני ניצבו השופטים, שתבעו לבחור בזריזות מספר גדול של שופטים ומחו על הקיפאון בעבודת הוועדה. עם פרוץ המלחמה הבין השר לוין שלא ניתן לבלום יותר את כינוס הוועדה, אולם כדי לאזן את הכוח המוגזם לדעתו של השופטים בתוך הוועדה, החליט השר להעלות להצבעה רק מינויים שיתקבלו בהסכמה רחבה. מדובר היה באתגר לא פשוט, משום שחילוקי הדעות בין אגפיה השונים של הוועדה לא התמצו בעניין המינויים לבית המשפט העליון – אלה שמטבע הדברים זכו לתשומת לב ציבורית – וזלגו גם לערכאות הנמוכות יותר. מי שהתגייס והצליח להביא את כל הצדדים להסכמות, שאפשרו בחירת מספר גדול כל־כך של שופטים בפרק זמן של שנה, תוך קבלת תמיכתם של כל חברי הוועדה, היה השופט עוזיאל, שהתגלה לא רק כמנהל מוצלח אלא גם כמתווך מוכשר במיוחד.
תחילה התמקד השופט עוזיאל בבחירת השופטים באותם מקומות שבהם ניתן היה להגיע להסכמות בקלות. בהמשך הוא מצא נוסחאות פשרה גם במקומות שבהם המחלוקת בין האגפים השונים בוועדה הייתה קשה יותר. כך למשל פתר השופט עוזיאל את המחלוקת סביב קידומו של שופט בית משפט השלום בבאר־שבע, רון סולקין, שנודע כבעל גישה מחמירה בנוגע לעבריינות במגזר הבדואי בדרום. באחד מפסקי הדין הבולטים שנתן בשנה האחרונה, גזר סולקין 15 חודשי מאסר על יועץ לשעבר לענייני החברה הבדואית במשרד ראש הממשלה, שהורשע בפוליגמיה כשנשא אישה שנייה. במקרה אחר הוא גזר חמש שנות מאסר על בדואי תושב הנגב שהורשע בגנבת צאן ופירוק ממירים קטליטיים מכלי רכב.
שאלת קידומו של השופט סולקין למחוזי פילגה את הוועדה. מצד אחד עמדו נציגי הקואליציה, שר המשפטים לוין, השרה סטרוק וח"כ יצחק קרויזר, ודרשו לקדם אותו לבית המשפט המחוזי בבאר־שבע. מנגד התייצבו נציגי לשכת עורכי הדין, שבלחצם של סנגורים ממחוז הדרום התנגדו לקידום המדובר. על פי הפשרה ש"תפר" השופט עוזיאל, סולקין זכה לקידום אך מונה לשופט בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד ולא בבית המשפט המחוזי בבאר־שבע.
בדרך דומה הצליח עוזיאל לפתור גם את המחלוקת שהתגלעה סביב בחירת השופטים במחוז ירושלים, שהתעכבה זמן רב ונפתרה רק בשבועות האחרונים. בלב העימות עמדה שאלת מינוי ראש מחלקת הליטיגציה בפורום קהלת לשעבר, עו"ד אריאל ארליך, לשופט שלום. ארליך נחשב לבעל נתונים מצוינים, אך הזיהוי עם פורום קהלת היה בעוכריו ויצר מחלוקת סביבו. בסופו של דבר, על אף ההתנגדות שעורר המינוי, נבחר עו"ד ארליך לשופט, כחלק מהסכמה רחבה על שורה של מינויים, שהצדדים הגיעו אליה בניצוחו של השופט עוזיאל. במסגרת אותו סבב מונו גם שופט בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, עמיצור איתם (בנו של מנהיג המפד"ל לשעבר אפי איתם), וסגן נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל־אביב השופט דורי ספיבק (לשעבר יו"ר האגודה לזכויות האזרח), לשופטים בפועל בבית הדין הארצי לעבודה למשך שנה.
